אפשר להגיד שקשה לי?

כן. בלי קריצה. ליידע את מי שקרוב לך שקשה לך.

יש שמבינים מעצמם ויש שצריכים שילוט מהבהב.
וגם להודות בפני עצמך.
וגם להיתמך במרחוק בזרות שיכולות להיות קרובות להפליא.
ולהתפרק מדי פעם, וגם בהתפרקות - לזכור שאלו רק כמה שעות גרועות ולאחריהן תחזרי לתפקוד הרגיל והעמוס שלך.
&nbsp
וגם, אולי, לבקש בטיפת חלב את השאלון לדיכאון אחרי לידה ואם התיאור מתאים לך, לפנות לטיפול מתאים.
 
תודה

האמת שאני כבר אחרי הכל... "הזרות" הן באמת הרבה יותר קרובות ומבינות. הקרובים יודעים, רק התגובות סטייל "זה יעבור" לא עוזרות לי. מוסיפה לרשימה שלך גם שיחות עם אנשים לא בהכרח קרובים על הבטים אולי פחות רגשיים ויותר פרטיים. אימהות שהיו שם לא מזמן ומסוגלות להיות א משפטיות באמת וגם לתת איזו עצה פרקטית. והכי משמעותי שכתבת לי ואני צריכה ללמוד זה באמת לא לבזבז אנרגיות שגם ככה אין לי על הלקאה עצמית
 
כתבו כבר הכל, אז אני רק אוסיף


זו תקופה כל כך קשה, וכל כך חשוב להעזר בה כמה שיותר.
את נשמעת מאד מודעת לעצמך, וזה חשוב, כי ברור גם לך
שחלק מהקושי כאן נובע מהציפיות הלא ריאליות שלך מעצמך.
אני מקווה שתמצאי את הכוחות להעזר ואת האומץ לא להיות מושלמת.
ויום אחד, אחרי שייקל קצת בגזרת הבית, תמצאי שוב גם את עצמך
ואת ההגשמה המקצועית שלך.
 
למעלה