אפקטיביות ואשלייה

Philosopher

New member
אפקטיביות ואשלייה

אני סבורה שהבעיה המהותית והמרכזית לפיה רק מעט מאוד אנשים מתנדבים כנגד העוולות המבוצעות בבעלי חיים היא פשוט כי יש תחושה מאוד חזקה שכל ההפגנות הללו לא אפקטיביות - ובינינו, עד כמה הפגנה באמת מצילה חיים של בעלי חיים המובלים לניסויים? מבחינת מארגני הזוועות, אנשים כמונו הם אוויליים, ובטח שאף אחד לא מתכוון להתייחס ברצינות לפעולות שננסה לנקוט. השאלה שלי היא - מה דרוש לעשות בכדי שהמסע יניב תוצאות אמיתיות? האם אלימות היא דרך פעולה אותה אפשר לקחת בחשבון? ואיך ניתן לשכנע אנשים שתרומתם חשובה וגורלית? אנא הבינו אותי נכון, אינני יוצאת כנגד פעולות האגודות - פשוט קשה לי עוד יותר להביט בטוב הלב ובאנרגיות שמתבזבזות לריק. מה באמת ישנה את המצב?
 

Swid666

New member
צודקת...

ההפגנות לא ממש עוזרות, למרות שהן מעידות על לב טהור. האמת היא שאין לי מושג מה ישנה את המצב... צריך לחשוב על רעיונות...
 

MrKashtan

New member
לגבי ההפגנות...

ראשית, אני מתנצל מראש על שטף הדברים הבלתי-סדור. לי טרם יצא להשתתף בהפגנה למען זכויות בע"ח, ואישית אני צריך ומתכוון להפוך הרבה שולחנות כדי שאוכל להגיע לזו שתתקיים ביום ג' הקרוב. נכון שהפגנה בד"כ לא תוכל לשנות סדרי עולם. היוצא מן הכלל, לדעתי, מתקיים כשהאיזון מופר, או בשלב המאסה הקריטית. מאסה קריטית תגיע בזכות זה, שכמה שיותר אנשים יצאו להפגין. מהפגנה של 13 אנשים, ניתן להסיק כי המפגינים תמהונים. מהפגנה של 130 אנשים, אולי יש להם פואנטה. מהפגנה של 13,000 איש כבר לא ניתן להתעלם בכלל! אני לא אופטימי מדי מטבעי, ולכן אני מאמין שלא ישתתפו מאות בהפגנה הזו (למרבה הצער). אני אישית אשתדל מאד להגיע, ואסחוב איתי כמה שיותר אנשים שמאמינים בדרכינו. דבר נוסף שחשוב לציין, הוא שמרבית האנשים הנפלאים, אוהבי בע"הח, אינם יודעים להפריד בין דברים. אני בטוח שאנשים רבים הרואים את התמונות המזעזעות שצולמו במעבדות, חשים אמפתיה, או אפילו הזדהות עם בעה"ח המסכן. עם זאת, כשהם פוגשים בחבורה של אנשים שצווחים עליהם כל אימת שהם דוחסים פיסת נקניק לפיהם, הם עלולים לפתח אנטגוניזם כלפי כל פעילות למען בעה"ח. על-כן, צעד ראשון לדעתי, הוא לפנות לכלל הציבור (לרבות בעלי איטליזים מבחינתי), כשלב לעבר mainstreaming של נושא זכויות בעה"ח כולו. שבירת קונספציות מושרשות, כגון שכנועו של קארניבור לאכול סלק, הינה בגדר אידיאל. אידיאל מקומו ברקיעים אחרים. מה שכן ניתן להשגה, הינו החדרתם של אנשים לתוך העסק בשיטת הסלאמי (סליחה על הביטוי), כלומר: שלב אחר שלב. אני הפכתי לצמחוני (בעקיפין) לאחר שראיתי לראשונה את תמונותיו של מאליש. לקח לי כמה חודשים/שנים, אבל לבסוף גמלה בלבי ההחלטה המושכלת שאכילת תרנגולת אינה רחוקה מאד מניסוי פולשני במעבדות ד"ר גבלס. הפגנה שתיראנה בה חולצות הנושאות את הכיתוב "בשר = רצח", תבטיח כי מצבינו ישאר סטאטי למאתיים שנה הקרובות. פופולריזציה של כוונותינו הינה המפתח! כל מי שמשתתף בהפגנה חייב לחוש בנוח לצד חבריו לדרך, גם אם הוא הביא סנדביץ' עם פסטרמה שאמא הכינה לו בבית. לאט לאט, אבל בטוח... עדיף ממהר מהר ושלא יקרה כלום! תודה על ההקשבה.
 
