אתם מוזמנים לקרוא
גיהנום הבירוקרטיה
הכול נהדר עד שאתה נתקל בבירוקרטיה הישראלית - זו שמאלצת אותך לתנאים של מעצר בית ובכלל לא ידעת שעברת על איזה חוק שבגללו כפו עליך ענישה.
במה מדובר?
תנסו לחשוב על תהליך של התדרדרות במצב בריאותי, כזה שבו מצבך הגופני מתדרדר עד כדי צורך בלתי הפיך בכיסא גלגלים ממונע.
כיסא הגלגלים הממונע, הופך להיות הרגלים שלך- האמצעי שלך, הדרך שלך, התלות שלך - זה שמאפשר לך עצמאות - זו שתאפשר לך את רום הרוח. כשהכיסא בידך אתה בדרך לעצמאות - כשאתה איתו ותלותי - תלוי בטכנולוגיה - בכיסא, זו שבעזרתה תוכל לגבור על כל מכשול ולהגיע למימוש העצמי ולהישגים.
עד כאן סבבה....אלא שאז באה הבעיה,
תנסו לחשוב על הליך בירוקרטי שבו אתה תקוע חצי שנה, שנה , 4 שנים, תנסו לחשוב על 2009 !!!
כשאתה תלוי באחרים, וממתין לסיום תהליך שבו: מרפאות בעיסוק, פיזיותרפיסטיות (כן כמה מהן וכמה פעמים אותה אחת), אחות, עובדות סוציאליות, והמון פקידים - מקומיים, מרוחקים, כאלה שבוועדות, ויש מסוג כזה או אחר - כל כולם מייסרים את נפשך – באיטיות, בתהליך בירוקרטי שוחק של שנים ...
ואתה למד באיטיות, בכפייה, שבאמת אין פרות קדושות ואפשר להטיל מאסר בית כפוי על אדם שלא עוול בכפו, שלא עשה דבר נגד החברה וכל רצונו הוא בפיסת טכנולוגיה.
עקרונות לחוד ומציאות לחוד....
ועכשיו שהכיסא בדרך, תתחיל להתכונן להליך הבא ...
מספרים לך שהוא בן שנה עד שנתיים - בהם אתה ממתין לרכב מתאים לצרכים שלך, כי בלעדיו באמת הכיסא הזה שיהיה בידך לא ממש ירחיב את מרחב החלומות שלך ובעיקר לא את מרחב אפשרויות התנועה שלך, בדרך ליישום העצמי - זה שהופסק בתחילתו של התהליך ובגלל דבר שלא תלוי בך.
ובתוך התהליך.... תנסה לשמור על אופטימיות...... תספר לכולם כמה נפלא זה שיש רצון ואפשר להתגבר על הההכל.
זו המציאות של למעלה מ 50 אלף אזרחים שלמדו שהאמפטיה לנכים פסה בעשורים האחרונים, בתהליך איטי וכואב הרבה אנשים הפכו לקרים ומנוכרים, בעיקר אותם שאתה צריך את מוצא פיהם.
נחזור למציאות המיידית: כ- 200 נכים (לפחות) ממתינים לתקציב שיאושר לצורך אביזרי ניידות לאחר שהתקציב במשרד הבריאות אזל והצפי לתקציב הבא הוא רק במאי .... רק אז ישוחחרו זמנות שאושרו וממתינות למשלוח לספקים.
שיהיה יום נפלא לכולנו
קובי
גיהנום הבירוקרטיה
הכול נהדר עד שאתה נתקל בבירוקרטיה הישראלית - זו שמאלצת אותך לתנאים של מעצר בית ובכלל לא ידעת שעברת על איזה חוק שבגללו כפו עליך ענישה.
במה מדובר?
תנסו לחשוב על תהליך של התדרדרות במצב בריאותי, כזה שבו מצבך הגופני מתדרדר עד כדי צורך בלתי הפיך בכיסא גלגלים ממונע.
כיסא הגלגלים הממונע, הופך להיות הרגלים שלך- האמצעי שלך, הדרך שלך, התלות שלך - זה שמאפשר לך עצמאות - זו שתאפשר לך את רום הרוח. כשהכיסא בידך אתה בדרך לעצמאות - כשאתה איתו ותלותי - תלוי בטכנולוגיה - בכיסא, זו שבעזרתה תוכל לגבור על כל מכשול ולהגיע למימוש העצמי ולהישגים.
עד כאן סבבה....אלא שאז באה הבעיה,
תנסו לחשוב על הליך בירוקרטי שבו אתה תקוע חצי שנה, שנה , 4 שנים, תנסו לחשוב על 2009 !!!
כשאתה תלוי באחרים, וממתין לסיום תהליך שבו: מרפאות בעיסוק, פיזיותרפיסטיות (כן כמה מהן וכמה פעמים אותה אחת), אחות, עובדות סוציאליות, והמון פקידים - מקומיים, מרוחקים, כאלה שבוועדות, ויש מסוג כזה או אחר - כל כולם מייסרים את נפשך – באיטיות, בתהליך בירוקרטי שוחק של שנים ...
ואתה למד באיטיות, בכפייה, שבאמת אין פרות קדושות ואפשר להטיל מאסר בית כפוי על אדם שלא עוול בכפו, שלא עשה דבר נגד החברה וכל רצונו הוא בפיסת טכנולוגיה.
עקרונות לחוד ומציאות לחוד....
ועכשיו שהכיסא בדרך, תתחיל להתכונן להליך הבא ...
מספרים לך שהוא בן שנה עד שנתיים - בהם אתה ממתין לרכב מתאים לצרכים שלך, כי בלעדיו באמת הכיסא הזה שיהיה בידך לא ממש ירחיב את מרחב החלומות שלך ובעיקר לא את מרחב אפשרויות התנועה שלך, בדרך ליישום העצמי - זה שהופסק בתחילתו של התהליך ובגלל דבר שלא תלוי בך.
ובתוך התהליך.... תנסה לשמור על אופטימיות...... תספר לכולם כמה נפלא זה שיש רצון ואפשר להתגבר על הההכל.
זו המציאות של למעלה מ 50 אלף אזרחים שלמדו שהאמפטיה לנכים פסה בעשורים האחרונים, בתהליך איטי וכואב הרבה אנשים הפכו לקרים ומנוכרים, בעיקר אותם שאתה צריך את מוצא פיהם.
נחזור למציאות המיידית: כ- 200 נכים (לפחות) ממתינים לתקציב שיאושר לצורך אביזרי ניידות לאחר שהתקציב במשרד הבריאות אזל והצפי לתקציב הבא הוא רק במאי .... רק אז ישוחחרו זמנות שאושרו וממתינות למשלוח לספקים.
שיהיה יום נפלא לכולנו
קובי