אשמח לקבל עזרה באמת נושא כואב

[naama ahat]

אשמח לקבל עזרה באמת נושא כואב

אמ.. טוב, אני ממש חדשה בעסק של פורומים וכו', ובכלל בגלל שהנושא מאד רגיש מבחינתי אני מאד מתרגשת ולא כל כך יודעת ממה להתחיל. טוב אתחיל מעצמי: לא אפרט יותר מדי, אבל אספר קצת אל האופי שלי. אני בחורה שיודעת להציב מטרות ולבצען. אני לא חיה בסרט טוב שהכל פשוט. מבחינתי הכל צריך להשיג, אין גבר מושלם, אבל יש גבר שאשפר "לקרב לשלמות" ע"פי מידת הצורך. אני מאורסת ובע"ז מתחתנת בשנה הבאה(המקום והתאריך כבר סגורים). אני מציאותית ואל השאלה "למה את מתחתנת?" עונה- 1 מערכת יחסים צריך לקדם, אם יוצאים עם מישהו יותר מדי אז זה יכול להביא או לפרידה או לחתונה. 2 ככה מתנהלים החיים ובתור בחורה שאפתנית אני רוצה משפחה נורמלית, אהבה, פרנסה וילדים מאושרים, הגיוני לא? החיים שלי מתוכננים להרבה שנים קדימה, כמובן לא בדקויות אבל תוכנית כללית יש לי בערך מגיל 18. אני מאד מערובת בחיי הבן זוג שלי (והוא מן הסתם בשלי) כמעט כל רגע וכל אגורה המתבזבזת בחייו ידועה לי ומה שלא נירא לי-מתברר אל המקום. ועכשיו לעניין: הכרתי מישהו לפני 7 שנים לצורך הבנת הסיפור שלי ניקרא לו X, בהתחלה זה סתם היה סקס טוב (לא הייתי בקטע של קשר וכו') אחרי זה ממש התאהבתי בו אולי אף נהיתי אובססבית לגביו. הוא זרק אותי, אגב די באופן מעליב מה שגרם לי להפוך להיות רק עוד יותר שאפתנית ומאז הכרתי את בן הזוג הנוכחי שלי-Y. אך כבר כאשר הייתי בקשר רציני עם בעלי לעתיד, הX הזה הופיע שוב פעם בחיים שלי, לא מתוך רצון שלי אלא מתוך התמדה שלו. הוא התקשר ודיבר וביקש והתנצל ומה לא... בקיצור ניפגשנו ואני הרגשתי את המשיכה הכי חייתית שבן אדם יכול להרגיש, באמת אני לא תיארתי לעצמי שאני כל כך טעונה ברגשות ולו דווקא רגשות אהבה אלא רגשות מיניים חזקים כל כך. בגדתי. לא יודעת למה וכמה זמן זה נימשך אבל כמו שציינתי כבר אני לא מכירה את עצמי ככה, פניתי לY וסיפרתי לו הכל. הוא הגיב בצורה הכי ניפלאה שרק יכולתי לדמיין. הוא קצת כעס אבל בסופו של דבר הושיט לי יד ואמר לי בואי נתגבר על זה ביחד. עבר זמן מסויים, את הקשר עם X ניתקתי, הסכמתי להצעת נישואים, מצאתי אולם שמחות והמשכתי לחיות אופטימית עם התוכניות והעתיד הציורי... לפני חודש פגשתי אותו עוד פעם. הפעם, חוץ מתאווה חייתי שהרגשתי לפני (וחשבתי שהיא נעלמה) הופיעו גם הפרפרים בבטן מלפני 7 שנים, היובש בגרון ובכלל תסמינים ששכחתי שהם קיימים בגוף שלי. מאז הם לא נעלמו. כל היום מעלות הזריחה ועד צאת הנשמה במשך החודש האחרון אני לא מפסיקה לחשוב אליו לרגע. אני קצת מתביישת לפרט מה קורה לי בלילות, ועל מה אני חולמץ בהקיץ אבל אני בטוחה שמבינ-יבין לספר את זה לY אני לא יכולה, כי לא נירא לי שבפעם השניה נתגבר אל הסיפור הזה. חשבתי לפנות לפסיכולוג אבל כמו שציינתי לא אוכל לא לספר את זה ל Y והוא מעורב TOO MUCH בחיים שלי כדי ל להבחין בזה. להגיד שרחוק מהעין-רחוק מהלב כבר התיאשתי כי הינה, זה הסתבר כאמרה שיקרית. הזמן מרפא הכל? אז למה אני יושבת פה ומחכה בקוצר רוח ש X יתקשר אלי ואני אבגוד עוד פעם... בקיצור אני באמת אבודה מאד ומחכה שמישהי תעזור לי... אני באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי כבר...