../images/Emo187.gif../images/Emo142.gif../images/Emo182.gif../images/Emo41.gif

אני לא חושבת שבכל מחיר צריך להרחיב את היקף האהדה והתמיכה. שם לב לחסרונות והסיכונים. פופולרזציה היא המפתח להתמוססות התנועה, מבפנים (פעילים רדומים ללא הבנה מעמיקה של שורש הבעייה ותחושת "מסיונריות") ומבחוץ (תדמיתית, ציבור שחושב שנושא זכויות בעלי חיים מסתכם במאבקי כלבתולים של פרוקטור אנד גמבל). כשמחפשים את המכנה המשותף הנמוך ביותר ומציגים אותו הוא אולי זוכה להרבה חשיפה וסימפתיה אך מה הטעם אם מלכתחילה כולם תומכים בו? אפילו בתווך המידי הגישה הזאת לא תמיד יעילה .תראה את הקמפיין העולמי לביטול הפרוות- התנועות למען בעלי חיים יצאו במסר יחסית מתון ומאוד קל לעיכול (בעלי חיים פרוותיים וחמודים, מוצר שנחשב מותרות, תעשיה בזבזנית שגורמת למוות להראות יותר מיותר, סבל מאוד בולט וכדומה) ואכן הוא נחל הצלחה מסחררת מבחינה ציבורית. למשך מספר שנים. הקהל הסכים עם הקמפיין: באופן מאוד נקודתי, ללא תמונה רחבה והבנת הבסיס, בצורה פסיבית ולא מעורבת...ולכן- אפיזודית. ללא השורשים הסיסמה fur is death חלפה מהמיינסטרים, כמו כל אופנה. אפשר להסיק מכך ששיטת ה"לאט לאט, אבל בטוח" אינה בהכרח עובדת. אם אידיאל באמת מקומו ברקיעים אחרים, אז המשך הסבל פה על הקרקע. דווקא טון רדיקלי יותר, למרות שהוא ייצור הזדהות אצל פחות אנשים, בקרב הקהל שדווקא כן יתמוך בו יתגייסו יחסית הרבה פעילים מתוכם. במילים פשוטות, כשהמסר פחות בקונסצזיוס מי שדוגל בו ירגיש יותר צורך להתערב ולתמוך בו (ספסציפית אני חייבת לציין שישנו ביקוש אדיר לחולצות בשר=רצח- הקהל הזה מלכתחילה מאוד מסור לנושא
ואם המטרה היא אכן להתרחב יש להתחיל מהם!
). בקיצור, עדיף מסר יותר עקרוני שהתומכים בו יתגבשו לפעילות קבועה ומחוייבת והתנועה תתבסס ותתחזק (וכך יותר יחשפו למסרים שלה מן הסתם). כאמור הוא בוודאי עדיף מאשר "להתפרס על שטח רחב יותר" שמשמעותו (הבלתי נמנעת) "התדלדלות והחלשת" התכנים. אגב, אני גם חושבת שאפשר להתחיל אם מסר מאוד מתון וריק ("די להתעללות ורצח כלבלבים") אבל משם יש להוביל ל"דיי להתעללות ורצח כל בעלי חיים" (החשים, לדייקנים), ומשם למסקנה "דיי לאכול את גוויתם". שלב שלב .כנראה ההבדל בגישות שלנו הוא קצב ההתקדמות
{אני מקווה שברור לך שניתן לבקר ישירות אדם על אכילת בעלי חיים ללא יצירת אנטיגוניזם (ושהקביעה ש"שבירת קונספציות מושרשות, כגון שכנועו של קארניבור לאכול סלק, הינה בגדר אידיאל" ממש מעוותת ולא מדוייקת). לא כל אחד מסיק עצמאית (כפי שעשית) שצריכת בעלי חיים זה מעשה פסול ואני לא רואה סיבה למה לא לכוון אנשים למערכת ההקשים
הזו. הסברה היא יותר מאשר צווחות "רוצחים", ואין שום סיבה עקרונית שהגיון וחמלה והבנה לא יחדרו למוחו של אדם מפי פעיל
...ואיך אומרים, יפה חיה אחת קודם
.}
לא יכלתי לחשוב על ניסוח יותר מוצלח, הכוונה לפועל להקיש (להסיק מא' את -ב' ...עד למסקנה הסופית)
 

