אפשר להשויץ קצת? (וגם שאלה)

[NorthernStar]

אפשר להשויץ קצת? (וגם שאלה)

* הפאנל שארגנתי לכנס חשוב מאוד התקבל לתכנית הכנס וכולנו מאוד מאושרים ונרגשים, למרות שהכנס הוא בנובמבר. אז אם מי מכן מגיעה לכנס בבוסטון בנובמבר - אולי נתראה שם. * המאמר שהגשתי לכתב העת חזר אלי עם הצעות לrevisions שאני צריכה לסיים עד סוף הקייץ. אני חייבת לציין שהreviewers היו מקצועיים מאוד. הרשים אותי אחד מהם במיוחד, שניכר שמכיר היטב את הספרות בתחום הספציפי שכתבתי עליו והוא הכין רשימה של הצעות לתיקונים על פי קטגוריות. והנה באה השאלה שלי: אני צריכה להסביר ביתר פירוט מדוע אני משלבת בניתוח שלי טקסטים ספרותיים-היסטוריים (למשל רומנים היסטוריים, שירה וכו') עם טקסטים אקדמיים וסמי-אקדמיים. כלומר, אני טוענת שכל הטקסטים האלה שייכים לאותו שדה, מנהלים ביניהם רב שיח (שנמתח על פני תקופה ממושכת) ומהווים חלק מאותו השיח. בעצם, אני אומרת שטקסטים ספרותיים וגם טקסטים אקדמיים narrate history באופנים שונים אבל שמשלימים זה את זה (דוגמא: ההיסטוריה של העיר ירושלים בשיח הציוני באמצעות ז'אנרים שונים). אז חוץ מהיידן וייט ואולי גם הומי באהבא, יש הצעות לקריאה נוספת, אולי דווקא מתחום תורת הספרות או לימודי התרבות?

 

[d a p h n a]

מזל טוב על הקבלה לכנס.

אני אמנם לא יודעת באיזה כנס מדובר, אבל אם לא אהיה באנגליה אשמח לקפוץ לבוסטון להתראות לקפה או משהו.

 

[אבן ניר ומספרים]

לא יכולה לעזור אבל ברכות על הכנס

ועל המאמר!

 

[NorthernStar]

תודה לשתיכן!

הכנס הוא הכנס השנתי של MESA שייערך בבוסטון בסוף נובמבר, ודפנה - אני מאוד אשמח לפגוש אותך אם תוכלי לקפוץ לבוסטון. לא נראה לי שנשב ארבעה ימים בהרצאות מבוקר עד ערב. אני בהחלט מתכננת לנשום קצת אויר בחוץ מדי פעם! אגב, עכשיו מישהי (אחת המרצות באוניברסיטה, לא בחוג שלי) הציעה לי להצטרף לפאנל בכנס אחר שיתקיים חודש לפני הMESA בתחום שמעניין אותי ובעיר שעוד לא ביקרתי. אני תוהה אם כדאי לי לעשות את המאמץ ולהכין אבסטרקט לשבוע הבא למרות שאני עסוקה עד מעל לראש.

 

[מאי261]

תהני בכנס!

דווקא אני מקווה אולי להגיע לטורונטו, בספטמבר, דווקא לא לכנס השנתי הגדול שלנו אלא לאיזו סדנא שיש לפני כן שאני מנסה להתקבל אליה.

 

[NorthernStar]

כולנו מאוד מתרגשים לכבוד הנסיעה הזאת

ואני כמובן כותבת לכל מכריי באוניברסיטאות אמריקניות לבוא לשמוע (אם הם במילא באים לMESA). אם את באה לטורונטו, דברי אתי אם יבוא לך להיפגש כמובן. בספטמבר אני כבר אהיה חזרה כאן.