 

[נורית הדרי]

כמה עמוק את מוכנה להכנס לתוך עצמך?

את מספר סיפור מאוד מורכב ומאוד רב- שלבי. הנחת העבודה שלך, כפי שעולה מהטקסט שאת עצמך הבאת לכאן, היא שאת כל המהומה הרגשית בחייך תסדרי ותמשטרי באמצעות שליטה טוטלית בחיים. את קוראת לזה אירגון, מציאותיות, חיוניות וכולי - ומין הסתם יש בזה משהו, באמת. השאלה היא מה קורה עם אותם חלקים בחיים שלך (או , אנשים בחיים שלך) שלא בשליטה שלך... שם הכל מתפורר, ובעיקר, נראה ששם את מתחילה להתערער... כמה עמוק את מוכנה להכנס לתוך הנושא הזה?

 

[naama ahat]

אני חוששת, אבל כנירא הגעתי למשבר

אני מצד אחד מאד חוששת, אבל כנירא הגעתי לשלב כזה שאני חייבת לפתור את זה. יש דברים שעדיף להניחם בצד אבל כנירא שלא הפעם... אגב, הייתה מאין התפתחות מאז שכתבתי.. אולי בעצם לא התפתחות אלה נסיגה אחורה. נפגשתי עם X, והעברתי איתו לילה. אולי הכי מאושר בחיים שלי. אבל עכשיו אני עוד יותר אבודה... אני כל הזמן חושבת אל זה מכל הכיוונים ולא מוצאת את הדרך בה אני צריכה להמשיך. אני חייבת לפרט מאט:אנחנו לא רק שכבנו בלי סוף כל הלילה (ואני לא רק אל זה חושבת), אנחנו דיברנו וצחקנו והעלנו זיכרונות מהעבר ואולי אף בנינו תוכניות לעתיד, ליטפנו חתולים ברחוב ושרנו כל מיני שירי ילדים מצחיקים, בקיצור היה הזוי... אני יודעת שאסור לי להיפגש איתו שוב, ובכלל לתקשר איתו (עם אני רוצה לשמור אל טיפת שפיות בחיים האלה) אבל אני לא כל כך סומכת אל עצמי. אני כבר לא כל כך יודעת עם העולם שבניתי מסביבי אכן העולם שאני מחפשת ולא את העולם שלו-עולם של המון ריגושים. אני מרגישה מאד קיצ'ית ורכרוכית כשאני כותבת את זה, אבל הרגעים שאני איתו הם כאילו צבעוניים והחיים הרגילים שלי עם Y הפכו להיות מאין סרט שחור לבן שכזה. אמנם סרט שחור-לבן יפה ומוכר אבל...

 

[פורץ לתודעה]

איך להתחיל

הפתרון יגיע דרך הרישא של דברייך: את טוענת שהינך רציונלית, שקולה, מתוכננת הרואה כמה צעדים קדימה ומציבה מטרות ויעדים. אם כך, הדרך בה את אמורה להמשיך היא הדרך שתוביל אותך לאן שאת רוצה להגיע. אני מניח (ואם לא תקניני) שאת מדברת חתונה או קשר ארוך טווח. יש לך קשר כזה כרגע עם Y השאלה היא האם יהיה לך קשר כזה עם X? כל מה שתארת עד עתה קשור ברגשות ותשוקות שמדהימות ככל שיהיו לא יספיקו לקשר ארוך טווח. האם לו יש כוונות ארוכות טווח, נישואים? האם למדת להכיר אותו לעומק? תשובה חיובית (מצידו ומצידך) אולי תסבך אותך מעט, אך תעמיד אותך במצב מבחן ברור (כרגע, לי לפחות זה לא ברור כי את חושפת את ההיבט הרגשי של הפרשה) של: גברת Y מול גברת X ואז תצטרכי באמת לבחור.