MrKashtan

New member
תגובתי

יפה אמרת, אבל כמובן שיצר האקטיביזם מחייב אותי להגיב לכל דבר
: ראשית, נכון שפופולריזציה מובילה להתמוססות, אם כי לדעתי אפקט ציבורי רחב במיוחד מחפה על כך. שימי לב, שחברות ענק (בכל תחום, לרבות שנואות נפשינו) פונות לציבורים ענקיים. כל חברה תעדיף 5,000 לקוחות שיאכלו המבורגר פעם בשבוע, מאשר 50 לקוחות שיוכלו המבורגר כל יום. ישנם כללים ידועים בשיווק, שלא אלאה אותך בהם כעת, אך הם פרי מחקרים של שנים הנוגעים לאפקטיביות של הד ציבורי, לרבות "לקוח מרוצה יביא עמו עוד 4לקוחות, ובלתי מרוצה יגזול 10" (אני משתמש בהשאלה מתחום השיווק המסחרי כמובן, אך ההבדל לא כל-כך גדול לדעתי). אני חושב שהכללים הללו נכונים גם לענייננו במידה רבה, משום שנגיעה ישירה ואישית בכמה שיותר אנשים, כן תביא את התגובה המיוחלת, אם כי תוך פרק זמן העלול להיות מייגע. אני סבור שטעותם של הקמפיינרים של ANTI FUR, הייתה נעוצה בקריאטיביות מתפרצת בתחילתו ובשיממון מחריד בהמשכו. כדי לבצע קמפיין מוצלח ואפקטיבי, אני באמת מאמין שצריכים לקחת את הדברים ברצינות הראויה, ופשוט "למכור" את האידיאולוגיה שלנו (אני לא מחדש דבר- עושים את זה כבר 50 שנה בפוליטיקה הבינ"ל באותו אופן שעושים את זה מקדונלדס). נכון הוא שקבוצת אנשים קטנה הדוגלת ברעיון מגובש, מסייעת בגיבושו של הרעיון ביתר שאת, אך במבחן הזמן זה פשוט לא עובד (גם מייסדי הקומוניזם העדיפו שלא להישאר שלישיה, אם כי נכון שלבסוף הייתה הם נפלו). אני מכיר תיאוריות כגון "חוק הברזל של האוליגרכיה" (מושאל ממדעי המדינה), התואמות את דעתך בעניין זה, ונכון הוא כי קבוצה קטנה ואיזוטרית תישאר ממוקדת יותר מאשר קבוצה גדולה. לדעתי, במישור הפרקטי, מרבית חברי הקבוצה הקטנה, ישמחו לזכות באהדה ציבורית נרחבת. לענייננו: תעדיפי להשתתף בהפגנה ביום ג', כשלצידך אלפי אנשים מזוהים, מאשר 20 אנשים אדוקים. או שלא... זו דעתי בכל אופן. נכון כי ההבדל בגישותינו הינו קצב ההתקדמות - בכך זה מסתכם. ולגבי ההיקש - כל מי שקרא בימיו את קונן דויל אמור להכיר מושג זה
 

MrKashtan

New member
מי אמר "לבסוף הייתה הם נפלו?"

נכון - קורה. רק התעוררתי, עזבו אותי בשקט!
 
