אשמח לתגובות/דעות /פיתרונות....

דנהבלום

New member
אשמח לתגובות/דעות /פיתרונות....

שלום לכולם... משום שאני די לא יודעת כבר מה לעשות אני כותבת כאן כדי לשמוע דעות אוביקטיביות ולא שופטות... אז ככה אני בת 23 ובעלי בן 28 היתחתנו לפני שנה ולפני חודש וחצי נולדה לנו בת מהממת שאני מטורפת עליה... עד עכשיו הכל נישמע הרמוני ונחמד ..אז זהו שזה לא ממש ככה... אני ובעלי שומרים נידה ...לפי מה שהוא יודע צריך לשמור 60 יום אחרי לידה וזה גם מה שאני ידעתי למען האמת אבל כשהבלנית /רבנית של המושב היתקשרה להגיד לי מזל טוב על הלידה שאלתי אותה בנושא והיתוודאתי לכך שזוהי שטות גמורה וברגע שניפסק הדימום יש לספור 7 ימים נקיים ולהגיע לטבול... אז כך היה ...הפסיק הדימום ספרתי 7 נקיים והלכתי לטבול...בעלי לא קיבל את זה והחליט שאין כזה דבר ושבכל זאת צריך לשמור 60 יום...וכמוון שלא ישן לצידי בלילה אלא כמו בימי הנידה ישן על מזרן בסלון... באופן כללי בעלי לא ממש מיתחבר לילדה הוא לא עוזר ולא מישתתף בגידול שלה (טוען שמפחד כי היא קטנה) פעם ביום בקושי הוא מיתקרב מחזיק אותה לשני דקות ומיד מחזיר לי אותה.. הוא לא מקלח אותה לא מאכיל לא מלביש בעצם שום דבר...בנוסף לזה שאני מגדלת אותה לגמרי לבד בלי שום עזרה שבאמת עם כל האהבה המטורפת שיש לי כלפיה זה נורא קשה ומתיש... אז הוא גם לא עוזר/תורם לפעולות השוטפות של הבית...כלים כביסות שטיפה אבק וכו'.. אני מזל בתולה מה שאומר שאני מאוד פרפקציוניסטית וקשה לי לראות דברים שלא במקום והוא לא כזה לעומתי אז לו זה ניראה נורמלי ולגיטימי להוריד נעליים ולשים אותם מיתחת לשולחן בסלון או להיתקלח להיתנגב ולהשאיר את המגבת רטובה על המיטה או הריצפה וכך גם לגבי בגדים שהוא זורק בכל פינה... יש לציין שאני כל הזמן מטפטפת בנושא ומבקשת שישים דברים במקום...במועד השיחה הוא מסכים איתי ואומר לי את צודקת אני ישים לב וחוזר שוב על אותה היתנהגות לאחר כמה שעות... אז אני לא יודעת מה לעשות אני מרגישה מאוד מותשת... בעלי גם טיפוס לא רומנטי בכלל ויתר על המידה מופנם נדיר ביותר מצב בו יגיד שאוהב...מעולם לא קנה לי מתנה תמיד נותן את הכרטיס ורוצה שאקנה לעצמי לבד...אף פעם לא הפתיע אותי...לא ימי הולדת לא יום אהבה לא אחרי מיקווה ולא בלידה וגם לא ביום נישואין...אני מאוד רומנטית תמיד מפגרנת מחמיאה מישתדלת להפתיע מקפידה להיתייכס לארועים הנ"ל... בקיצור אני מרגישה שאני נורא מיתאמצת לרצות אותו ולהיות האישה המושלמת שמבשלת כל צהריים,לא משאירה כביסות , תמיד הבית מתוקתק מסודר ונקי..מישתדלת להראות טוב גם כשאני בבית אני לא לובשת סמרטטים...אפשר לומר מטופחת.... והוא לעומתי לא עושה כלום בשבילי ואפילו אומר לפעמים "מה את כבר עושה" כאילו מזלזל או ממעיט בערכי וזה נורא מעליב ופוגע... דיברתי איתו רבות בנושא כמוון ברוגע ובנועם אבל הוא מיתכצבן צועק וקורא לי "סתומה ,את לא מבינה אין לך שכל" אני כבר לא יודעת מה לעשות אני נורא מיתביישת שזה המצב למרות הכל אני אוהבת אותו מאוד ואני לא מעוניינת להיתגרש אני מוכנה לעשות הכל אבל ממש הכל כדי לשמור על התא המישפחתי שלי אבל לא רוצה להמשיך להרגיש שהכל על הכתפיים שלי ובכל זאת לא מוערכת וחסרת חשיבות וערך...ואני לא מבינה מה בסך הכל אני רוצה מישפחה נורמלית בעל שיואהב אותי ויעריך אותי .... חישבתי לפנות ליעוץ נישואים אבל הוא לא מסכים לשתף פעולה וטוען שאני צריכה פסיכולוג ואני דפוקה ושאני מצפה ממנו ליותר מידי ... וגם שכחתי לציין שהוא בקושי בבית מהרגע שהוא חוזר מהעבודה הוא מיתקלח אוכל משהו ויוצא לחברים עד השעות הקטנות של הלילה ואם כבר חוזר אז יושב במחשב עד אותן שעות....וגם הוא יוצא למועדונים למרות שהוא יודע שזה לא מקובל עלי בכלל... אז מה דעתכם מה אני יכולה לעשות בכדי לעזור לעצמי ולהגן על המישפחה שלי ולא לפרק הכל...
 