 

[naama ahat]

זה שורש הבעיה

כמו שכבר ציינתי, הייתי איתו בקשר בעבר שלא ניגמר טוב... אני לא מוכנה יותר לקחת סיכון. פעם אחת כבר נפגעתי קשות ואני לא מןכנה לעשות את זה שוב פעם.. כל הבעיה זה באמת הרגשות שאני לא יודעת להתמודד איתם וזה מפחיד אותי ומבלבל אותי. החיים הם רציונלים לא? יש איזשהי דרך בה כל אחד בוחר ללכת וכל עוד הוא שלם עם עצמו ועם הדרך הוא מאושר וטוב לו והכי חשוב, יש לו ביטחון עצמי בהכל. הייתי כזו אבל מה עכשיו? הרי זה לא יתכן שאני אוהבת שני אנשים בו זמנית באותו סוג של אהבה? למה לא מספיק לי אחד? מה כל כך מלהיב אותי בבן אדם שמחק אותי מבחינה רגשית מעל האדמה הזו כבר פעם אחת ולמה אני לא לוקחת אחריות אל מעשיי? למה אני מסתובבת עם פרצוף דבילי של אושר ולא מפסיקה לחשוב על בן אדם אחד וממשיכה לחיות עם אחר? וחזרה לשאלתך: X רוצה קשר, הוא לא כל כך יודע להגדיר איזה. הוא נימשך אלי, הוא מתקשר אלי הוא אומר לי את אותם הדברים שאני אומרת לו אבל הוא לא יציב... מישהו פעם אמר לי "יש גברים/נשים שבונים איתם חיים ויש גברים/נשים שהורסים איתם חיים" אז זהו, הוא קשור לסגנון השני... ובינתיים אני ממשיכה לכאוב ולהתלבט.

 

[פורץ לתודעה]

רציו ורגש

אם החיים היו רציונאליים תאגידים היו שובקים חיים, נושאי תפקידים כמו יועצי תדמית היו נאלצים לסלול כבישים. קחי לדוגמה את הגילוי (לטעמי הלא מרעיש כלל וכלל) של דניאל כהנמן שזיכה אותו בפרס נובל: הוא שלל את ההנחה הכלכלית שהאדם רציונלי, כלומר האדם לא יקנה, יפעל ע"פ ההיגיון אלא ברוב המקרים ע"פ רגש. מדברייך עושה רושם שעד היום היית מאד רציונלית וגבר X עורר בך משהו. וכאן מגיעים להתהלבות שלך ממנו: מה שמלהיב אותך מלהיב ולא תמצאי הסבר למה זה קורה, את מרגישה מה שאת מרגישה וכל ניסיון לעשות רציונליזציה לתהליך הזה לא יבהיר לך מאום מכיוון שלרגשות אין הסבר. מה כן? אחריות על מעשייך את יכולה לקחת וממה שאומר לך X (ואני אומר זאת בזהירות על סמך דברייך) אין הוא משוכנע לחלוטין שהוא מעוניין בקשר ארוך טווח או נישואים. כלומר, מאזנייך נראים כך: בכף אחת עומד קשר ארוך טווח עם Y המועניין ורוצה קשר כזה (לפי מה שאני מבין ממך) לעומת קשר לא ברור עם X עתיר ריגושים שמימיים אך הסיכוי שיוביל לנישואים לא ברור ואולי אף קלוש. חלילה אין אני טוען שההחלטה היא קלה, אך יש להבין מה נגד מה תחילה.