../images/Emo42.gifוהנה תגובתי../images/Emo105.gif../images/Emo141.gif

נדמה לי שתמים לתרץ את התפוגגות התמיכה בקמפיין לאיסור הפרוות בחוסר התמדה של הפעילים. המסר חדר לתודעה הציבורתית בהצלחה והתמיכה בו באמת הייתה מקיר לקיר (90% המעסקים שמכרו פרווה נסגרו!).בשלב הזה מה נותר לעשות? לשכנע את המגדלים ש"פרווה זה מוות"? עדיף להקדיש את המשאבים לכיוון אחר. ואפילו יותר מזה -אם ממשיכים באותו כיוון כבר נעשה יותר נזק מתועלת. כשהאג'נדה התמקדה בפרוות הפעילים נהיו חד מימדיים ואנשי הציבור חשו מוסריים ביותר כשהם לבשו עור פרה (ניתן לראות את זה היום בארץ לגבי צריכת כבד אווז. במילים אחרות, תפיסת ה"די להתעללות!" מצטמצמת למעט תחומים,
תוך הפקרת היתר
). בקיצור התמיכה הגיע לשיא מסויים שהחזיק מעמד עשור או שניים, ואז התפוגג. אם צריך היה להתמיד וכל הזמן לטרטר לאנשים ש"פרווה זה מוות"...זה רק מחזק את העמדה שהשינוי בגישה מאוד רדוד ולא מעמיק (ולכן שברירי וחולף). טעות בסיסית להשוות בין מכירת מוצרים להפצת רעיונות, בטח כשמדובר במסרים שבבסיסם רדיקליים (לכן ההשאווה לקומוניזם בהחלט במקום ,ואשמח אם תוכל להרחיב על כך
). מקדונלדס לא מסכנת את עצמה כשהיא משנה במידה מסויימת את המסרים ואת אופיה כדי להתחבב ע"י ציבור רחב יותר (למשל פירסומים לילדים, וכן אותו שינוי התדמית לכיוון הבריאותי שחל לאחרונה), תנועה חברתית שמבצעת פשרות אידיאולוגיות דווקא כן בסכנה קיומית. עסק הוא עסק, מטרתו העליונה היא להרווח כסף ע"י הפצתו בעזרת מסרים שונים, לפי צו השעה. לעומתו אצל תנועה חברתית העיקר הוא התכנים שלה- מסריה ואופיה. דווקא במישור הפרקטי עדיף קבוצה "קטנה ואיזוטרית " שעוסקת בזכויות בעלי חיים מאשר תמיכה נרחבת במסר ריק יחסית . נכון שכל עוד התוכן נותר רדיקלי בידי קבוצה שולית יש מחסום בינו לבין הקונסנזיוס הרחב. אבל טבע המאבק הוא כזה, כדי שהוא ישתמר ויחזיק לאורך זמן יש לדאוג שהבסיס יוותר איתן ,לראייה מקיפה של הפעילות וגרעין אקטיביסטים מחוייבים בעלי הבנה ועומק. לכן פשרות אידיאולוגיות הן עניין מאוד מסוכן. משמעות הדבר אינה גזר דין מוות לפעילות. ניתן להתרחב ולגייס פעילים גם בעזרת קריאות רדיקליות, ואפשר לחשוף את הציבור למסר הזה (המטרה לא בהכרח יצירת הסכמה גורפת מיידית אלא לעורר מחשבה וביקורת מתמדת, תוך תיכנון ארוך טווח). ההקרבה האידיאולוגית של המאבק לזכויות בעלי החיים כפי שאתה מציע תהייה עצומה- יחול איסור לציין בכלל את המונח צמחונות!
וודאי שאני מאחלת לכמה שיותר מפגינים, אבל הייתי מעדיפה עשרות מפגינים שצועקים ל"בעלי חיים מגיעות זכויות, go veg" מאשר אלפים (שמחשיבים עצמם ונחשבים כלפי חוץ לפעילי ז"בח) אשר קוראים "לאכוף יותר טוב את הסעיף שאוסר התעללות סדיסתית בכלבים" ,גם במישור המעשי המיידי אלו הראשונים מצמצמים יותר סבל.
 

