אפילוג

אפילוג

עברה חצי שנה מאז שכתבתי את המאמר הראשון, אחרי שכתבתי אותו, מתוך מקום של תקיעות, עם ידע על מה עלי לעשות אך יחד עם זאת פחד תהומי, החלטתי לצוף, פשוט לצוף, מה שיהיה יהיה, כי במילא אני לא יכול לשנות כלום... צפתי כך במשך חמישה חודשים, בשדה אי ההחלטה הזה, עד שצצה הזדמנות לעבור סדנה שמתעסקת בנושא הזה בדיוק, התמודדות עם הפחד הפנימי - "מעבר לחשש". סדנה אחרונה במסלול התפתחות מדהים שתחילתו הייתה בסדנה שנקראתה מהות, בפברואר 2002. החלטתי לתפוס את ההזדמנות הזו בשתי ידיים וללכת על זה. הסדנה הייתה בשישי שבת, ביום ראשון הודיעו לי בעבודה שמפטרים אותי. את ההודעה הזו קיבלתי דווקה בחיוך, עד כמה מפתיעה שהיא הייתה, שכן לא היו סממנים ראשוניים לזה. עדיין הייתי שקט מאוד עם זה, לא פחדתי, לא נבהלתי. אבל דבר אחד כן. אמרתי גומר ללכת עד הסוף עם מה שאני רוצה לעשות בחיים. ויהי מה. אין צורך לחכות לסדנה זו או אחרת. כל מה שיש לעשות זה לקחת פנס. ולהאיר על הדרקון המפחיד הזה שנמצא שם עמוק עמוק בתוך החלל שבתוכנו. החלל שמניע אותנו לא פעם ולא פעמיים דרך הפחד. כי ברגע שמאירים עליו ולו פעם אחת. על הדרקון האמיתי, העמוק ביותר. אז או אז רואים שהוא בעצם לא כזה מפחיד, ואם אנו מאפשרים לעצמנו להתקרב אליו, אנו יכולים לגלות שהוא גם יכול להיות ידידותי, ואז לתת לנו את האוצר שהוא שומר עליו. כי לכל דרקון יש אוצר. בנושא הזה אני ממליץ לקרוא את המאמר "לגלות את הדרקונים בחיינו". ( מצ"ב בהמשך - גם פורסם בעבר) מיק. רוח מדבר
 
למעלה