אם בשנות ה-70 וה-80 הייתם ילדי בית ספר יסודי, או שהיו לכם אחים או ילדים בגיל הזה, כנראה תזהו את חבורות הילדים שנציג כאן, ותתמלאו גלי נוסטלגיה. אבל איך התייחסו לספרים הללו בזמן אמת?
דורית גני16.06.2021
"חבורת פופיק" - ילדי ספרי ה"חבורות" הפופולריים של שנות ה-70 וה-80
איך יכול להיות ששכחנו את הילדים שתרמו כל כך הרבה למדינת ישראל ולעולם כולו? ילדים שחשפו חבורת מרגלים, שחררו טייס ישראלי שבוי והצילו משלחת מדענים בינלאומית? נכון, הם רק פרי דמיונה של סופרת פוריה, ובכל זאת, איך יכול להיות שאחרי שהעניקו לילדי ישראל שעות רבות של קריאה מותחת ומהנה, הם נשכחו כמעט לחלוטין? וזאת, יש לציין, בניגוד גמור לחבורת ילדים דמיונית אחרת, שבחלק מהזמן פעלה במקביל אליהם (כן, אלה מהמערה החשמלית).
אם בשנות ה-70 וה-80 הייתם ילדי בית ספר יסודי, או שהיו לכם אחים או ילדים בגיל הזה, כנראה תזהו את חבורות הילדים שנציג כאן, חבורת פופיק, חבורת צ'ופצ'יק, חבורת הרֵעים וגם רוני ונבחרת הבלשים. הספרים הללו, שנכתבו על ידי ארנונה גדות, יצאו לאור החל מסוף שנות ה-60 וזכו לפופולריות רבה. כאשר אנחנו מדברים על פופולריות, אנחנו מתייחסים לילדים, כמובן, כי רבים מהמבוגרים לא אהבו, בלשון המעטה, את אופיים ותכנם של הספרים הללו.
לא מדובר בתופעה שאינה מוכרת לנו. גם כיום, לנוכח כמה מספרי הילדים הפופולריים ביותר, נשמעים קולות מחאה וזעזוע על רמתם ועל איכותם של הספרים הללו, אלא שמיד לאחר הביקורת הנוקבת תגיע בדרך כלל התרפקות על העבר, והשוואה לספרי האיכות של פעם. ובכן, עיון במאמרים וביקורות בעיתונים ובכתבי עת חינוכיים מגלה שאין חדש תחת השמש, ולעולם ידאגו המבוגרים מהתדרדרותו המוסרית והרוחנית של הדור הצעיר. יותר מזה, נראה שחלק מהספרות שקראנו כילדים, ונתפסה על ידי סביבתנו הבוגרת כקלוקלת, תהפוך כעבור שנים, הודות לרגשות הנוסטלגיים שיתלוו אליה, לספרות שנרצה שילדינו יקראו גם ושכמובן תתעלה בעינינו על כל חומר קריאה עכשווי שיגיע לידיהם.
ובחזרה לחבורות הילדים שלנו – בעוד שספר חבורה דוגמת "אמיל והבלשים" זכה (בצדק כמובן) לביקורות חיוביות, וכך גם ספר החבורה שנחשב לחלוץ ספרי החבורה העבריים – "שמונה בעקבות אחד", הסדרות שבמרכזן חבורות היוצאות להרפתקות, מסעות בילוש או הצלת המולדת, זכו לקבלת פנים מעורבת. על ידי רבים מילדי ישראל הם התקבלו בהתלהבות רבה ונקראו בשקיקה, אך ההורים ובעיקר המחנכים התייחסו לתופעה בדאגה ואפילו בשאט נפש והביקורות קטלו את הספרים הללו ללא רחמים. הבולטים בקבוצה זו היו כמובן, ספרי חסמב"ה, הסדרות של אבנר כרמלי (שרגא גפני, שכתב גם בשמות עט נוספים) כמו "הימאים", "הבלשים הצעירים" ו"השביעיה הסודית" שלנו וחבורות ספרותיות נוספות כמו "ילדי העיר העתיקה" של חיים אליאב ו"חבועוז" של חיים גיבורי.
אחת הסופרות הפוריות ביותר של ספרי חבורות הייתה ארנונה גדות שנולדה בתל אביב באמצע שנות ה-40 ופרסמה חלק מהספרים תחת שמה וחלק, גם זאת כמיטב המסורת של סופרי הספרות הפופולרית, תחת השם הבדוי ת. אורגיל.
ספריה נכתבו על פי הנוסחה הבסיסית של ספרי החבורות. ילדי החבורות שלה נתקלו בהרפתקאות מסעירות ובמצבים מסוכנים, אך בכוחות משותפים הצליחו לפצח תעלומות שאיש מהמבוגרים לא הצליח, ולגבור על אויביהם, שתמיד היו טפשים מכדי לסכל את תכניותיהם. בספר "חבורת צ'ופצ'יק וילדי הגבול", ילדי החבורה מגלים חבורת ילדים אומללים שעובדים בשירותו של איש רשע שמטיל עליהם אימה. אחד מבני החבורה מתחזה ליתום עני, וכך הם מצליחים להביא למעצרו של האיש, שמתגלה כמרגל וכפושע מבוקש. בספר "חבורת הרעים בעקבות המרגלים", מדובר בכלל על אח ואחות שאביהם, המרגל, נשבה בידי הערבים. בביקור במוזיאון השעוה בלונדון הם נתקלים בלוכדיו של אביהם, מתחזים לפסלים וכך שומעים את תכניותיהם ומסכלים אותן. בניגוד לספרים אחרים מסוג זה, גיבוריה של גדות כן נעזרו במבוגרים "הטובים" שסביבם, אך הם היו אלה שבזכותם באו הרעים על עונשם. וכמובן, כמו בספרי החבורות האחרים, גם כאן, הטובים הם תמיד טובים מאד, והרעים הם רשעים ונלעגים מאד.