MrKashtan

New member
הצעת פשרה (לטובתי :->)

טוב, נתחיל מזה שלדעתי לכסף יש חשיבות מכרעת בכל סוגייה, לרבות אידיאולוגית. עובדה היא כי אידיאולוגיות קמו ונפלו בזכות/בגלל כסף. למרות שכסף נחשב "מלוכלך", יכולים להיות לו שימושים מעולים. על כן, כשאת אומרת ש-"עסק הוא עסק", בהשוואה לתנועה אידיאולוגית הנסמכת על ערכים מוסריים סטטיים וארוכי טווח, את צודקת באופן חלקי בלבד. גם פעילי התנועה האידיאולוגית, צריכים, כמאמר נפוליון, "לצעוד על קיבתם", וקיבתם זקוקה גם לנדבך כלכלי - זוהי העובדה הפשוטה. להיזון מתורות מוסר ומפילוסופיה, משמעו גסיסה ברעב. לראייה, ניתן למנות מספר לא קטן של תאגידים מסחריים בינלאומיים שמחזיקים מעמד זמן רב יותר מכל שלטון שקם בתולדות ההסטוריה האנושית (בעת החדשה). מה ניתן להסיק מכך? לדעתי- הרבה. נכון כי חברה מסחרית שואפת תמיד למיקסום רווחיה (לא ניכנס לסוגיית מוסר ועסקים כרגע). מדוע שתנועה למען זב"ח לא תנסה למקסם את רווחיה (הפיננסיים והאנושיים כאחד)? חייבים להבין כי כורח המציאות מחייב מינוף פעילות באמצעות התחברות למוקדי כוח פיננסיים, פוליטיים ואחרים (סבורני שאין צורך שאפרט על הקשר בין הון לשלטון לשם חידוד הנקודה). על-כן, אני חושב שניתן להגיע לפשרה הבאה: בעוד שאת דוגלת באיכות, ואני דוגל בכמות (כמה שטחי
), ננסה להגדיר כי קבוצתנו תהיה בנויה כך: במרכזה - גרעין קשה ומצומצם של פעילים אידיאליסטיים. מסביב - קבוצה גדולה של "תומכים", המוכנים לפעול באופן מוגבל בלבד (פאסיבית או אקטיבית). הרעיון: הגרעין הקשה יפעל בכל פעם לפתרון בעייה חדשה מסוימת, יעלה אותה בפני ה"תומכים", ויסחוף אותם לפעול לשם פתרון הבעייה. לכשדי תומכים יואילו לפעול באופן דינאמי בעניין, תוכל להתפנות קבוצת הגרעין הקשה לתחום נוסף, בעוד שהתומכים יבצעו את המלאכה באופן כמותי (כלומר, ע"י תמיכה איכותית מינורית). בד בבד, יציגו חברי הגרעין הקשה את פעילותם החדשה בפני התומכים, וחוזר חלילה... 100% תוצאות לא תהיינה כאן, אבל לדעתי זו הדרך האפקטיבית ביותר לאקטיביזם. אין הדבר אומר כי קבוצת התומכים לא תיחשף לרעיון הצמחונות למשל, אך לא בצורה של זלזול בזה שאינו צמחוני. לדעתי מי שמזדהה עם חיות המעבדה, נמצא עם חצי רגל בכיוון הנכון- זה רק עניין של זמן ושל אינטנסיביות. נחזור בקצרה לעניין הכסף - הרבה כסף = הרבה קמפיינים, הרבה שדולות פרלמנטריות, הרבה פעילים, הרבה יכולות לוגיסטיות וכדומה. שום תנועה לא יכולה להתקיים לאורך זמן מפירורים. על כן, גיוס כספים למען המטרה הינו פן חשוב לא פחות מיתר הפעילות. לא יעזור, כסף זה כוח, פשוטו כמשמעו. מי שחושב אחרת, מרחיק עצמו מן המציאות. אסיים בדבריו של סינגר (שחרור בעה"ח): "אם בגלל רצון ראוי להערצה להפסיק מיד את כל צורות הניצול של בעלי החיים, אנו [כוונתו לאקטיביסטים] יוצרים את הרושם שאדם שאינו מתנזר מיד ממוצרי חלב [רלוונטי גם לענייננו בהשאלה], אינו טוב מאלה שעדיין אוכלים בשר בעלי-חיים, התוצאה עלולה להיות שהרבה אנשים יירתעו בכלל מלעשות דבר, וניצול בעלי החיים יימשך כמקודם" (עמ' 215). נוותר לקוראים הנאמנים על הקומוניזם בשלב זה, מתוך רגש הומאני
 
