אפשר התייעצות לגבי 2 בעיות
שמציקות לי? לפני שאני מתייאשת סופית
. קצת רקע: אני מגדלת ילדונת בת שנה וחצי בבית, מתוקה, מקסימה, עצמאית וחכמה, ובנוסף -אני בהריון בשבוע 30 כמעט.
הילדה מחוברת אלי מאוד. זה כיף וזה טוב וזה כמובן מובן מאוד בהתחשב בזה שהיא עדיין איתי בבית (וינקה עד ממש לפני חודש בערך), אבל, זה קצת מוגזם בעיני. אני מרגישה את העומס הזה בעיקר כשאבא שלה מגיע בערב ואני עם הלשון בחוץ, מחכה רק לקחת קצת חופש להתאורר מהצמידות הזאת, והיא לא מוכנה. היא כמובן שמחה לראות אותו, אבל אחרי פוצי מוצי של 2 דקות בינהם, היא רצה אלי וגוררת אותי מהמחשב בקריאות "אמא בואי שם" (כלומר - לבוא לחדר או לסלון לשחק איתה). אבא שלה קצת מקטין ראש בעיני, הוא מוכן לשחק איתה אבל לא מתאמץ יותר מידי - אם היא רוצה אותי אז אין לו מה לעשות כדברו. אני מיואשת, כל ערב מלחמה - הוא גם ככה מגיע מאוחר, ואז הוא כמובן צריך לאכול, ויש לו רק עוד אימייל אחד לשלוח, והנה - נשארה עוד חצי שעה עד לארוחת הערב שלה (שאני מכינה כמובן), מקלחת (שמאז שיצאה לי בטן ענקית הוא עושה לבד) ולישון (תחום אחריותי). אין לי זמן לעצמי ואני ממש מרגישה שאם זה ימשך כך, אני אתמוטט. איך פותרים את בעיית הצמידות הזאת, מה לעשות שהיא תוכל לשבת איתו בכיף בלעדי, למרות שהיא יודעת שאני בחדר? ואיך בדיוק אני אתמודד עם צמידות כזאת כשאוטוטו תהיה לי תינוקת פיצית שתצטרך אותי אולי קצת יותר (אחח, אם היה אפשר לשכפל אותי לכמה שעות ביום לא היו לי כאלו בעיות
). ורק עוד משהו - בד"כ בשבת הוא לוקח אותה לטיולים (לא תמיד איתי) והיא מאוד נהנית איתו, הם יכולים לטייל שעות בחוץ ואין לה בעיה, ההפך. כל עוד היא לא בבית עם שנינו אין לה בעיה להיות איתו. הבעיה היא רק כשאנחנו כולנו נמצאים באותו בית, וההעדפה שלה אלי (וזה לא ריאלי לשלוח אותו בחוץ איתה בשעה 19:00 בערב כדי שיהיה לי זמן לעצמי, בטח לא בחורף).
בעיה נוספת היא איך לא, בעיית השינה: היא ישנה טוב יותר אצלנו במיטה, אוהבת להרגיש אותנו ובגדול אין לנו בעיה עם זה, ההפך. בד"כ היא מתחילה את הלילה במיטתה וכשהיא מתעוררת אני מעבירה אותה אלינו ואז היא מסוגלת לישון לילה שלם בלי בעיות. הבעיה היא שזה כבר כמה זמן שהיא מוכנה להירדם רק לאחר שהיא נוגעת בי בבטן, מילא נוגעת - ממש חופרת בי. גם באמצע הלילה אם היא מתעוררת היא נצמדת אלי כל כך ומתחילה לחפור. זה משגע אותי ולא נעים לי (בטח לא כשיש לי עוברית שחושבת שאני מגרש כדורגל מבפנים בזמן שהגדולה שבחוץ חושבת שאני מגרש חפירה
). ואם אני מעיזה להוריד לה את היד ולסדר את החולצה - צרחות אימים. אתמול בלילה החלטתי לעשות לזה סוף - את רוצה לישון איתנו? בלי נגיעות. הילדה צרחה במשך שעה עד שנרדמה, וכשהתעוררה במשך הלילה לשתות ולא הייתי מוכנה לתת לה לגעת בי - צרחה במשך שעתיים. הצעתי לה בובה במקום, חיתול, להחזיק לי ביד.. כלום! היא רצתה רק לחפור לי בבטן . בסוף היא הצליחה להירדם, אבל באמת שנקרע לי הלב מכל הבכי הזה שלה
(אפילו בגמילת הלילה מההנקה היא לא בכתה כל כך). ואם כבר ענייני שינה - היא מוכנה כמובן להירדם רק איתי. זה מאוד קל להרדים אותה - אני נכנסת איתה למיטה שלנו, אני בינתיים קוראת או צופה בטלויזה והיא תוך כמה דקות (ואחרי נישוקים הדדים לרב
) היא נרדמת לבד (שוב לאחרונה תוך כדי "משמושים" בבטני). אבל שאבא שלה ינסה להרדים אותה כך?? NO WAY..ניסינו כמה פעמים - הוא נכנס איתה למיטה עם ספר, עם בובה, עם שירים וריקודים - והיא פשוט צרחה וצרחה, כבר פחדתי שיזמינו לנו עובדת סוציאלית. האבא טוען שאם זה לוקח לי בדיוק 3 דקות להרדים אותה, למה הוא צריך להתייסר כל כך הרבה זמן כשהיא בוכה, אבל מצד שני אני לא יכולה לעשות ה-כ-ל כי היא מעדיפה רק אותי.. ואני כל הזמן חושבת מה יהיה כשאלד, בעיקר בלילה כשאהיה בבית חולים עצמו - היא פשוט תבכה בלי סוף??
בקיצור - HELP, ותודה רבה, לפחות פרקתי קצת אחרי לילה קשה שעבר עלי .
שמציקות לי? לפני שאני מתייאשת סופית
