לMORPUMA
אצלי האוסידי בא לידי ביטוי במחשבות על לפגוע בעצמי או במישהו אחר. כידוע לי לכל אחד עוברת מחשבה לפגוע בעצמו או במישהו אחר ואני אתן דוגמא: בצבא, שילדים בני 18 מחזיקים נשק הרי זה ברור שעברה לפחות פעם אחת לאותם ילדים המחשבה להשתמש בנשק או כשעומדים במקום גבוה חושבים על לקפוץ או מה יקרה אם אני אקפוץ,או מה יקרה אם אני אסיט את היד באמצע הנהיגה וכו'. עכשיו אצל אנשים נורמליים המחשבה עוברת אולי מטרידה לממש קצת זמן ונעלמת. ואצלי לעומת זאת היא לא נעלמת אני מפרשת אותה בכך שזה מה שאני רוצה לעשות.. שיש בי מישהו רע בפנים שרוצה להרוג את החברים שלו בצבא, או בעצם להתאבד. אז בהתחלה הייתי אומרת לעצמי שזה שטויות ושזה קורה לכולם אבל אז בגלל שכל כך פחדתי מהמחשבות האלו וכל כך לא רציתי לא לחשוב אותם כמובן שהם תקפו אותי יותר ויותר. ועכשיו נוצר מצב שכל פעם שאני מסתכלת מהמרפסת אני חושבת על לקפוץ (אני לא באמת רוצה לעשות את זה). והחרדה שלי היא בעצם הפחד שמתשיהו בעתיד שיש לי יום רע ותעבור לי מחשבה הזאת אני אעשה את זה. אז בעצם החרדה שלי נובעת מהפחד שיש מצב שאני אעשה את זה! לא משנה כמה יגידו לי שלא וזה רק אוסידי אני באמת חושבת ומפחדת שאולי מתישהו אני אבצע פעולה מפחידה. וכל הדברים שקורים בחדשות, כל התאבדויות, הרציחות לא תורמים להחלמה שלי בכלל כי אני אומרת לעצמי אולי גם הם היו כמוני ופתאום איבדו שליטה. זה החרדה העיקרית שלי עוד חרדה שיש לי שמלווה אותי כל הזמן זה הפחד שיש לי משהו גרוע מאוסידי, כל דבר שקורה לי אני מנסה לנתח ולראות אם זה לא אומר שהשתגעתי. בכלל לעיתים האוסידי הוא אפילו לא משהו ספציפי אלא סתם תחושת מועקה כזאת שמשהו לא בסדר, ככה זה בימים האחרונים, לא חשבתי על שום דבר יותר מדי אבל כל פעם שיש לי זמן לבד עולה לי מחשבה של עצב של כאב של משהו מציק כזה שאני שונה, שאני לא בסדר, ואז גם זה סוג של חרדה. בקשר לטקסים, אין לי אישית טקסים פיזיים של לעשות משהו. אבל נראה לי שהטקסים אצלי באים לידי ביטוי בכך שאני מדברת לעצמי ואומרת שאני אפסיק לדבר שטויות ומנסה לשכנע את עצמי שאני בסדר ובלה בלה. מאין מונולג שחוזר על עצמו הרבה, או שפשוט אני מנסה להתרכז במשהו אחר (שמאוד קשה אפילו טלווזייה כבר קשה לי להתרכז בה) ולא לחשוב על זה.. אני יודעת שחפרתי, אני מקווה שעזרתי, לעצמי עזרתי כי פרקתי. ובהצלחה בספר!