../images/Emo186.gif../images/Emo20.gif../images/Emo16.gifאני אחזור צעד אחורה

התפיסה שמייחסת חשיבות נכבדה לכסף כנראה נובעת מאותה גישה שהבעת כבר -"יותר פופלרי יותר טוב". כבר הבעתי את הסתיגותי מהגישה הזו בשתי הודעותי הקודמות. אך ההתיחסות לדברי לא הייתה מספקת. אנסה לענות לטיעון שהשבת (בתקווה שאכן הבנתי אותו,יתכן שלא
). בשיווק עדיף שהרבה אנשים יתוודעו למוצר X במינון נמוך (ויהיו יחסית ניטרליים-חיוביים כלפיו) מאשר שקומץ יחשף אליו אינטנסיבית (ויתמכרו אליו). זאת כי לכל פרט יש השפעה (לא רשמית) על דעת הקהל, בשל שיחות עם מכריו ולכן היקף חשיפה חיובי-מתון ורחב הוא הדרך היעילה ביותר למכירת X. משם הסקת שעדיף לפנות לקהל רחב יותר במסר רך וליצור תמיכה במידה מועטה ופסיבית מאשר מסר רדיקלי (בשר זה רצח נחשב רדיקלי
) ועיצוב גרעין מסור איכותי ומפוקס. ההבדל המהותי הוא שאין ברצוננו להפיץ כל Yשהוא (הוא התוכן כמובן בנמשל), ויש יחס בין מהו Y לבין מידת החשיפה והפופלריזציה שלו. התנועה שואפת לחדרת המסרים בחברה, אבל לא רק כלבתולים
ואווזים. במילים פשוטות,ובשורה התחתונה אני לא רואה איך תפוצת מסר מחפה על תוכנו הפגום, העמום והריק.
 

VEGANiUM2

New member
../images/Emo45.gif../images/Emo47.gifתענוג לקרוא..

פשוט כל תגובה שלך אפילו יותר טובה מקודמתה. אבל בענין הדיון, נדמה לי שבהחלט אפשרי להעביר שני סוגי מסרים בו זמנית, אחד מרוכך ועמום שיקלט בהיקף גדול, ואחד שורשי וחסר פשרות שיקלט ע"י אנשים פתוחים בהיקף קטן.
 
"שיווק" של רעיון אידיאולוגי

אני מגיב בקצרה ובצמצום בגלל לחץ זמן. התנהל פה דיון האם אפשר להשליך את הדרכים והשיטות של שיווק מסחרי לפעולה לשינוי חברתי. ב30 השנה האחרונות התחיל להתפתח תחום מחקר שמכונה "שיווק חברתי" (או "גישה ממוקדת נמען" - שם שאני יותר אוהב). זהו תחום שבודק איך אפשר להשתמש ברעיונות של שיווק מסחרי לטובת נושאים טובים, ומה ההבדלים החשובים שיש להתחשב בהם בין שני סוגי ה"שיווק". כלומר, הם לא טוענים שאפשר פשוט לקחת שיטה של שיווק מסחרי ולהשליך אותה אל נושא חברתי. בקצרה, השאלה "איך משפיעים" זוכה משה 30 שנים לטיפול מקצועי ומדוקדק. המחקר התחיל (בארה"ב) מאירגונים ממשלתיים שניסו להעביר מסרים כמו נגד עישון או בעד זהירות בדרכים ועבר לארגוני איכות סביבה ואחרים, יש גם סיפורי הצלחה. המחקר משתמש ברעיונות של פסיכולוגיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה חברתית, פירסום, רטוריקה ועוד. לנו, בתנועה בישראל, יש הרבה מה ללמוד מהתחום. מי שמעוניין לקרוא על כך יותר, יכול לפנות אלי בכתובת [email protected] (למה אני לא קורא הרבה את הפורום, אז לא אראה תגובות כאן), ואני אשלח לו חומר (בעוד שבועיים, אחרי שאסיים לכתוב את העבודה שלי על התנועה נגד העבדות). אפשר גם להכינס לאתר של ארגון HRC, שהוא ארגון שמנסה להכניס לתנועה לזכויות בע"ח, ובמיוחד לפעילות נגד תעשיות המזון, את עקרונות הגישה ממוקדת הנמען: http://www.humaneresearch.org
 

