אשמח לשמוע...

[שמילבי]

אשמח לשמוע...

רובנו נתקלנו בזאת: מאושפזים שעוברים את הגבול, משתוללים עד סכנת ניתוק העירוי, פותחים לנו את התיק ודורשים לראות כל מה שיש בו, או לחילופין בכיסים... צועקים בשמחה כשבמיטה ליד יש מישהו שממש לא מרגיש טוב וצריך שקט, והדוגמאות עוד רבות. השאלה שלי היא איך אתם מגיבים? האם נשארים בדמות, או הופכים סמכותיים? אני מאמינה ששיחרור קיטור שנאגר אצל מאושפזים, הוא חלק מהתפקיד שלנו, אבל איך מגיבים כשזה עובר גבול, פוגע במאושפז, ב"שכניו" או בנו? אשמח לשמוע את דעתכם ומה עשיתם אם נתקלתם במקרים כאלו ואחרים. תודה

שמילבי

 

[טושטוש5]

../images/Emo22.gif שאלה מצוינת...

אני באופן אישי נתקלתי הרבה בזה שמחטטים לי בכיסים (יש לי כיס גדול תלוי על החצאית, מאוד בולט לעין והוא בדיוק בגובה בשביל להתחיל לחפש...) תמיד "נאבקתי" - אמרתי די, סגרתי אותו עם היד וכו', אבל לאחרונה יש לי טריק חדש: אני מסמנת ששששששש ומוציאה בובה שישנה שם... זה הבית של תולי, ובד"כ הם מקבלים את זה, משתפים פעולה והסקרנות נרגעת (או שאני מוציאה משם עוד דברים, אבל כאילו כמו קסם או הפתעה). פה מתחילה הבעיה מה קורה כשהם רוצים ללבוש את תולי בעצמם, אבל זאת כבר שאלה אחרת

 

[שמילבי]

תשובה מצוינת! למי עוד קרה?מה עשיתם?

 

[שמילבי]

דרך אגב...

פתרון ה"בית של תולי" מתאים יותר לכיסים, מנסיוני בתיק גדול זה פחות עובד כי ממשיך לסקרן אותם מה עוד יש שם... בקשר ללבישת הבובת יד גם אני בדילמה... אם יש ילד/ה שאני יודעת שאוהבים זאת במיוחד (יתרון במחלקה ארוכת טווח) אולי אדאג להביא גם להם בובה ושהבובות ינהלו שיחה... או שניצור בובות ביחד ואז כל אחד יקבל אחת (גרביים, קוקיה ,טושים לצייר עיניים ושיער מצמר גפן - לא צריך להכנס להוצאות...). ומה בקשר לשאר השאלות ששאלתי על מאושפזים שעוברים גבול (ויותר חשוב השאלות שלא שאלתי, ואתם חוויתם...), בקיצור... תגובות רבותי, תגובות

שבוע טוב

שמילבי

 

[ו ל י]

לעבור את הגבול

הי שמילבי, זה נושא שעולה המון ובעיקר אחרי תקופה של עבודה בשטח. לדאבוני בקורס עסקנו רבות בנושא המרחב האישי של המאושפז אך כמעט ולא נגענו בנשוא המרחב האישי של הג'לולו / הליצן הרפואי. משום מה השאלה תמיד נשאלת באופן כזה שאסרטיביות והמשך עבודה מתוך דמות לא מסתדרים יחד ואפילו מבטלים זה את זה, ופה אני רוצה לחוות את דעתי הנחרצת בעניין. תגובה אסרטיבית שלא מתוך הדמות יכולה להבהיל וליצור אנטגוניזם את המאושפז ולא משנה גילו, זה יוצר בלבול בין שתי זהויות שאת השנייה הוא לא מכיר כלל. עם זאת תגובה אסרטיבית של הדמות ככל שתהיה תבוא ממקום ברור מוכר וידוע, אולי תהיה הפתעה כי התגובה לא צפויה וזו אולי הזדמות להגדיר חוקים וגבולות במפגשים. בואי לא נשכח שהתפקיד שלנו הוא להיות שם עבורם ולעזור להם למצוא דרכים שונות לפרוק את התסכול, הפחד, הכאב, הגעגוע וכו' אך אנחנו לא הקורבן בשום פנים ואופן לא. נחמד לימצוא דרכים יצירתיות כדי לאמר: "לא", "אסור" וכו' וכו' אך לפעמים צריך פשוט לאמר וזה הרבה יותר פשוט והרבה יותר ברור מכל אילתור אחר. הנוכחות שלנו בבתי חולים לעיתים מבלבלת את המאושפז ותפקידנו הוא להבהיר וללמד אותו את השפה בה אנחנו מדברים, גם בהגדרה של חוקי המפגש.