 

[naama ahat]

הצדק איתך

אתה צודק ב100% ואני בעצמי הבנתי את זה אבל הבעיה היא שאני לא יודעת (מתברר) לשלוט בתשוקות שלי, זה נירא לי מוזר וקשה ולא הגיוני... כמו שכבר אמרתי כל עוד הייתי עם Y היה לי שקט ושליו וטוב ונוח ובקיצור כל מה שבחורה יכולה לרצות.. אבל אני נמצאת בסערת רגשות ולא יודעת איך להתמודד איתה.. פשוט אף פעם זה לא קרה לי ואף פעם לא האמנתי שרצון כה אז להיות עם מישהו קיים ביצור אנושי... אני מבקשת אי-אלו עצות איך להתמודד עם המצב. אני בטוחה במה שאני רוצה-אני רוצה להיות עם Y ורוצה להוציא מהחיים שלי את X... הבעיה שלי היא שכמה שאני רוצה להוציא אותו ויתר ככה הוא "מציק" לי יותר.. כל בוקר אני אומרת לעצמי "היום את לא חושבת אליו" וברגע שאני אומרת את זה לעצמי עולה לי חיוך טיפשי ורגשות סיחרור.. אני מתעצבנת וזה לא עוזר.. אני אומרת לעצמי "הוא מתקשר ואת לא עונה"- ואתה וידע מה? אני ועוד איך עונה עם פרפרים בבטן ולחץ דם גבוהה.. עם דפיקות בראש ויובש בגרון והמצב הזה הופך אותי לנואשת. פתאום עולות לי מחשבות שאני מזמן הפסקתי להתמודד איתם כמה אני בטוחה בקשר שלי עם Y? האם אני צריכה את הקשר הזה ביכלל? איך הגעתי למצב כזה? בקיצור אלף ואחת שאלות שאני לא יודעת לענות עליהן... מה עלי לעשות? איך להמשיך?

 

[פורץ לתודעה]

הטווח הארוך

מדברייך נעמה אפשר להבין שאת מבולבלת ומהוססת, ואינני אומר זאת חלילה כדי לעקוץ אותך אלא מכיוון שכל צעד הוא קריטי ורצוי שתשקלי אותו היטב. את אומרת בשרשור לדוגמה שאת לא מעוניינת לקחת סיכון- ובכן, לו היה זה כך X היה מחוץ לתמונה מזמן. כמו כן את שואלת האם אפשר לאהוב שני אנשים אותו סוג של אהבה- זה לא בדיוק המצב בו את נמצאת מכיוון ש X עושה לך את זה בצורה ש Y לא מתקרב אליה אפילו- אין ספק שאת X את אוהבת יותר. מכאן נובע ש X ו Y לא ממלאים את אותו צורך והם "לא משחקים על אותו מגרש". אפשר להתחיל משאלה שתשאלי את עצמך בלי שום קשר ל X ו Y: מה סדרי העדיפויות שלך כרגע? איפה את רוצה לראות את עצמך בעדו כמה שנים? התשובה צריכה לצאת מתוך נעמה מתוכך! רק אז תוכלי לבחון את המציאות סביבך ולראות מי משרת אותך לאיזו מטרה. לעיתים שיקולים ארוכי טווח ושאלות בסגנון הזה גורמות לך לחשוב בצורה אחרת או לתת משקל לגורם זה ולא לאחר.

 

[naama ahat]