seeyou

New member
"אני לא מבינה בסך הכל אני רוצה מישפחה....

נורמלית בעל שיואהב אותי ויעריך אותי "
את באמת לא רוצה הרבה
-מה שאת רוצה זה מצב "מושלם". בקשר לנושה הראשוני-היה היום משדר ברשת א' עם מומחה בקשר לפסק הזמן בין לידה לבין חזרה ליחסי מין אצלכם יש גורם אחר-רבנים לכן קשה להתוכח לדעתי זה מאוד אינדיביגואלי-מאישה לאישה איך "המקום"
מתרפא "..בעלי לא קיבל את זה והחליט שאין כזה דבר ושבכל זאת צריך לשמור 60 יום...וכמוון שלא ישן לצידי בלילה אלא כמו בימי הנידה ישן על מזרן בסלון.." אצל חילונים אין דבר כזה-ישנם יחסי גומלין=אינטימיות כמעט בכול המצבים-ושוב קשה לתת לך עצה מה שכן-תקבלי עצה בקשר להתנהגותו זורק בגדים?תשאירי אותם במקום ולא להרים אותם. אומר לך "סתומה"-לכי ללמוד-תצאי לעבוד ואז תוכלי לפתח דעות ממקורות אחרים כול עוד את בין טיפול של התינוק-בית-בעל-בישולים אל תצפי לערכה מצידו של הבעל. לצפות אהבה או רומנטיקה ממנו? קצת קשה להאמין בדרך כלל במגזר הלא חילונים
מתחתנים בגלל סיבות אחרות ולא קשורות לרגשות. בקשר למתנות-תעשי לעצמך "הפתעות"-תבקשי שישלחו בדואר בשמו
בהצלחה יוסי
 

אני1978

New member
יוסי

התגובות שלך מדהימות. הבחורה אחרי לידה, ההורמונים אי שם בשחקים והתינוקת בת חודש וחצי... לכי לעבוד? ללמוד? איפה אתה חי?
 

דנהבלום

New member
../images/Emo45.gifתודה מותק..

