חאליק אחי, איזה פאדיחה.
הארכיון הוא באמת ענק ואני מחכה ליום שיפתח מוזיאון רציני בארץ לרכבות, בבניין מודרני וחדש כיאה לרכבות ולא באזור עם לחות. חבל מאוד שאין מספיק כח אדם ותקציבים למוזיאון הקיים בחיפה. לצערי, אין עדיין מספיק מודעות לנושא הרכבת בארץ כמו שיש באנגליה למשל, אבל זה טבעי כי רק בעשור האחרון החלה הרכבת להתפתח בקצב מואץ. תפקידו של הפורום הזה הוא כמובן להגביר את המודעות הציבורית לנושא. אנחנו למעשה ראשוני המוהיקנים בדור הזה. כמובן שחובבי רכבת היו בארץ גם כבר בשנות ה- 50 אך כוחם לא היה רב ולא עמדו לרשותם הכלים האינטרנטים שיש לנו כיום, מטבע הדברים. גם הנגישות לחומרים חשובים גברה עם השנים אם כי עדיין יש בעיות גם בתחום זה ולא כל ארגון תחבורתי שש לנדב לנו החובבים מידע. תמיד יש אנשים נחמדים יותר ונחמדים פחות בארגון ואני למשל עושה ימים כלילות במטרה לא לפספס שום מידע רלוונטי לנו. זו איננה משימה קלה - תאמין לי. לעיתים אני צריך "לחבר קצוות" ולעיתים לוקח הרבה זמן להגיע אל המידע. האינטרנט עדיין בחיתוליו והמון מידע חשוב על רכבת-ישראל חסר בו. יחד עם זאת, יש לברך על כל יוזמה של כל חבר לפתוח אתר פרטי בנושא רכבת. בצר לי, אני חושב שאתר משותף חדש הוא חיוני אך יש לזכור כי רובנו אנשים עובדים וזמננו מוגבל.
אני למשל לא רואה עצמי מתחרה עם אף אחד. החוכמה לפי דעתי טמונה בשיתוף החברים ובפרסום מקיף של החומר שהרי מה שלא מתפרסם, יעלם עם הזמן. חשוב מאוד להחליף מידע בינינו ואסור שאף אחד ישמור את המידע שברשותו רק לעצמו. חשוב מאוד לפרסם כל תמונה נדירה. אני מכיר מס' אנשים ששומרים לעצמם את מה שברשותם אבל הם אינם מבינים שחומר כזה אינו שווה בסופו של דבר כלום שהרי אחרי מותם הוא יזרק לפח ולא יסייע לנו בהבנת ההסטוריה הרכבתית. כל למשל נפטר ד"ר פנחס פיק שכתב עבודת דוקטור בשני כרכים על התפתחות הרכבת בארץ-ישראל בין השנים 1839 ועד 1914. הכרכים נורא נדירים כיום אבל שופכים אור גדול על שארע בתקופה האמורה. לאחר מותו, התבקשה אשתו להעביר את החומרים שלו ואת צילומיו למוזיאון הרכבת אך היא סרבה בתוקף ואף טענה שאיננה יודעת על מה מדובר. כמובן שמדובר באוסף פרטי שלא ניתן להלאימו אך לפי דעתי, צריך לבוא שינוי בחוק שיאפשר למדינה לקחת אליה אוספים פרטיים שיש בהם חשיבות לאומית להבנת המהלכים ההסטוריים להתפתחותה במקרה שצאצאי הנפטר לא ממשיכים את התחביב. כך למשל, נותר בביתו של אילן פלקוב ז"ל מצבור לא קטן של חומרי רכבת חשובים לאחר מותו. אני מקווה שאלמנתו תדע להעריך את החומר ולהעבירו למקומו הטבעי - ארכיון הרכבת בחיפה, שם מקומו היחיד כיום. באופן עקרוני, עדיף להעביר הכל לארכיון אך היות וארכיון הרכבת בחיפה, אינו מתוקצב כיאות, אני מעדיף לשמור על החומר במקום אחר בחו"ל. באירופה קיימים שירותי משמורת מעולים לאספנים. כך נשמר החומר ואיננו הולך לאיבוד. אם נפטר בעל האוסף, מועבר החומר שלו ישירות למוזיאון רכבתי במדינה בה הוא נשמר. יום טוב.
