אתה מוכן?

[Strange Little Girl]

אתה מוכן?

מוכן לזה? לאמת? לקבל אותי, כמו שאני? בפצעים פתוחים? באמת כואבת? בוידויים שלא העזתי ללחוש אפילו לעצמי? בכאב? בזיכרון? במוזרות (שאתה קורא לה מיוחדות)? לספר..? זה שווה את זה? אני שווה את זה? מגיע לי? להתמודד? זה קיים, זה אפשרי? אתה קיים? אנחנו? אני? להוריד את החומות? את כולן? אתה לא תברח? לבטוח? כל כך הרבה סימני שאלה... ואת ההכי גדול אני לא מעיזה להעלות אפילו על הכתב. מצטערת. מעולם לא טענתי שאני נורמלית.

 

[הקרן שלי]

******

אולי כל השאלות, אפילו אלו שאינן נהגות, הן דווקא הסימן לזה שאת נורמלית. זה טבעי לשאול שאלות. וכנראה שדרך הטבע היא שלא נקבל תשובות מראש, רק אחר כך אפשר לענות. אם הוא היה מוכן, אם לספר, אם להתמודד, אם להוריד את החומות... ואולי צריך לדעת מראש שלא מקבלים תשובות, אבל שצריך לשאול. ואולי צריך לדעת מראש שכל בחירה שתעשי, תהיה נכונה, כי היא בחירה שלך, בחירה, שלך, נכונה לך לאותו זמן, למסלול החיים. אני מכירה את השאלות, חיה אותן. ואיכשהו השאלות תמיד מתחלפות באחרות, אף פעם לא נעלמות לגמרי. שאלות. את התשובות מקבלים רק כשחיים את החיים. סתם גיבובי מחשבות.