זה פעם ראשונה שאני כותבת פה בפורום וזו התגובה הראשונה שקראתי ופשוט נידהמתי מחוסר הרגישות של יוסי ודרך אגב אני מנהלת חשבונות וחשבת שכר במיפעל אני פשוט בחופשת לידה את כל הדבריםן שתיארתי שאני עושה עשיתי גם כשהייתי בהריון וגם לפני....כך שאין קשר לכך שאני בבית...
 

seeyou

New member
הכוונה שלי היא בתוכן ולא למועד.../images/Emo8.gif

שתעשה את השינוים הנחוצים למסגרת הנשואים שלה בקצב שלה-זה נשמע יותר טוב?
 

דנהבלום

New member
אני לא דתייה רק מסורתית

ואני מכירה את המיגזר החילוני מצויין באתי משם.....
 

czar

New member
יש ימים שאתה מבריק, יש ימים שאתה מפשל בגדול

"בדרך כלל במגזר הלא חילונים מתחתנים בגלל סיבות אחרות ולא קשורות לרגשות" ????????????? תגיד, איפה אתה חי??? אפילו במזרים החרדיים מעטים השידוכים לצורך רבייה. לגבי חובשי כיפות סרוגות ומסורתיים אתה פשוט בור ומעליב.
 

seeyou

New member
אתה צודק../images/Emo152.gif-יש לי ימים כאלו ויש ימים כאלו

רק אתה עיקבי בכול הימים אתה גס רוח-חוצפן,יהיר,מתנשא, ועוד כמה תכונות
השייכות ל"מלך".
 

czar

New member
טוב, אחרוג ממנהגי ואעצור כאן - לא ראוי להמשך

 

אני1978

New member
תראי יקירתי

תמיד אחרי לידה יש משברון. גם הריחוק הפיזי ביניכם לא מקל על הקשר ואף מרחיק. את צריכה לקחת נשימה עמוקה ולהבין שלא כולנו קורצנו מאותו חומר ואם לא מפריעה לו שמלוכלך אז את מנקה כשאת יכולה ולא באובססיביות ובטח לא בשבילו על מנת להיות האישה המושלמת. אני מאוד מבינה לליבך אך אני יודעת מניסיון אישי שגברים רבים מתקשים להתחבר לתינוק כ"כ קטן, אל תשכחי שהוא לא סחב אותה בריחמו 9 חודשים ולא יצר איתה את הקשר האינטימי שיש לך עם הילדה. בעלי התחבר לקטנים בערך בגיל חצי שנה ובילד הראשון כעסתי אבל אח"כ הבנתי שזו דרכו. הדבר היחיד שהפריע בסיפור שלך זה עניין היציאות היומיומיות לחברים. דברי איתו ובקשי ממנו לצאת נאמר פעמיים בשבוע ובשאר השבוע אתם יכולים לצאת כולכם יחד לטיול בעגלה עם הקטנה או להשאיר אותה אצל סבא וסבתא ולצאת גם אתם קצת לבד, זה רק ישדרג את הנישואים שלך. אל תרגישי רע. אך תפסיקי לדבר איתו על מה שמפריע לך אבל גם אל תחפרי.. לפעמים שתיקה אחת והעובדה שאת לא מביטה לו בעיניים שווה 1000 מילים. בהצלחה!
 
מצטער, מותק

ילד ראשון זה מצב משברי, לא מתעסקים עם זה - המצב מספיק קשה עבור שניכם (שלא לדבר על הילדה המסכנה - לא מקנא בילדים בכורים
) גם בלי לטלטל את הסירה עם כל מיני דרישות וטענות. תורידי את הראש ותני לתקופה הרעה לעבור - מבטיח לך שעוד כמה חודשים תרגישי הרבה יותר טוב.
 

