אתמול (אולי ט')

[אפרוח של ברזל]

התירוץ היחיד שהצבא נותן

זה ללבוש בגדים ממש מגעילים יום אחרי יום. כל השאר זה תירוצים שלך. הגעת עד לפה, את כבר כמעט "שם", בבריאות המלאה, האמיתית. זה לא הזמן להרים ידיים, זה הזמן לקחת אחריות! אין סיבה שלא תצליחי לעשות את זה. "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן" (נ נח נחמן אמר את זה).

אפרוחה

 

[pasiflora1]

../images/Emo24.gif

תודה, את עוזרת לי להבין את מצחיקה אותי את גורמת לי לחייך את גורמת לי להאמין אז פשוט תודה!

 

[גילי 69]

איזה מותק שאת.

 

[פרינצי פסה]

אהובתי!

חיכיתי לך כאן, ידעתי שתגיעי, לא משמח אותי, אבל אני מכירה אותך שלחתי לך מייל נדמה לי. כבר אמרתי לך מה אני חושבת אבל חוצמכל מה שאמרתי לך וחוץ מזה שאני אוהבת אותך, אל תציבי לעצמך מטרות גדולות מדי, אפילו לא -"היום אני אוכל מסודר" זה מלחיץ אותך ישר, קחי כל צעד לבד, תתמודדי כל דקה לא כל יום, תתמודדי עם כל ארוחה בלי להתחיל להילחץ מאלה שאחריה. תאכלי ארוחה ואל תתרכזי בזאת שהייתה לפניה או בזאת שאחריה כי לפעמים זה גדול עלינו.. אז עושים את הדברים בקטן לאט קטן ממש כמונו והכי חשוב אל תדאגי, כבר עשית את זה פעם אחת, עכשיו זה רק השידור החוזר.. אין עליך בעולם. את חזקה יותר מכולם ואת יודעת את זה רק תנסי לזכור את זה בארוחות. אני עדיין לא יודעת איך, אבל יהיה בסדר. ואת כן צריכה לחשוב איך למנוע מעצמך להגיע לשם...כי כל ארוחה שלא אוכלים מקרבת אותנו לשם. את לא חייבת להיות פיזית במחלקה סגורה בשביל להרגיש שם. בשביל להיות אסירה. את יודעת שאני הייתי שם, זה לא סוד, זה לא כיף. זה גם לא כל כך נורא, אבל את כבר בתחילת החיים שלך, את לא רוצה לעצור הכל בשביל מחלה מסריחה. את מיוחדת גם בלעדיה, את מיוחדת אפילו יותר כשאת מנצחת אותה. את יפיפיה, את עושה דברים חשובים בצבא, יש לך מה להפסיד אז תעזבי אותה..לפחות תזיזי אותה הצידה.. אני ממש ממש מצטערת שאני מדברת כל כך הרבה...מבלבלת לך את המוח אני פשוט מרגישה קצת חסרת אונים כי אני יודעת שהרוב פשוט לא נכנס לראש אז אני כותבת הרבה בתקווה שכמה משפטים כן ייכנסו..שכמה מהם חזקים מהמחשבות שלך. אני כל כך אוהבת אותך, את לא יכולה לדמיין את עצמך שם??? אם את תהיי שם אני אשתגע! אהובתי, לאט לאט, צעד צעד, רק ככה עושים את זה בלי לחשוב קדימה בלי לחשוב אחורה, רצוי בלי לחשוב בכלל

 

[פרינצי פסה]

"שנדע ימים טובים מאלה....":-

 

[pasiflora1]

../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif

את יודעת שאני לא נשברת בזכותך??!!!!

 

[פרינצי פסה]

../images/Emo23.gifבזכותי...בזכותך..

מה היה קודם האפרוח או הביצה? אני לא נשברת בזכותך...את לא נשברת בזכותי שלא נשברת בזכותך.. העיקר ששום דבר לא נשבר. שברת- שילמת! חולה עלייך- למה חולה?...בתהליך החלמה עלייך

 

[pasiflora1]

יפה שלי ../images/Emo23.gif

את מכירה אותי טוב מידי.... וכל כך עזרת לי גם אתמול לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך... אמנם כבר עשיתי את זה פעם אחת, אבל הפעם זה שונה, ואני באמת לא יודעת מה לעשות, אני כבר אובדת עצות, ואני רק רוצה פעם אחת להצליח, אפילו שבוע אחד, שיראה לי שאני כן מסוגלת, אבל בקושי יומיים אני מצליחה... אני מנסה, באמת שאני מנסה... הלוואי ויום אחד אצליח. אוהבת אותך!!!

 

[פרינצי פסה]

ברור שתצליחי!