רבים מספרי החבורות, כולל חלק מספריה של גדות עצמה, מצאו את הצדקתם החינוכית בערכי אהבת הארץ והגנת המולדת שבהם. מרבית הגיבורים הם ילדים ישראלים צברים והאויבים הם בדרך כלל, אויבי המדינה. בספר "חבורת צ'ופצ'יק וילדי חבש", ה"אויבים" הם דווקא הורים ישראלים שבעקבות עסקיהם עברו לגור עם המשפחה בחבש (שהיהודים שאנחנו פוגשים בה הגיעו אליה מפולין…) והילדים הנועזים מצליחים להערים על ההורים ולהבריח את האחים בחזרה לישראל. כמובן שכאן כבר מחכה להם פתק מההורים שהבינו את טעותם וישובו לארץ גם הם. אבל למרות ההיענות לקו הלאומי בחלק מהספרים, דווקא בנקודה זו גדות חרגה מהקו המקובל, ולקחה את גיבוריה למסעות ברחבי העולם – רוני ונבחרת הבלשים נתקלו בהרפתקאות בדנמרק, במזרח הרחוק ובאפריקה והחבורה הבולטת ביותר שלה, חבורת פופיק, בכלל לא חיה בישראל. שמה הרשמי של החבורה היה "חבורת גשר הזהב" וגיבוריה, עם שמות אמריקאים כמו פיט, תום ואליזבט, התגוררו בסן פרנסיסקו ולהרפתקאותיהם כמעט לא היה קשר לישראל – הם נסעו לאלסקה להציל משלחת מדענים בינלאומית שמטוסה נחטף, נקלעו לתאונת מטוס עם כוכבות הוליוודיות, גילו מושבה בקוטב הצפוני וסייעו לפצח רצח בחווה אמריקאית.
כפי שציינה הביקורת, חטאו ספרי החבורות הפופולריים בהצגה בעייתית של הערבים, כרעים מוחלטים וכטפשים. ספריה של גדות לא חפים מכך, אך בספר "חמישה רעים במבצע הטייס האמיץ", שמספר על חילוץ של טייס ישראלי שנפל בשבי הסורי במלחמת ששת הימים, שחמשת הרעים הם שני בני קיבוץ, ילד דרוזי מהרמה הסורית, ילד בדואי, וכלבו של הבדואי – מג'נון. אין בכך כדי לחפות על תכנים בעייתיים בספר עצמו, והספר עצמו מלא בסטריאוטיפים בעייתיים, אך לאותם ימים זו לא הייתה בחירה מובנת מאליה. בעיניים עכשוויות, עולה גם הסוגיה המגדרית של ספרי החבורות. בחבורותיה של גדות יש בדרך כלל רוב גברי והתפקידים המגדריים של הילדים והמבוגרים תואמים את התפקידים המסורתיים, אך לעתים יש ניסיון לאמירות אחרות. בספרי "רוני ונבחרת הבלשים" רוני היא בת, מקרה יוצא דופן באותם ימים של חבורה שנקראת על שם אחת הבנות בה. בנוסף, באחד מספרי חבורת פופיק, ניתן למצוא את הדיאלוג הזה:
הביקורת, כאמור, הייתה קטלנית. אוריאל אופק כינה את ספריה של גדות, כמו גם ספרים פופולריים אחרים מאותה תקופה "מזון רוחני קלוקל" והאשים אותם בתוכן מפוקפק ובסגנון דל. על חבורת צ'ופצ'יק של ארנונה גדות, כתב שהיא עולה במידת מה על כמה מהספרים האחרים בסגנון זה, אך בסופו של דבר פנה אליה באופן שיש בו עלבון רב כל כך שלא נחזור עליו כאן. תוכלו לראות את הדברים שכתב בקישור לכתבה שיובא בסוף.
וכיצד הגיבה גדות עצמה לביקורת? בראיון שמצוטט אצל אוריאל אופק עצמו, היא אומרת: "אינני כותבת בשביל עצמי. אני כותבת כדי שילדים יקראו וייהנו. נקודה זו של הנאה חשובה לי מאד, ואם סיפור שלי מבדר ומרתק את הקוראים, אני יודעת שהשגתי את מטרתי." ועל חוסר הסבירות של חלק מהעלילות אמרה "כיוון שהמציאות עולה על כל דמיון, יכול הסיפור להיות מופלא לעין שיעור, ועם זאת אמין בתכלית". (לקסיקון אופק לספרות ילדים, עמ' 129).
לקריאה נוספת על הסדרה הזו ועל ספרי חבורות
תנו להם ספרים : פרקי ספרות ילדים / אוריאל אופקמטרזן ועד זבנג : הסיפור של הספרות הפופולרית העברית / אלי אשד
הספרנים בלוג הספרייה הלאומית