I C E M A N 7

New member
"הוא לעומתי לא עושה כלום בשבילי"

מה זאת אומרת? במגזר שלכם יש חלוקת תפקידים ברורה בין גברים לנשים. את מגדלת ילדים ואחראית על ניהול הבית, והוא דואג לפרנסה. שניכם מבצעים את תפקידכם, כך שאת עושה בשבילו והוא בשבילך באותה מידה. צאי מהגישה שמה שאת עושה, את עושה בשבילו. את בסך הכל מבצעת את תפקידך. דרך אגב, את בתולה אבל שכחת לציין מה הוא. אולי לכוכבים הפתרונים
 

I C E M A N 7

New member
חדל חדל חדל

חשבתי שאתם חרדים, עכשיו ראיתי שאתם מסורתיים. זה מה שקורה כשמשיבים תוך כדי עבודה. סורי
 
לא - זה מה שקורה

למי שלא בקיא בחומר
. במגזר החרדי הגברים לומדים תורה - הנשים אחראיות לכל השאר, כולל פרנסה - אם הקיצבה מהכוילל או מהישיבה לא מספיקה.
 

czar

New member
הוהו, קפצת רחוק מידי

"....לא לפרק הכל...." תני קצת זמן, תני לו לנשום, חודש וחצי עברו וזה הלם עבור המשפחה ככ להכניס עוד ילד. לא רק נשים חוות דיכאון אחרי לידה, גם על גברים עובר משהו, יש לכן ויש לשם וחשוב לראות איך אצלו בבית הייחס לילדים. עוד מוקדם כדי להתחיל לעשות אנליזות, עוד חצי שנה אולי כדאי להתחיל לחשוב על כוונים, תני לו להתגל קצת. לגבי הנידה, איש באמונתו יחייה, אולי זה עוזר לו גם להיות קצת רחוק, אולי את נותנת מלוא תשומת הלב לילדה החדשה ופחות לו (מה שטבעי) והוא לא יודע איך לאכול את זה. אני הייתי ממעיט עכשו לעסוק במהות ופשוט חי, חי רגיל כאילו כלום לא קורה, שירצה אותך הוא יבוא ועצם החזרה לשגרה יעזור לו גם. לנשים יש נטייה לדבר על הזוגיות, ולמה וכמה ואיך ומתי ויש מי שלא נוח לו זמנית כי הוא צריך את הספייס שלו עכשו או קבעונית כי זה פשוט הוא. בקיצור, תחזירי את עצמך לשגרה, אל תעשי אובר יותר ממה שעשית טרם הילדה ותעזרי בכך לבית להרגע, לא צריךלהקדים את המאוחר.
 