 

[אור302]

יש שתי דרכים לענות על שאלה כזאת

הדרך הקלה יותר היא תאורטית. תאוריית הרב-מערכת של איתמר אבן זוהר למשל שמתבססת על תאוריית האבולוציה של הספרות של יורי טיניאנוב מתארת איך מערכות שונות משתרגות זו בזו ואיך טקסט בודד הוא חלק מכמה מערכות ואיך הוא נודד ביניהן. חפשי POLYSYSTEM THEORY זו בעיניי הדרך הקלה משום שהיא בוחרת בגישה התאורטית שאמורה להיות תקפה בכל מקרה. פשוט לומדים את התאוריה ו"מיישמים" אותה. אבל כפי שקורה לא פעם הנסיבות של בניית התאוריה שונות מאלה של יישומה, במובלע או במפורש, ו"המיישם" חוטא כך גם לנתונים וגם לתאוריה. הגישה המבוססת יותר לדעתי היא לא להסתפק בהצהרות של תאורטיקן שכתב בכלל על מערכת אחרת והתייחס אליה במובלע אף שדיבר באופן כללי אלא לחפש נתונים של ממש המצביעים על הרב השיח שאליו את מתייחסת. למשל יוצר שכתב כמה ז'אנרים, למשל חבורות ספרותיות או אקדמיות,למשל אירוע אחד שמהדהד בכמה טקסטים, למשל קשרים שבין הטקסטים כמו פרודיה או חיקוי או ציטוט או פשוט התייחסות מפורשת כמו מחקר אקדמי של יצירה. וגם למה צד בשיח בוחר להביע עצמו דווקא בסוג כזה או אחר של טקסט בהתאם למצבו החברתי-אידאולוגי. סוג כזה של ביסוס פשוט מייתר את התאוריה כי הוא עוסק בדברים עצמם וכך תמיד נמנע מהוצאתם מהקשר. אם הטקסטים אכן מנהלים שיח אז לא אמורה להיות בעיה להצביע עליו. אני כותב את הדברים האלה תחת הרושם המזעזע שקיבלתי בעקבות מאמר של דן מירון על כמה מחקרים פוסט-קולוניאליסטים בספרות העברית המודרנית. מירון הולך מנתון לנתון ופשוט מראה שכל הגישה התאורטית יצרה מגדלים פורחים באוויר, האשמות חסרות כל ביסוס ופשוט שטויות הנשענות על תאוריה במקום על נתונים. לא הייתי פוסל את התאוריה לגמרי אבל הדברים עצמם תמיד חשובים יותר.

 

[NorthernStar]

קודם כל תודה

אני מסכימה שיש בעיה עם הגישה שקראת לה "הקלה". גם אם אני אוכל to cite, בכל מקרה תפיסה אוניברסליסטית כזאת בהחלט לא מספיקה כדי להסביר תופעה ספציפית. הreviewers שלי דווקא הבינו את האינטרטקסטואליות שהצבעתי עליה, אבל מבחינתם זה לא היה מספיק. הם רוצים שאני אסביר בדיוק איך טקסטים ספרותיים וטקסטים אקדמיים יכולים להיות חלק מאותו discourse analysis אם הם פועלים בשדות שונים (שלא לומר כללים שונים - גם ברמה של כלכלה פוליטית של הוצאת ספרים, שדנתי בה גם כן). לפעמים נדמה לי שחלק מההתנגדות הזאת להשוואה בין טקסט ספרותי לטקסט מחקרי באה דווקא מתוך איזה אגו ("מה פתאום, איך היא יכולה להשוות ספר שנכתב על ידי אקדמאי מדופלם - כמוני - לאיזה סופר שבקושי סיים תואר ראשון, לא עשה מחקר מעמיק ומעלה על הכתב את פרי דימיונו?"), אבל אני מאמינה שלמרות ההבדלים המשמעותיים בין השדות ואופני הפקת הידע, במקרה שאני מדברת עליו הטקסטים בהחלט שייכים לאותו דיסקורס, ניזונים זה מזה, חולקים באופן חלקי את אותו קהל היעד, תמיכה מוסדית - ומספרים באופנים שונים סיפורים דומים. אני מחפשת תמיכה לתפיסה הזאת שלי בתחומי ידע אחרים, כמו תורת הספרות או לימודי התרבות כדי "להיתלות באילנות גבוהים", כי אחת ההערות שקיבלתי הייתה שאם מישהו אמר משהו דומה קודם, צריך לדעת שמישהו אמר וto cite אותו או אותה. "לא ידעתי" לא יעזור לי.