Gonen30

New member
לשם כך צריך להפיץ מודעות לפני ההפגנ

אם אתה מעוניין שיגיעו להפגנה יותר מ-13 אנשים, צריך להפיץ מודעות. בלוחות המודעות בכל מקום ע"מ להעלות את מודעות הציבור ובכל שידעו שקיימת הפגנה. צור איתי קשר אם אתה מעוניין להפיץ מודעות באיזור מגוריך.
 

haamadotpanim

New member
אפקטיביות-אשליה-ו השקפה ../images/Emo8.gif

אני מבינה את דברייך חברה, ושזה נובע מתסכול, אך לפי דרך חשיבה זו שלך, בעצם : מעט מאד הדברים ש"הגיוני" שיעזרו באמת ... כמה נקודות למחשבה:
היסטוריה ועובדות לא תמיד מוכיחות את דברייך, להיפך.דברים רבים שונו לנצח עי פעילות שכאילו נחשבו "חסרות סיכוי".
ההשקפה הזו כאילו לפעול "ביעילות" רק למה שיעזור..פירושה אולי גם פתרון קל של אפשרות של אי עשייה, וזה לא נראה לי.
אני סבורה שכל דבר שעושים, שפועלים, אם זה הפגנה אם זה מכתב לעתונות או לאישי ציבור, אם זו פעולה ופעילות אחרת - כל דבר, במסגרת החוק, שמותרת לאזרח - זו זכותו, וחובתו. כל דבר עוזר, אם לא לטווח קצר, לטווח הארוך. מעבר לזאת, גם אם אין זה עוזר נקודתית זה תמיד עוזר מבחינות שאינך יודעת עליהן, זה תמיד מעורר דעת קהל, תמיד משפיע על מישהו, על משהו.
ולסיכום: גם אם זה לא יעזור נקודתית בטווח הקצר, האם זו סיבה לתת לעוול ולהתעללות לקרות ולהתרחש ללא שאנו עושים כל אשר ביכולתנו למנוע זאת? כל דרך עוזרת ועדיפה על לא לעשות דבר.
אני אישית רוצה להיות שלמה עם עצמי שעשיתי כל מה שאני רק יכולה. את לא?!
 
../images/Emo15.gif../images/Emo29.gif../images/Emo132.gif

אני חושבת שרק נאמר פה שבגלל שהמשאבים של התנועה למען בעלי החיים כל כך מוגבלים והסבל כל כך עצום שצריך לבחון את מידת האפקטיביות של כל פעילות (שתמיד עוזרת במידה כלשהי), כי אולי באותו זמן וכוח אפשר היה לעשות משהו מועיל יותר. לא נראה לי שהכוונה הייתה לוותר ולא לעשות כלום כי מידת ההשפעה מועטה.
 

Philosopher

New member
כמובן שאני רוצה....

מהם הדברים האלו ששונו לנצח? אילו פעולות ננקטו לשם כך?
 