אני מפחדת

אני חשבתי על הנושא, אך בעקיפין והבנתי שאני ממש חוששת מהשאלות האלה.. אני כל כך בטוחה במה שאני רוצה שאני מפחדת להציץ לתוך עצמי ולמצוא משהו שונה מהדרך בא אני מאמינה. כמו שכבר אמרתי פעם היה לי קשר מסויים עם X ואני מאד נפגעתי. הגעתי למצב שאיבדתי את המשמעות לחיים. פשוט הייתי מסתובבת לי ולא יודעת בשביל מה אני נימצאת פה וכו'. קשה לי לכתוב אל זה כי באמת מבחינתי זה מאין מוות שכזה... אני לא יודעת האם זה המקום לספר אל זה... טוב בכל אופן אני רוצה להתמודד עם זה אולי זה יצא קצת ארוך: כשיצאתי עם X הייתי ממש מאושרת, לא חשבתי על עתיד והתעסקתי בדברים שעכשיו ניראים לי כשטויות למשל היינו באמצע הלילה מחליטים לנסוע לכינרת לראות את הזריחה והיינו קופצים לאוטו (או לטרמפים) ונוסעים... לא מפסיקים לדבר הוא מעשן כל הזמן גראס, אני מתמסטלת מהריח (כי אני לא מעשנת כלום) הוא מספר ואני מסתנוורת מכל הידע והכוח שיש לו ורק לומדת ולומדת ולומדת הוא ממש הפך את העולם שלי מבועה משעממת של הורים-לימודים-שיגרה-עבודה וכו'.. אחרי זה, יום אחד הוא בא אלי ואמר לי "מתוקה את בן אדם ניפלא אבל אני החלטתי שיש טובות ממך..." סתם ככה פשוט קם והלך... מבחינתי זה היה סוף עולם פשוט לא היה לי שום דבר להאחז בו. הייתי קמה יום יום ולא מבינה בשביל מה קמתי ביכלל והייתי חוזרת למיטה שוכבת כל היום עד שהיה מתחיל לכאוב לי התחת ואז הייתי עוד פעם קמה וכך הלאה.. לא יכולתי לעשות דברים בסיסיים (לשתות לאכול לחייך לבכות) פשוט כי לא מצאתי טעם לכל אלה בחיים שלי. יותר מיזה הייתה לי חברה נהדרת שתמיד הייתה שם בישבילי אבל דווקא באותה תקופה ללא שום הסבר הגיוני היא אמרה לי "תקשיבי טוב לי, אני מאושרת, יש לי כרגע תקופה יפה בחיים ואני לא רוצה שתהרסי לי המצב רוח שלך לא מתאים לי"" וזה חיסל אותי לגמרי... איך בן אדם שאתה הכי סומך עליו בחיים שלך יכול להגיד ככה? הרי תמיד היינו אחת בשביל השנייה אז מה קרה? זו הייתה תקופה נוראית בשבילי באמת כואב לי הלב כשאני כותבת על זה... חיפשתי כל הזמן תרוץ לחיים שלי ולא מצאתי עד שהגיע Y לחיים שלי ולאט לאט התחלתי למצוא עוד ועוד סימני חיים שנשארו לגופה הזו (אני עצמי)... אחרי זה היו רגעים יפים יותר ויפים פחות בגידות ואכזבות אהבה וריגושים וקשה לי מאד קשה לי לפשפש בתוכי ולחפש תשובות אני יודעת מה נכון ומה לא אני הולכת לפי ההגיון כי הרגש ממש הרס אותי אני מפחדת לחשוב על זה... אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל לחשוב כדי לא להיפגע שוב ושוב... הינה עכשיו אני יושבת ובוכה ואפילו לא חשבתי על כלום, רק ניזכרתי קצת...

 

[פורץ לתודעה]

בריחה

נעמה, נגעת או לא נגעת בנקודה הכי כואבת: התמודדות. נכון לרגע את לא רוצה להתמודד, את מעדיפה להתרפק על זכרונות העבר אותן חוויות מדהימות והרפתקאות שהשאירו טעם של עוד. אף אחד לא יוכל להרגיש מה שאת מרגישה, אך ברור שהיתה תקופה מאושרת. השאלה היא מה קורה עכשיו: את במצב של אין החלטה, אין התמודדות וחשש. ממה נובע החשש? כמובן מהכרעה שתגרום לך לוותר על אחד מהשניים, דבר לא קל אך מתבקש. מה תעשה ההדחקה והדחיה? היא עלולה לגרום לך להיות במצב גרוע יותר! הייתי מציע לך להתחיל בקטן: לא להכריע עדיין אך לחשוב האם המצב בו את נמצאת יכול להימשך לאורך זמן??? מאוד אנושי לרצות מזה וגם מזה, מאוד אנושי לא להחליט, אז במקביל לתהליך הבריחה בו את נמצאת (סליחה על הביטוי הישיר אך מניח שגם את מודעת למצבך) בדקי עם עצמך האם כן אפשר לחשוב על שאלה אחת או שתיים.

 

[naama ahat]

אולי...

