אתמול (אולי ט')

pasiflora1

New member
אתמול (אולי ט')

הייתי שם אתמול, הייתי אמורה להיות שם לפני שנה, הייתי אמורה להיות שם, אחת מהן, אבל אתמול רק ראיתי, רק התבוננתי מרחוק, אתמול רק בכיתי, ראיתי לאן אני יכולה להגיע, אבל לא רוצה, לא רוצה להגיע לשם אבל גם לא יכולה להפסיק, שונאת! שונאת!!! למה???
 

Bells For Her

New member
לא רוצה?

אם את באמת לא רוצה, את לא תגיעי. את כן יכולה להפסיק. אחרות כבר הצליחו, את לא פחות טובה מהן. גם את יכולה. גם לך מגיע. ואתמוןל רק ראית, לאיזה מצב הגעת ולאיזה מצב את עוד עלולה להגיע. התחלחלת. אם את כל כך שונאת, אם באמת השנאה גואה בך ללא מעצורים, אז את כל כך יכולה. מה את עושה על מנת להתקדם בכיוון הזה?
 

pasiflora1

New member
כל פעם

אני מחליטה, אם לרעה ואם לטובה, אבל לא מצליחה לקיים אני אומרת שהיום אני אוכל מסודר, היום יהיה טוב, אבל איפה אני ואיפה ההבטחות שלי, אני לא מסוגלת לשמור אפילו על זה... ואתמול, פחות התחלחלתי, יותר הצתמררתי, יותר הצטערתי, יותר רציתי.... כואב, אבל אני לא מצליחה לשנות. :(
 

pasiflora1

New member
לא ממש

רק מישהי מיוחדת שעוזרת מרחוק לשמור על השפיות (
) אבל כל השאר פשוט חושבים שזה כבר עבר, שזה נגמר... וראים שעליתי במשקל ועוזבים את כל השאר אמא שלי אף פעם גם לא האמינה בטיפול פסיכולוגי וזה דווקא מה שהכי הייתי צריכה, כדי ללכת לפסיכית הייתי צריכה להגיע למצב ממש קיצוני כדי שהיא תבין...
 
באיזשהוא גיל,

מגיע הרגע שבו לא צריך שאמא תאמין בפסיכולוגים כדי שתלכי אליהם, ואפילו לא שהיא תאמין שיש לך בעיה. את צריכה את זה. לא משנה מה אמא חושבת או מאמינה. אז תדרשי את זה. זה צורך קיומי בשבילך, כמו אוכל... אי אפשר לוותר.
 

pasiflora1

New member
אני לא רוצה לוותר

אבל מוותרת לבנתיים אולי עוד שנה, כשאשתחרר נראה כאילו רק אז יהיה זמן, זמן להשקיע בעצמי, זמן לעשות חושבים עם עצמי, זמן לשנות! מצטערת שעכשיו זה לא הזמן הזה.... בנתיים משתדלת לשמור על עצמי לפחות מבחינה גופנית...
 
איזה יופי - ראית מה לא.

עכשיו השאלה היא לא "למה?", עזבי למה, למה זה לא מעניין. מה שמעניין זה "איך". איך את לא מגיעה לשם? אח"כ יהיה לך מלא זמן למצוא תשובה ל"למה".
עשית צעד גדול! אפרוחה
 

pasiflora1

New member
:/

מצטערת, לא רואה בזה צעד, נכנסתי לשוק לא רציתי לראות זה פשוט קרה כי היינו בסביבה אפשר לומר (מהצבא) אבל ראיתי.... ולא רציתי לחשוב אפילו לרגע מה אם זאת הייתי אני ואני גם לא חושבת על איך אמנע מעצמי להגיע לשם, כי אני יודעת שאני פשוט לא. אני לא במצב הזה, אני כבר עברתי את הטיפול שלי, אני כבר לא נראית כמוהן, אני רק מזדהה, רק יודעת מה זה....
 
פ פר פרס פרסי אחד בא לאישתו...