דיון חשוב ../images/Emo45.gif

אני מתייחסת כעת לפעילות נגד ניסויים בבעלי-חיים. שני ארגונים עיקריים פועלים בארץ נגד ניסויים בבע"ח: האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים והעמותה למען מדע מוסרי. שתי העמותות האלה, למרות שהן מטפלות במישורים שונים, פועלות בשיתוף פעולה ובתיאום. האגודה נגד ניסויים בבע"ח מתמקדת בפעילות ציבורית - הסברה, עצרות, הפגנות, העלאת הנושא לדיון ציבורי באמצעות התקשורת, וקשרים פרלמנטריים. העמותה למען מדע מוסרי מתמקדת בפעילות משפטית ופרלמנטרית. חלק מהפעילויות שלנו גלוי לציבור ולפעילים, אבל ישנו חלק אחר שאינו גלוי - לא לציבור ולא לרוב הפעילים - כי רק כך הוא יכול להיעשות. כל מה שאנחנו עושים הוא במסגרת החוק. כאשר אנחנו יוזמים הפגנה, היא אינה עומדת בפני עצמה אלא היא חלק ממערך מסויים, מתכנית מסויימת. התכניות שלנו מתבססות על מידע שאנחנו אוספים (שרובו אינו בר-פרסום) והן משלבות פעילות בכמה מישורים במקביל. הפגנות הן חלק חשוב מאוד במארג הזה. בגלל העובדה שניסויים בבעלי-חיים הם חוקיים, בגלל העובדה שהם סודיים, ובגלל העובדה שמעורבים בהם אינטרסים כלכליים חזקים ביותר (אקדמיה, תעשיה ומסחר), המאבק שלנו לא קל בכלל. אבל! אנחנו מצליחים למרות הכל. אנחנו מצליחים לערער את האמון של הציבור, של התקשורת, של המערכת המשפטית, של נבחרי העם, ואפילו של העוסקים בדבר, בצדקתם ובהתנהלותם של ניסויים בבעלי-חיים. גם אם בפועל מספר בעלי-החיים שנרצחים בעינויים עולה כל שנה, כי המחקר הביו-רפואי מתרחב, בעקבות הפעילות שלנו משתנה היחס של הנסיינים ושל המערכת כלפי אותם בעלי-חיים. המעבדות אינן פועלות כיום על מי מנוחות כמו לפני מספר שנים. כיום ניבטות לעבר הנסיינים, המעבדות והמועצה שמתחזה למפקחת עליהם הרבה מאוד עיניים. הרבה "כלבי שמירה" יושבים עליהם. ואל תשכחו שאנחנו רק בתחילת דרכנו. האפקטיביות שלנו תלויה בכל אחד ואחת מכם. האגודה נגד ניסויים בבעלי-חיים פתוחה לשמוע הצעות, יוזמות ורעיונות חדשים כל הזמן. כל אחד מוזמן ליצור איתי קשר למייל האישי ולדסקס רעיונות עם האגודה באמצעותי. תודה על העלאת הדיון הזה, ענת [email protected]
 

Philosopher

New member
לגביי לפחות, העניין הוא

שאני פשוט מרגישה בורה בכל הנידון, חוץ מאשר מודעות לזוועות והדעה כי הן מיותרות כמובן. אני מעדיפה אנשים כמוך, שיש להם מעורבות חזקה וידיעה רבה, כמובן שיותר מזו שלי - שיציבו בפניי את האופציות הפרקטיות להתערבות ושינוי. אני שומעת שוב ושוב על פעולות שהצליחו בעבר ושינו דפוסים לגבי ההתעללות, ובעצם כך מיגרו את התופעה. מה היו הפעולות ההלו? מה הן שינו? והאם להפגנות יש אפקטיביות כלשהי?
 
../images/Emo67.gif רשימת אופציות לשינוי -

חברים יקרים, במשך שנה ועוד קצת חודשים ושבועות פה ושם, אני מסרתי לאגודות את פרטיי המלאים וחיכיתי לפעילות. מסתבר שזה לא עובד. רק כאשר התקשרתי כל שבוע לשאול על רעיונות, להציע את עצמי שוב ושוב ולפרט על הדברים שאני יכולה לעשות בשבילם, הפכתי ליותר מעורבת בפעילות. מפעם לפעם אני מציעה פעילויות, מעלה רעיונות ומבקשת משוב וביקורת נוקבת. חייבים ליזום, להסיק מסקנות מהעבר ולהעלות רעיונות. הפגנות לא צצות לבד לעולם, והאנשים שיודעים את הדברים הנסתרים עשו רבות כדי להגיע לשם (באמת!
). (האם מישהו לא מסכים איתי?) שלכם, נטע
 
למעלה