כמו ששמת לב, אני כל יום נמצאת פה ברשת ובאמת בקוצר רוח מחכה לדעה שלך... אתה צודק כנירא. אני צריכה לחשוב אל זה, זה לא שאני לא ממשיכה לבקר בפורום, עם תרצה להגיד לי משהו, אני אהיה פה לקרוא את זה, אבל בינתיים אני אקח קצת מהזמן הזה ואחשוב בקטנות אי באמת לא ודעת כמה זמן אני יכולה להמשיך ככה ולאן זה יוביל.. בכל אופםן רציתי להגיד תודה על זה שהיית אוזן קשבת בשבילי ואולי קצת השקפת את הדעות שלי דרךהמחשבה שלך-כלומר גרמת לי להבין שאני באמת מבולבלת ויש למה להיות מבולבלת, זאת אומרת שלא המצאתי לעצמי בעיות אלא הן תמיד היו קיימות בתוכי... אני אצטרך לחשוב קצת.. אגב זה התיזמון הכי מושלם. Y שבוע שלם לא יהיה לידי (עינייני עבודה) ואני הולכת להיות לבד ו לחשוב קצת עוד פעם תודה ואשמח לקבל עוד תגובות ממך... אתה באמת עוזר...

 

[פורץ לתודעה]

בהצלחה נעמה!

 

[naama ahat]

אני לא יודעת מה קורה

אני חושבת על הכל המון ונתקלתי בבעיה רצינית מבחינת החשיבה שלי... קודם כל כשאני מנסה לחשוב על הכל, כל הזמן צצים לי כל מיני שירים בראש ובמקום לחשוב אני מתחילה לזמזם, אבל תאמין לי שזו הבעיה הקטנה, כי אני אומרת לעצמי שזה התת-מודע שמנסה להבריח ממני את עול המחשבה, או קיי, בדרך מסוימת אני מצליחה להתגבר אל זה ולחשוב בכל זאת ואתה יודע מה? גיליתי משהו נוראי לגבי עצמי.... אני לא יודעת מה אני באמת רוצה. התחלתי ככה, אמרתי לעצמי, :איך את רואה את עצמך באמת, אבל בכנות מאושרת?" פשוט הראש שלי "שתק" הרבה זמן ואז לאט לאט התחלתי לגבש את הדעה על אושר... אני מצטערת שאני ככה הולכת לשפוך הרבה מאד מידה שיצא לי מכל המחשבות האלה, ובכל זאת אני ממש חייבתץ לחלוק את זה עם מישהו... אני באמת לא רואה את עצמי באמת מאושרת בשום מצבץ עם אני אהיה עם Y ואמשיך את חיי כמתוכנן, אני ארגיש קצת זיוף עם עצמי. אני אדע שבעצם כל החיים הנורמלים וההגיוניים האלה הם המשאלות של אימא שלי ושל סבתא שלי שמצאו את דרכן ללב שלי וידעו להתבקע שם היטב... להגיד בידיוק העם זה הרצון האמיתי שלי או משהו שהשתרש לשם במשך החיים עם האימרות של קרוביי משפחה אהובים שלי אני באמת לא יכולה ולכן קשה לי לקבוע בודאות האם זה הרצונות שלי (משהו שפעם לא חשבתי עליו בכלל) אז אני אחייה טוב עם בעל וקריירה ומשפחה וכו' ואתפתח אינלקטואלית, האם זה מה שיעשה אותי מאושרת? האמנם זה מה שחיפשתי וזו המטרה של החיים שלי? אני באמת לא יודעת... מצד שני להיות עם X וכל רגע שאני נמצאת בקרבתו לחוש את כל הרגשות הנפלאים האלה, לזרום איתו בחיים האלה ולמדוד את האושר לא ע"פי מוסכמות חברתיות אלא באמת אל רגש טהור, כלומר להנות מזריחה באוהל ליד בן אדם אהוב וכל הקיטצ'יות הזו שהוא מאפשר לי אולי זה האושר שאני מחפשת? אם מה משני אלה אני אהיה שלמה ואם בכלל אני מסוגלת להיות שלמה עם 1 מההחלטות האלה? הנקודה החשובה לא פחות היא ששני המצבים שתיארתי הם היפוטטים ואף אחד לא מבטיח לי שאכן ככה יקרה. מאד יכול להיות ש X ישחק איתי קצת, אני אשעמם אותי והוא יזרוק אותי לכלבים, ומה אז? איפה כל התאוריה של "איפה אני רואה את עצמי?" מצד שני גם עם Y יכולות להיות בעיות, מי אמר שאני אהיה מאושרת איתו כל החיים או לפחות מחציתם? אולי שאלתי את עצמי את השאלות הלא נכונות, אולי אף אחד באמת לא יכול לענות על שאלות מסוג זה, אך אני איבדתי קצת את הכיוון ואני לא מצליחה למצוא אותו... התחלתי לחשוב ברצינות על פסיכולוג כדרך מוצא, אבל אני רוצה להתמודד עם זה לבד, חשוב לי להרגיש שאני מסוגלת להתמודד... ובינתיים הצלחתי פעם 1 לסרב לX בפגישה איתו כי באמת הרגשתי שזה רק יבלבל אותי עוד יותר, למרות שאחרי שסירבתי מיררתי בבכי חצי לילה ואמרתי שהפסדתי עוד הזדמנות פז להיות קצת יותר "צבעונית" ולא "שחור-לבן" שכז כמו שאני עכשיו...