איך אני אוהבת את הניק שלך. פרציפלוחה זה אחד הצמחים שאני הכי הכי אוהבת. זה כזה שיח שמייח עם פרחים מדהימים ביופיים, את יודעת? (לא אכפת לך, אני מקווה, שאני אומרת פרציפלוחה, נכון? זה של חנוך לוין ואני חושבת שזה נורא משעשע, אבל אם את לא אני אפסיק
) אני חושבת שהבעיה הכי גדולה של המחלה הזו מתחילה רק כשאת מפסיקה *להיראות* חולה, ואז כל מה שנשאר זה לטפל בבפנים שנשאר חולה. מהנסיון שלי, זה החלק הכי קשה. מההודעה שלך לא נשמע שאת ממש מאחורי זה. אולי שווה למצוא עוד פינה להתחזק בה, רק בשביל הביטחון
אפרוחה
 

pasiflora1

New member
../images/Emo9.gif

חחח ממש לא אכפת לי שאת אומרת פרציפלוחה... זה דווקא מצחיק... בכל אופן, את ממש צודקת, גם אני חושבת שהבעיה הכי גדולה במחלה הזאת מתחילה כאשר מפסיקים להיראות חולים, וזאת כנראה הבעיה שלי, אני רק לא יודעת איך להתמודד איתה, אני מרגישה כל כך נורא, אבל לא חושבת ש"מגיע לי" להיות משוייכת למחלה הזאת... הלוואי והייתי מצליחה למצוא את המקום הזה שבו אני אוכל להתחזק ולהיפטר מזה סופית..., הלוואי!! ותודה שגרמת לי לחייך
 
טיפול, טיפול, ושוב טיפול.

לא משנה אם זה פסיכולוגית או מטפל אלטרנטיבי. מה שחשוב שיהיה לך איש מקצוע שאת סומכת עליו ויכולה לדבר איתו באופן הכי פתוח שיש, ושהוא מכיל אותך ואת הפחדים שלך. לבד אי אפשר, את עדיין לא חושבת מספיק "ישר" כדי לסמוך על המחשבות שלך, ואת לבד יודעת את זה. לא סתם הכחולות פה מנדנדות כל הזמן על טיפול, תאמינו להן.
(שכולם ישמעו).
אפרוחה
 

pasiflora1

New member
הייתי

ונדמה כאילו הוא לא היה מעולם, רק הזכרונות נשארו והמראה החדש... לא מרגישה שאני יכולה לדבר על זה עם מישהו אולי בגלל הטיפול הקודם, אולי בגלל שהרגשתי שלא באמת מקשיבים לי, רק מהנהנים ואז דוחפים עוד אוכל, זה הכי נורא שיש ולא רוצה לחוות את זה שוב, אני מרגישה כאילו איך ששומעים "הפרעת אכילה" ישר דוחפים אוכל לפה במקום לתת אוזן קשבת, לב פתוח, ונשמה שיודעת לעזור..., אצלי אף אחד לא הבין את זה, לא הפיסיכית, לא העו"סית ולא ההורים... בגלל זה אני כל כך לא רוצה את זה שוב.
 
מטפל אחד גרוע הורס ארגז שלם?

קורה שלא נופלים על המטפל הנכון. בגלל זה אמרתי שזה לא בהכרח חייב להיות פסיכולוג או עובדת סוציאלית. עכשיו שאת קצת חזקה יותר, קחי יוזמה ולכי מיצאי לך מישהו שכן מקשיב לך, מישהו שאת מתחברת אליו. קחי את זה בתור משימה לחיים. תשאלי חברות (לא בהכרח כאלה שיש להן הפרעות אכילה), דברי עם אנשים. מיצאי מישהו בראש שלך (גם מבוגרים יכולים להיות בראש שלך, הם לא תמיד כאלה סתומים, בחיי. את חשובה מדי בשביל שטעות קטנה כזו תהרוס לך את החיים. עכשיו את בדיוק נכנסת לקטע הכי קשה, שהכי קל ליפול ממנו, כי אחרי שהחזרת את המשקל נורא קל לחשוב "זהו, הכל בסדר, אני בשליטה" ואת לא. את ממש לא.
אפרוחה
 
יש פה הרבה בנות שהגיעו דרך

הצבא למטפלים מדהימים. אני מסכימה עם אפרוחה. את חייבת טיפול שיתייחס למצוקות שלך, בלי קשר לאוכל ומשקל. ויש מטפלים שיכולים לתת לך את זה. אל תוותרי.
 

pasiflora1

New member
אבל...

שונאת להגיד "אבל" ושונאת להיות כזאת פאסיבית אבל אני פשוט מפחדת...
 

pasiflora1

New member
רוצה להעיז

לא מצליחה לא מצליחה אני חלשה, הלוואי שלא הייתי... לא מצליחה להיות אמיצה לא מצליחה להעיז רק במחשבות...
 
למעלה