ארצ'לי/אלזה מורנטה - ../images/Emo91.gif
333 עמודים בהוצאת הספריה החדשה. ארצ'לי הוא ספרה הרביעי המלא של מורנטה לאחר אלה תולדות המונומנטלי. לאחר סיום קריאתו נתגנב אל לבי צער על כי אין עוד ספר של מורנטה שלא קראתי ולכן נבצרת ממני קריאה חכמה, מרגשת, מיוחדת במינה. הספר שלפנינו עוסק במנואלה המבוגר והילד המחפש אהבה. אהבת אם בפרט ואהבה בכלל. מאהבת האם שהיתה לו הוא נותר אמביוולנטי. ארצ'לי היא ממוצא ספרדי והאב, אוג'ניו, בן למשפחה מיוחסת איטלקית, פוגש אותה באנדלוסיה שבספרד ובטרם נישואים נולד מנואלה. לאחר הנישואים ישבה ארצ'לי ישיבת קבע באיטליה וחיה חיים נוחים עם בנה מנואלה. אהבה גדולה היתה בין האם לבן, אהבה שנקטעה בצורה מכוערת והשפיעה על מהלך חייו של מנואלה הילד. מנואלה גדל בעוני, נטול אהבה ונטול משפחה. יום אחד הוא אורז תיק ויוצא למסע בן מספר ימים לספרד והוא בן 43. במסע זה הוא מתכוון לפגוש מישהו ממשפחתה של ארצ'לי באנדלוסיה וכשהוא מגיע לכפר הולדתה ברור לו שאיש אינו מחכה לו ושהוא לא יפגוש אדם כלשהו בעל ערך לזכרונותיו. עד למחצית הספר וכמיטב המסורת של מורנטה, התאורים ארכניים, מפורטים, לעיתים יתר על המידה, אבל הכתיבה לא חסרה לרגע את הכישרון הגדול של מורנטה, את יכולת התאור שלה, את החמלה האנושית, את אהבת האדם. המחצית הראשונה היא בעיקר תאור הנסיעה אל אנדלוסיה של מנואלה בן ה-43. מאמצע הספר אנו קוראים על מנואלה הילד ועל הקשר ההדוק עם אמו. בכל חלקי הספר ברור שזה לא ספר לכל אחד ורק מי שצלח ואהב את אלה תולדות וקרא גם את כזב וכישוף וגם את האי של ארתורו, יראה חובה לעצמו לקרוא גם את ארצ'לי. מי שצלח את הרבע הראשון של הספר והגיע לאנקדוטה הקטנה המתארת את שהייתו של מנואלה בפנימיה, בעמודים 92-99, יזכה לקרוא את אחד התאורים המרגשים בספרות בכלל והמרגשים אצל מורנטה בפרט. 8 עמודים אלה הם שיר הלל לאהבה, לא דווקא אהבה בין אם לבנה או בין גבר לאישה. צריך לקרוא כדי להאמין שקיים תאור שכזה, יופי שכזה, נשגבות שכזו. לאחר שמונה עמודים אלה עוצרים ונושמים עמוק ומכירים בעובדה, ולא בפעם הראשונה, שמורנטה מופתית היא בכל נימי נפשה. המלצה חמה לכל קורא באשר הוא והמלצת חובה לחובבי מורנטה גם כשברור שזה לא הטוב ב(ארבעת) ספריה.
333 עמודים בהוצאת הספריה החדשה. ארצ'לי הוא ספרה הרביעי המלא של מורנטה לאחר אלה תולדות המונומנטלי. לאחר סיום קריאתו נתגנב אל לבי צער על כי אין עוד ספר של מורנטה שלא קראתי ולכן נבצרת ממני קריאה חכמה, מרגשת, מיוחדת במינה. הספר שלפנינו עוסק במנואלה המבוגר והילד המחפש אהבה. אהבת אם בפרט ואהבה בכלל. מאהבת האם שהיתה לו הוא נותר אמביוולנטי. ארצ'לי היא ממוצא ספרדי והאב, אוג'ניו, בן למשפחה מיוחסת איטלקית, פוגש אותה באנדלוסיה שבספרד ובטרם נישואים נולד מנואלה. לאחר הנישואים ישבה ארצ'לי ישיבת קבע באיטליה וחיה חיים נוחים עם בנה מנואלה. אהבה גדולה היתה בין האם לבן, אהבה שנקטעה בצורה מכוערת והשפיעה על מהלך חייו של מנואלה הילד. מנואלה גדל בעוני, נטול אהבה ונטול משפחה. יום אחד הוא אורז תיק ויוצא למסע בן מספר ימים לספרד והוא בן 43. במסע זה הוא מתכוון לפגוש מישהו ממשפחתה של ארצ'לי באנדלוסיה וכשהוא מגיע לכפר הולדתה ברור לו שאיש אינו מחכה לו ושהוא לא יפגוש אדם כלשהו בעל ערך לזכרונותיו. עד למחצית הספר וכמיטב המסורת של מורנטה, התאורים ארכניים, מפורטים, לעיתים יתר על המידה, אבל הכתיבה לא חסרה לרגע את הכישרון הגדול של מורנטה, את יכולת התאור שלה, את החמלה האנושית, את אהבת האדם. המחצית הראשונה היא בעיקר תאור הנסיעה אל אנדלוסיה של מנואלה בן ה-43. מאמצע הספר אנו קוראים על מנואלה הילד ועל הקשר ההדוק עם אמו. בכל חלקי הספר ברור שזה לא ספר לכל אחד ורק מי שצלח ואהב את אלה תולדות וקרא גם את כזב וכישוף וגם את האי של ארתורו, יראה חובה לעצמו לקרוא גם את ארצ'לי. מי שצלח את הרבע הראשון של הספר והגיע לאנקדוטה הקטנה המתארת את שהייתו של מנואלה בפנימיה, בעמודים 92-99, יזכה לקרוא את אחד התאורים המרגשים בספרות בכלל והמרגשים אצל מורנטה בפרט. 8 עמודים אלה הם שיר הלל לאהבה, לא דווקא אהבה בין אם לבנה או בין גבר לאישה. צריך לקרוא כדי להאמין שקיים תאור שכזה, יופי שכזה, נשגבות שכזו. לאחר שמונה עמודים אלה עוצרים ונושמים עמוק ומכירים בעובדה, ולא בפעם הראשונה, שמורנטה מופתית היא בכל נימי נפשה. המלצה חמה לכל קורא באשר הוא והמלצת חובה לחובבי מורנטה גם כשברור שזה לא הטוב ב(ארבעת) ספריה.