 

[2 ש נ ט י]

גבולות

זאת ועוד-במהלך הקורס דיברנו על הצבת גבולות גם כפונקציה שנועדה לשמור עלינו-פיזית,רגשית וגשמית (=הציוד שאיתנו),אז כן- הדמות שלנו יכולה להגיב, להשמר ולשמור מתוך מי שהיא,שכן הילד שמולנו אינו מכיר אותנו בחיי היומיום שלנו וכל מעשה או תגובה שלו מופנים לדמות.

 

[שמילבי]

בדיוק לזה התכוונתי...

תודה לכן ולי ושנטי על תגובתכן. הדילמה שנתקלתי בה היא בדיוק זו: איך להגיב באסרטיביות מתוך הדמות. חלק ממה ששמילבי מביאה איתה זוהי האפשרות להשתולל (ולפרוק), למי שמתאים כמובן. כשנחצה הגבול היתה זו שמילבי שאמרה לא (אני לפחות מקווה כך). אך לי, זאת שעושה את שמילבי, זה לא תמיד הסתדר: שמילבי היא שטותניקית, קצת troublemaker (בעדינות, ובעיקר כלפי הפרטנרית שלה מוקה/ פינגפונג/ טושטוש), ילדה שמביאה משהו קצת שונה מ"חוקי" בית החולים... איך היא "אומרת" פתאום די, עד כאן... השאלה שלי נוגעת במשפט האחרון שכתבת, ולי - הגדרת חוקי המפגש.

 

[ו ל י]

הגדרת חוקי המפגש

בתור מי שמעדיפה שיח פנים אל פנים אני קצת מתקשה לתת את התשובות בהקלדה (לא שומעים את האינטונציה)אבל ננסה. מאחר ויותר קשה להגדיר חוקים עם ילד שמכיר אותנו כבר נתחיל מההתחלה עם ילד חדש. הגדרת חוקי המפגש מתחילים ב: באיזה יום אני מגיעה לפה, באיזה שעות אני נמצאת פה, מה טווח השעות שבהם אני יכולה לפגוש אותו, האם יש לו העדפה (תחילת משמרת, אמצע או סוף) היו ילדים שבקשו להפגש אתי בסוף וללוות אותי למעלית, או להפרד בסיפור לילה טוב כשהם כבר במיטה וכו', מה אנחנו יכולים לעשות יחד (פה מתחילים לדבר על השפה), האם כל פעילות יכולה להעשות בחדר או חלק מהפעילויות יתקיימו במקום אחר (למשל עבודה עם גואש נעשה רק במשחקיה, מוזיקה נשמע רק במשחקיה כי יש פה עוד ילדים ואנחנו לא רוצים להפריע להם) אני חושבת שהרעיון הובן ונמשיך הלאה לדיאלוג שכבר מתקיים. לא פעם מצאתי את עצמי משתפת ילדים במחשבות שליוו אותי במהלך השבוע: "אתה יודע פעם שעברה יצאתי מפה עצובה / מאוכזבת / מודאגת... הבובה שהבאתי נקרעה כשניסית לקחת לי אותה... אני באה לפה כי לשנינו כיף להיות יחד, אבל בשבוע שעבר לא נהניתי בכלל, מה אתה חושב שאפשר לעשות? - אם יש ילד שלא משתף פעולה בכזו שיחה בהחלט לגיטימי לאמר (ולא לאיים!!!!) שלא נוכל להפגש יותר אם ככה, כי אני לא רוצה שיהרסו לי דברים, אני לא מוכנה שנשתולל כי זה מזיק לך וכו' וכו'. אני מאמינה שככל שמיומנויות המקצוע יהיו שגורים בהתנהגות הג'לולוג כך הוא יפחד פחות להכניס מושגים חדשים ולהתנסות בשפות נוספות. אני רוצה להזכיר ששמילבי היא לא דמות פלאקטית ובואי לא נהפוך אותה לכזו, היא מרגישה, היא חושבת, היא יודעת דברים ויש לה גם דעות. כל איש מקצוע מתחיל יאמר לנו שילד קודם כל צריך חוקים וגבולות כדי לדעת מה מותר לו לעשות ומה אסור. הנסיונות של מתיחת הגבול מתישים אותו כמו שהם מתישים אותנו. התפקיד שלנו הוא להורות לו את הדרך במסע שלנו יחד, לאן ללכת ואיפה צריך לעצור. אז בברכת מסע נעים לכם, ובתקווה שהצלחתי לתת כיוונים נוספים לחשיבה והתמודדות, ולי.