זה לוקח זמן.. נכון שלפעמים מתחשק להיות רובוט? שפוט לאכול בלי להרגיש?..לפעמים.. אני איתך אבל לא לידך, הלוואי והיית מספרת למישהו בשביל שאני אדע שמישהו לידך עוזר לך.. אני יודעת שאת לא רוצה לספר..רוצה, אבל לא רוצה.. מקווה שתספרי בכל זאת ואז יהיה לך יותר קל. אני יודעת שכשקה לי אני נשארת קרוב לבית מתחת לעין של אמא, ככה אני לא יכולה לעשות שטויות גם אם אני רוצה.. תשתדלי למצוא מישהו כזה? שישים עלייך עין? שתהיי פחות חופשייה.. הכי עצוב שמבחוץ אנשים לא רואים שאת חולה..אני חושבת שזה מבלבל גם אותך קצת.. אני ממש רוצה שתבקשי עזרה, הרי את יודעת שאת תביני בסופו של דבר שלבד אי אפשר..אז למה לדחות את זה..?

 

[פרינצי פסה]

אמא אני דיסלקטית בדוק

פשוט, כשקשה

 

[רוזנצוייג]

פרינצי אני אוהבת אותך!../images/Emo23.gif

 

[פרינצי פסה]

אלי, בובי,

לא ידעתי בכלל שאת בפורום.. את שמה לב שאני בדר"כ לא שואלת אותך על אוכל.. לא יודעת למה..שפוט לא שואלת כי אני יודעת איך זה שכל העולם כבר מציק.. אבל אולי כאן בפרום..במקום שאנחנולא יכולות להתנשק תספרי לי קצת מה קורה איתך? איך את אוכלת? אוהבת אותך 777! עוד שנה בניו יורק הבנויה- בעזרת השם.

 

[רוזנצוייג]

ב"ה!

חופשי ב"ה! אז ככה תאמת שקצת חזרתי לשטויות שלי בניו יורק כי לא רקדתי ולא היה מי שיציק לי כי רוב הזמן הייתי לבד... אבל חזרתי וניראה לי שאני הולכת לעשות צעד דרסטי והפסיק לרקוד לזמן מה גי ניראה לי שזה תורם גדול... ואפילו ניראה לי שאני חוזרת לפסיכולוג... כי די נימאס לי להיות אנורקסית שאוכלת ובולמית שלא מקיאה:/ בא לי להיות קצת כמו כולם... לפחות כמו הרוב... בסדר אני מאמינה שיהיה טוב ב"ה!!!

 

[פרינצי פסה]

טריגר מעליי,

אלי תכתבי לי במסרים בכנות מה את אוכלת.. את יודעת שאני איתך בכל מקרה נכון??

 

[Tidal]

טחח. טריגר מעליי.

עוד יגידו שאני תוקפת אותך, אבל מה שאת עושה זאת מחלה טהורה. עכשיו סייף תבוא ותצעק עליי שאני כלבה, אז אני אפסיק להגיב לך מ-ע-כ-ש-י-ו.

 

[פרינצי פסה]

ולא, אני לא אקרא לך כלבה פשוט

כי אני ברמה הרבה יותר גבוהה משלך. תודה.

 

[גילי 69]

למה את רוצה לדעת מה היא אוכלת?

פרינצי, את מחפשת חולי בכוח? עזבי אותך. איש איש וצלחתו עמו.

 

[פרינצי פסה]

אולי אתן לא יודעות

אבל היא חברה שלי בהבית שנים!!!!!!!! ואני הולכת להיות אצלה כל השבוע! אני דואגת לה ורוצה לדעת מה בדיוק היא עושה... באיזה שלב היא עכשיו, עד שהיא עברה דירה ראיתי בדיוק איך היא אוכלת..ועכשיו אני לא ובגלל זה אני דואגת לה ואני רוצה לדעת, כי אני כבר לא רואה אותה כל יום. אנחנו מדברות על זה, מה יש לכן שתיכן שאתן תוקפות אותי בל לדעת איזה שטויות יוצאות לכן מהפה??

 

[פרפר בתוך אגרוף]

נשמע כמו החלטה נבונה,

להפסיק לרקוד ולפנות לפסיכולוג. אז מתי את עושה משהו ממשי ומתקשרת אליו?

 

[נשמת]

אני לא יודעת

אם אי היכולת להפסיק והרצון לא ללכת לשם באמת חזקים או שאחד מהם עולה על השני. כדאי לברר עם עצמך, בין 4 קירות, אולי להכניס אדם שעליו את סומכת, אבל ראשית את עצמך- זה או להפסיק, או להיות אחת מהן. במה את בוחרת?? היי הכי כנה שאפשר. אין לך מה להסתיר מעצמך.

מייחלת לשיפור במצבך...