מלודי6

New member
אני ממליצה לך לפרק את הבעיות שלך לכמה גורמים

1. הבת שנולדה. בעלך מאותת לך סימנים של פחד וחוסר ביטחון, ואת, במקום לנסות לעזור לו, דוחפת אותו עוד יותר לבחוץ. תראי מה כתבת "באופן כללי בעלי לא ממש מיתחבר לילדה הוא לא עוזר ולא מישתתף בגידול שלה (טוען שמפחד כי היא קטנה) פעם ביום בקושי הוא מיתקרב מחזיק אותה לשני דקות ומיד מחזיר לי אותה". דווקא את הדבר הכי חשוב שמת בסוגריים. הוא מפחד. הוא גם מתריע על כך. ואת? את מכניסה את הראש לחול, ובגלל שלא נעים לך לשמוע, או שאת לא מצליחה להבין את ההרגשה, את מנפנפת אותה כתירוץ לא מקובל. אבל התירוץ שלו מאוד מאוד מקובל והגיוני. עכשיו, מה את יכולה לעשות בנידון? להיות שם איתו, לנסות להעלות לו את הביטחון עם הילדה, לעזור לו לשבור את הפחד שלו. כל עוד לא תקבלי את הפחדים שלו, שהם מאוד לגיטימיים, תגרמי לכך שהוא יברח עוד יותר לחפש שמחה וקלות מחוץ למסגרת הביתית, אם זה עבודה או חברים או כל דבר אחר שיוכל לקבל אותו על החסרונות והיתרונות שבו. 2. האופי שלך. אם את פרפקציוניסטית, אם את אוהבת לנקות, לסדר או כל ארגון ומופתיות שמרגיש לך נוח ונעים, זה את, וטוב שאת עושה מה שמרגיש לך נעים אבל, קחי בחשבון, שאל לך לעשות דברים שגורמים לך הנאה ובסופו של דבר להגיד שעשית אותם בשבילו ועוד להתלונן שהוא לא מעריך. אולי לטעמו, הסדר המושלם של הבגדים או כל דבר נוקשה אחר, לא משהו שהוא כל-כך אוהב, כי זה קיצוני מידיי לטעמו. אולי הוא רוצה להרגיש בבית כשהוא מגיע ושם את הנעליים לא מתחת לשולחן ולצאת מהמקלחת וסתם לזרוק את המגבת או את הבגדים, כי ככה הוא מרגיש הכי בנוח. אולי גם לא מפריע לו שיהיו קצת כלים בכיור, או שהכביסה תהיה מכובסת יום או יומיים אחרי הרגיל, והוא ילבש את אותו מכנסיים פעמיים ולא פעם אחת לפני שהוא זורק אותו לכביסה. כבר שמעתי על שתי זוגות שהתגרשו בגלל קיצוניות של ניקיונות וסדר, לא כולם יכולים להסתדר עם זה. יש כאלו שזה מפריע להם, וזה דווקא לא יתרון מבחינתם אלא חסרון. 3. האופי שלו. מעשים רומנטיים לא דורשים, מעשים רומנטיים מקבלים בנתינת רצונו של האחר. יכול להיות שהוא לא רומנטי. כך זה אופיו. ויכול להיות שהוא רומנטי, אבל בדרכו שלו. תני לו להיות הוא, לתת לך לפי דרכו. אני בטוחה שתופתעי לגלות עם הזמן שהוא ימצא את הדרכים שלו להיות רומנטי. כן, יכול להיות שזה לא יהיה מה שאת מגדירה כרומנטי, אבל מה שחשוב פה זה רצונו להעניק לך, ואת צריכה להעריך את מה שהוא נותן לך ממה שאופיו מאפשר לו. את מעניקה בדרכים שלך, הוא יכול להעניק בדרכים שלו. לא ניתן לעשות השוואה, כיוון שהאופי שונה. אינך יכולה לבוא אליו בטענות על כך שהוא מופנם, ככה הוא. נסי לכבד אותו על מה שהוא. לימדי למצוא את יתרונות אופיו. 4. נידה. את צריכה להבין למה הוא לא מעוניין לקיים איתך יחסים בימי הנידה עד 60 יום. האם זה בגלל ההלכה נטו? אם כן, נסי לקבל את עמדתו בעניין. כשלמישהו יש עמדה דתית בעניין מסויים, עמדה דתית היא עמדה אמונתית. היא אידיאולוגיה שהיא חלק מאופיו, היא מי שהוא. ברגע שאת לא מקבלת את עמדותיו, לא כבדת אותו. אז כן, יכול להיות שבעינייך "זוהי שטות גמורה", אבל בעיניו, זאת ממש לא שטות, אלא עומדת מאחוריה סיבה חשובה. וברגע שאת טוענת לשטות העניין, זלזלת בו. הסיבות לנידה הן ענפות, וחלקם הרחב נועד לצורך שמירה על זוגיות בריאה. לא התעמקתי בכל סיבות הנידה, אבל יכול להיות שה-60 יום נועדו גם בשביל הסתגלות למצב חדש. לפני שאת מזלזלת, אולי כדאי שתבררי מדוע נקבעו 60 יום ולא פחות, אולי כך יהיה לך יותר קל לקבל את רצונותיו. יכול גם להיות שנוח לבעלך שקיימת הנידה, כי כרגע קשה לו להתמודד עם המצב החדש, ולכן זה סוג של בריחה או דרך להסתגל למצב בצורה איטית יותר. כל טוב, מלודי
 
למעלה