 

[cinnamoni]

בארת כותב על זה

בחלק השני של "ביקורת ואמת" (Critique et vérité) לדוגמה: "הסופר והמבקר, שהופרדו בעבר הרחוק על ידי המיתוס השחוק של 'היוצר המופלא והמשרת העניו, שניהם הכרחיים, כל אחד מהם במקומו וכו',' מצטרפים בחיק אותם תנאים קשים לנוכח אותו מושא - השפה."

 

[helene]

בדיוק חשבתי על זה

לא על בארת עצמו ( לא קראתי אותו מעולם). אבל על כך שההפרדה בין ביקורת לספרות, זה משהו יחסית מודרני ונוצר נדמה לי במאה ה- 19. אם אני מסתכלת על תקופות קודמות יותר. גם הטקסטים שהם אקדמיים כביכול וגם הטקסטים הספרותיים משתמשים באותן צורות הכתיבה. למשל, מישהו יכלו להגיד האם המסות של מונטיין הוא טקסט אקדמי ( נגיד גרסת הרנסאנס לביקורת התרבות) או טקסט ספרותי? או טקסט פילוסופי? זה הכל ביחד. או אנציקלופדיות בימיי הביניים שמשתמשים בשיטת כתיבה סכולסטית שאנחנו מוצאים גם ביצירות ספרותיות כמו רומן הוורד, אז רומן הוורד זאת ספרות או אינציקלופדיה? זה גם וגם. ברגע שהביקורת התיימרה להיות מדע, היא הפרידה עצמה במודע מהספרות. בדיוק כמו ברגע שהספרות הפרידה עצמה מהביקורת ברגע שהיא התיימרה להיות יצירה של אומן גאון, מעין יצירה יש מאין. נדמה לי ששני התהליכים האלה מתרחשים במאה ה- 19, גם על סמך דברים שוייט אומר באחד המאמרים שלו על ההיסטוריה כדיספלינה מדעית במאה ה- 19. נדמה לי שזה ב The burden of history. לכוכב הצפון. אולי תוכלי פשוט להראות שעצם ההפרדה בין שיח אקדמי לשיח ספרותי ותרבותי היא הפרדה מלאכותית ומודרנית יחסית. וכך בעצם להוכיח את הטענה שהם קשורים יחד יותר ממה שאנשים באקדמיה מוכנים להודות? או שזאת טענה תקיפה מידי?

 

[cinnamoni]

טוב, זה נראה כאילו

אני מגהקת הוגים צרפתיים משוגעים מתוך שינה (לא תמיד, ובטח שלא בעונה זו של השנה), אבל נדמה לי שבהקשר הזה פוקו יכול להיות לעזר רב, הן ב"סדר השיח", שהוא הרצאה כללית יותר על היווצרות קטגוריות היסטוריות (אבל הוא מדבר שם גם ספציפית על מערכת היחסים שבין טקסט ראשוני לטקסט משני, כלומר, לפרשנות), והן ב"מהו מחבר" שבו הוא מתרכז בגנאולוגיה של שיח המחבר ובמעמדו של הטקסט בתרבות.

 

[NorthernStar]

תודה לשתיכן

קראתי את בארת בעברי הרחוק ולא חשבתי עליו הפעם. אני בהחלט מתכוונת לדבר על ההפרדה לז'אנרים כתופעה מודרנית (ואני לא חושבת שהטענה שלה תקיפה מדי), אבל כמובן, הreviewer הבא שלי יכול לטעון שמכיוון שהטקסטים שאני בוחנת נוצרו הרבה אחרי ההפרדה הזאת, אני צריכה לבחון אותם בקונטקסטים הספציפיים שלהם ולא באופן אנכרוניסטי. נראה לי שאני בכל מקרה אתחיל מהטיעון הזה, ואז אצטרך להיכנס לתיאוריות מתחום הספרות והמחשבה הפוסט קולוניאלית כדי להתחיל לקשור את הטקסטים.

