אתמול, אחה"צ,שמעתי ראיון עם אילנית
יתכן ברשת ב' מכירה את שירתה מהשיר הראשון כשעוד לא נקראה אילנית.
אני מקווה שזו הייתה תכנית מוקלטת, כיון שאמרה שנולדה לפני 55 שנים.
עד כמה שידוע לי היא ילידת 17.9.1947. ז"א 65.טפו טפו עד מאה ועשרים. אולי התכוונה שחזרה ארצה מברזיל/ארגנטינה לפני 55 שנה
אחרי שירדו מהארץ לכמה שנים....שאר הראיון היה מעניין.
הארוע החשוב הזה נשמע בדרכנו חזרה מת"א לירושלים.ארוע מיוחד עבורי .אבל לא אני נהגתי .הרגשתי צורך לבקר את הורי ואחי,וכן דוד יקר ,חבר בנפש שנח את מנוחתו גם כן בק.שאול.(המוזר הוא שאשתו נפטרה לפני יום כיפור וילדיו-לא טרחו לספר לאף אחד במשפחה. איזה בושות.) לכן החלוטנו בני ואני לבקר,לאמר קדיש לכולם ) בתכנית היה להפגש עם בן דודי ולבקר בנוה צדק לשם עלתה משפחת אימי בשנות ה30., אני רוצה לצלם ולהכניס לספר המשפחתי...(עאלק משפחה....)אבל המנוע שלי שבק חיים. בקושי הגעתי לאוטו.כולי רועדת מזיעה וכואבת. ביטלנו תכניות אבל היינו רעבים.נסענו לנמל,ישבנו בטיילת,קפה נמרוד.איזה רוח נעימה...מה שנקרא בריזה,שהעיפה לסועדים על ידינו את חצי הסנדויץ העליון. נהניתי ממקום שהחזיר אותי לילדותי(לא קפה נמרוד) ויצאנו הבייתה כשאני מדריכה את בני לעבור דרך האזור בו גרה אימי עד מותה. ואחרי טיול שורשים אמיתי הגענו הבייתה ב7 בערב. תוך חצי שעה ישנו. קמנו הבוקר. אני עוד התעוררתי בלילה כי החתולים הרעישו.הבן שלי ישן 14 שעות רוף. כמו בצבא. עכשיו אני שלמה עם עצמי שלא נסעתי למצדה להופעה. הליכה-זו מטרה לשיקום. שבת שלום למי שהגיע עד לכאן.
יתכן ברשת ב' מכירה את שירתה מהשיר הראשון כשעוד לא נקראה אילנית.
אני מקווה שזו הייתה תכנית מוקלטת, כיון שאמרה שנולדה לפני 55 שנים.
עד כמה שידוע לי היא ילידת 17.9.1947. ז"א 65.טפו טפו עד מאה ועשרים. אולי התכוונה שחזרה ארצה מברזיל/ארגנטינה לפני 55 שנה
אחרי שירדו מהארץ לכמה שנים....שאר הראיון היה מעניין.
הארוע החשוב הזה נשמע בדרכנו חזרה מת"א לירושלים.ארוע מיוחד עבורי .אבל לא אני נהגתי .הרגשתי צורך לבקר את הורי ואחי,וכן דוד יקר ,חבר בנפש שנח את מנוחתו גם כן בק.שאול.(המוזר הוא שאשתו נפטרה לפני יום כיפור וילדיו-לא טרחו לספר לאף אחד במשפחה. איזה בושות.) לכן החלוטנו בני ואני לבקר,לאמר קדיש לכולם ) בתכנית היה להפגש עם בן דודי ולבקר בנוה צדק לשם עלתה משפחת אימי בשנות ה30., אני רוצה לצלם ולהכניס לספר המשפחתי...(עאלק משפחה....)אבל המנוע שלי שבק חיים. בקושי הגעתי לאוטו.כולי רועדת מזיעה וכואבת. ביטלנו תכניות אבל היינו רעבים.נסענו לנמל,ישבנו בטיילת,קפה נמרוד.איזה רוח נעימה...מה שנקרא בריזה,שהעיפה לסועדים על ידינו את חצי הסנדויץ העליון. נהניתי ממקום שהחזיר אותי לילדותי(לא קפה נמרוד) ויצאנו הבייתה כשאני מדריכה את בני לעבור דרך האזור בו גרה אימי עד מותה. ואחרי טיול שורשים אמיתי הגענו הבייתה ב7 בערב. תוך חצי שעה ישנו. קמנו הבוקר. אני עוד התעוררתי בלילה כי החתולים הרעישו.הבן שלי ישן 14 שעות רוף. כמו בצבא. עכשיו אני שלמה עם עצמי שלא נסעתי למצדה להופעה. הליכה-זו מטרה לשיקום. שבת שלום למי שהגיע עד לכאן.