 

[פורץ לתודעה]

מקסם האושר

אחת הבעיות המאפיינות אנשים בעידן המודרני היא המרדף אחר האושר. את כל הזמן שואלת את עצמך מהו הצעד שיגרום לי להיות מאושרת?. המרדף הזה הוא בעייתי כמו המושג אושר עצמו. רפאלה בילסקי בספרה "מקסם האושר" נוגעת בנקודות אלו (למרות שלא קראתי את הספר- קראתי כתבה עליו). ההחלטה שלך אם X או Y כמו החלטות רבות אחרות בחיים לא נוגעות כלל וכלל לאושר. אושר בהקשר שאנו מדברים עליו הוא קצר טווח והבעיה שמחר בבוקר את עלולה להתעורר עם כמיהה לאושר או ריגוש חדש. את בוחרת בדרך, ודרך אינה אושר. את הדרך, המטרה או החזון את קובעת בלי שום קשר ל X Y או לחברה הסובבת אותך. לכן אמרתי לך שעלייך להתחיל מעצמך ולא מ X או Y. שימי אותם בצד רגע ותחשבי מה את רוצה, תתחילי לשאול את עצמך שאלות מנחות כמו: האם אני רוצה להקים משפחה? מה עם היבטים אחרים בחיים- התפתחות אינטלקטואלית (כפי שאת אומרת), פעילות תרבותית?. אנשים שבחרו בדרך מסוימת בחיים לא עשו זאת כיוון שחשבו שהאושר מחכה להם שם. אנשים עסקים, אנשי רוח ספורטאים ועוד עשו זאת מתוך הכרעה או החלטה שלהם (החלטה שאיתה הולכים עד הסוף) הקשורה לרצונם הפנימי. כשאת בוחרת בדרך ומתמידה בה, יכולה את למדוד או לבחון האם את נעה בכיוון הנכון ואם ישנה התקדמות. כשאת שואלת את עצמך אם את מאושרת המקרה הופך בעייתי יותר מכיוון שקשה למדוד אושר, וגם אם את מדווחת על תחושה כזו, ברוב המקרים היא זמנית.

 

[pirgit]

מבינה על מה את מדברת ותגובתי היא:

מכירה את ההרגשה שתיארת מקרוב- יש בינכם משיכה פיזית מטורפת ותחושה כזו כ"כ מטשטשטת זו תחושה שלא היית רוצה לוותר עליה. הרגשתי ככה אבל עם בן אדם כ"כ לא רציני וכל פעם חשבתי שהוא יתאהב בי אבל הבנתי שלא... התחושה החייתית הזו זה באמת משוה נדיר אבל יש לך ביד משהו ששווה הרבה יותר...הכל עניין של עבודה עצמית הבליטי את התכונות השליליות של אותו אדם והכירי בעובדה שחוץ ממשיכה אין שם באמת משהו שאפשר להתבסס עליו שיהיה בהצלחה.