 

[helene]

את עוסקת במחצית השניה של המאה- 20?

את בהחלט צודקת שיכולים לבוא ולומר לך שמה שאת חוקרת נוצר אחרי ההפרדה. אבל העניין הוא שכיום המגמה היא בדיוק הפוכה. דווקא להדגיש את המימד האיטרטקסטואלי והאינטרדיסקורסיבי בתרבות. זה מתבטא מפתיחת מחלקות אינטרדיסיפלינריות באוניברסיטאות ועד שימוש מופגן באינטרטקסטואליות ברומנים פוסטמודרניים. כלומר גם הגישה שגורסת שספרות זה משהו שונה מביקורת, וגם הגישה ההפוכה, הן שתיהן תוצר של רגע היסטורי מסויים. אבל זה לא אומר דבר וחצי דבר לגבי האם יש ,או אין, קשר בין טקסטים ספרותיים לביקורת אקדמית. כי עצם הקטגוריות האלה זה לא משהו אבסולוטי. אם יש או אין קשר לא תלוי בגישה תיאורטית זו או אחרת, אלא ביכולת שלך להוכיח במקרה הספציפי את הקשר בצורה משכנעת. אפשר להוכיח את הקשר הזה גם לגבי יצירות במאה ה- 19 העושות שימוש מובהק במיתוס היוצר. אנשים אפילו ראו בשירים של רמבו( משורר מסוף המאה ה- 19) ביקורת על הקפיטליזם. למרות שרמבו בטח מתגלגל בקברו, כי התפיסה שלו היא תפיסה אסטטית סימבוליסטית. אבל זה לא אומר שהם טועים. כי בהחלט ניתן לראות זאת בנוסטלגיה שלו לעבר. כמובן שברור לי שמי שמבקר את המאמרים ירגיש יותר בטוח אם תבואי אם איזו גישה תיאורטית ולא רק תראי את זה בצורה אמפירית. כי אז עוד יאשימו אותך בהנחות חסרות בסיס.

אני חושבת שוויט זה באמת רעיון טוב, כי הוא די ממוטט את היומרה של ההיסטוריה להבדיל עצמה מספרות. כלומר לא רק שהוא מסביר שההפרדה נולדה במאה ה- 19, הוא מסביר בידיוק מדוע היא אינה תקפה. אגב יצא לי לראות פה ושם ביטויים כמו "היסטוריוגרפיה רומנטית", היסטוריוגרפיה אמפסיוניסטית" שמצביעים באופן ברור על הקשר בין אסטטיקה ספרותית של התקופה לצורות כתיבת ההיסטוריה באותה התקופה.כלומר על הקשר בין השיח האקדמי לאסטטיקה. עוד לא ראיתי "היסטוריוגרפיה פוסט מודרנית" אבל אני באופן אישי רואה קשר בין הניו היסטוריסיזם לבין אסטטיקה פוסט מודרנית. שוב בגלל הדגש אל האינטרדיסקורסיביות.

 

[אור302]

ובכל זאת, אריסטו יוצר הפרדה די ברורה

בין המשורר להיסטוריון ומציג את חלוקת הז'אנרים המוקדמת ביותר בהיסטוריה (דומני) בצורה ברורה מאוד. ראו את הפרקים הראשונים של ה"פואטיקה": המשורר כותב מה יכול להיות וההסטוריון כותב מה קרה ולכן נעלה הספרות על ההיסטוריה. עם זאת, ההפרדה פה אינה כל כך באופן הכתיבה שכן אז כתבו היסטוריה כשירה. במקומך לא הייתי נכנס לתאוריות עתיקות, אם לתאוריות בכלל, זה יוציא אותך מהפוקוס.

 

[helene]

וטוב שכך!

כל התזה שלי בנויה על זה

אבל כמו שציינת החלוקה היא לא מבחינת צורת כתיבה, אלא יותר מבחינת האובייקט ( מה שקרה, מה שלא קרה אבל יכול היה לקרות). אם אני זוכרת נכון, אצל אריסטו ( וכל מצדיקי הבידיון ברנסאנס לדורותיהם) הספרות נעלה על ההיסטוריה בגלל אופיה האוניברסלי ( לעמות אופייה הפרטיקולרי של ההיסטוריה).