 

[טושטוש5]

שאלה

אתם באמת עוברים דרך שלב כזה של הגדרת חוקים? לי לא יצא לעשות את זה עד היום. איך משלבים את זה במפגש ראשון בלי שזה יהפוך לרשמי מדי?

 

[ו ל י]

המשך הגדרות

אני ממליצה בחום רב לעבור דרך השלב הזה כדי למנוע אי הבנות בעתיד ולהבטיח עד כמה שאפשר שיח מאפשר ומקדם. שאלת מיליון הדולר היא באמת איך עושים זה בלי שזה ישמע רשמי מידי כאילו עוד רגע אנחנו מחתימים אותו על חוזה... כמו שכניסה לחדר יכולה להיעשות ברשמיות וגם ביצירתיות כך גם הגדרת החוקים. אפשר פשוט תוך כדי מפגש להעלות את הנושאים בצורה יזומה. בעצם מה הבעיה אחרי שקיבלתי אישור להכנס לחדר להציג את עצמי שוב : "הי אני מרמלדה ואני פה כל יום רביעי" הרבה פעמים בזמן הפרידה אפשר להגדיר כמה זמן בדרך כלל יהיה לנו יחד , והנה הכנסנו עוד חוק וכן הלאה וכן הלאה. המלצתי הלוהטת (היא כבר לא סתם רק חמה) - אל תוותרו על זה, יהיו מאושפזים שלא יצטרכו את זה ואז כבר בדיאלוג יהיה מאוד ברור שהכל בהיר להם אבל עבור אלה שצריכים את ההגדרות, תנו להם אותם או תחליטו עליהם ביחד.

 

[ק י ש]

הצבת גבולות

עוד כמה אפשרויות בהצבת גבולות או כללים בזמן העבודה,ניתן לברר אצל האחיות לגביי אופיו של הילד, הדרך שבה הוא נוהג לקבל אנשים חדשים. וכך ניתן להתכונן לפני הכניסה לחדר. הצעה שניה: תמיד ניתן להעביר לילד מסרים דרך הדמות שלנו בפגישה הראשונה, דרך הכרת הדמות וההיסטוריה שלה מה לא נעים לה או מה היא לא אוהבת. וחוץ מזה תמיד אבל תמיד כלמקרה לגופו, מפני שעם כל ילד הפיתרון ל"תקלות" יכול להיות שונה ומכיוון אחר. בהצלחה.

 

[שמילבי]

תודה לכל האדומים...

תודה לכם על התשובות, בהחלט עוד חומר למחשבה... אני רוצה להגיב ולשאול עוד אך לצערי כרגע (כנראה עד סוף השבוע) אין לי זמן לכך. אז להתראות כאן (ומחוץ לכאן) בהמשך... ושוב תודה

שמילבי