 

[אור302]

ה"יכול להיות" הוא האוניברסלי

דומני.

 

[אור302]

אני לא מבין מה הבעיה בהפרדה

בין ספרות למחקר אקדמי. גם אם המחקר הוא בצורת מסה יפיפייה ועשירת מבע, הרי שמושאה מבדיל אותה בבירור מספרות. כמה מסות את מכירה שיוצרות עולם בדיוני ומדובבות דמויות ומייצגות את מחשבתן? יכולה להיות גם ספרות דידקטית אבל זו עדיין ספרות. באשר לשאלה היכן הטקסטים האלה נדונים, זה כבר עניין ממסדי וגמיש.

 

[helene]

לא אמרתי שיש בעיה

כוכב צפון רצתה לקשר בין שיח אקדמי לבין יצירות ספרותיות שנכתבו באותה התקופה. כלומר היא רצתה הפניה לגישה תיאורטית שמראה שהן חלק מאותו שדה של שיח ( גם אם כמובן הם נכתבים לפני כללים שונים). לי זה איכשהו ברור. זה לא אומר שאין שום הבדל בין משהו שהוא ספרות לבין מה שהוא לא. אלא שהמרחק שמפריד את השניים לא תמיד מובן מאליו ולא בכל תקופה. לגבי כמה מסות אני מכירה שיוצרות עולם בדיוני ומדובבות דמויות ומייצגות את מחשבתן. מספר. אבל המאוחרת שבהן היא מסוף המאה ה- 16, וגם זה נורא תלוי במה אתה קורא לו מסה. ה"סקרטום" של פטטרקה זאת מסה? הוא מציג דו שיח דמיוני שלו עם אגוסטינוס.והבעיה שהוא דן בה היא בעיה תיאולוגית. אז כמובן שניתן להגיד שהוא עושה שימוש בדיאלוג, ודיאלוג זה תמיד ספרות. והמצאת נאומים בדיוניים של מנהיגים היסטוריים זאת לא ספרות? כן. וזה מה שתוקידידס עושה, למרות שהוא אגב בטוח שהוא כותב היסטוריה. אז איך מגדירים סטטוס של טקסט? על פי מאפיינים אסטטיים? על פי תפיסת אנשי התקופה? לא תמיד שני הקריטריונים הנ"ל חופפים. הדוגמא הטובה ביותר לכך הם כתבי הקודש. לך תספר לכומר במאה ה- 12 שהאוונגליון זה ספרות.. יש כמובן דברים שלא היינו קוראים להם ספרות ( הוראות להפעלה של מכונת כביסה) אבל מה אם מחר אני אייצר מכונת כביסה ואכתוב את ההוראות דרך סיפור קצר?

 

[ayulli]

ממקום אחר לגמרי -

מה עם מחקרים על תקשורת ואפיסטמולוגיה?, בעיקר בכל מה שקשור להבדל בין תקשורת אורלית ותקשורת אוריינית? פוסטמן כתב על זה לא מעט (נסי את "בידור עד מוות" ו"קץ החינוך" בשביל הקישור בין מדיה ואפיסטמולוגיה), לוולטר אונג יש ספר מופלא על זה (Orality and Literacy: The Technologizing of the Word או משהו דומה), וכאלו? מכיוון קצת אחר, מה עם ספרות על הקשר בין סיפורים לדמיון הפוליטי, למשל? הסוציולוגיה של דחיקתם של הסיפורים אל משבצת ה"פולקלור", וכו'? משהו מזה נראה רלוונטי?

 

[NorthernStar]

מכיוון שהספרות הזאת לא מוכרת לי,

אני מאוד אשמח לנסות גם את אלו שהזכרת, וגם את הספרים שאת רומזת להם בסוף - הסוציולוגיה של דחיקת הסופרים אל משבצת ה"פולקלור" (שזאת מילה שנואה עליי במיוחד בדיוק בגלל הקונוטציות שלה). תודה רבה מאוד!