הספורטאית הדגולה, אסתר רות שחמורוב, ציינה בימים אלו 7 עשורים. 70 - מספר מכובד. במובנים מסוימים אפשר לראות שגם בגיל זה כוחם של אנשים במותניהם בתחומים שונים של החיים כולל בספורט - כמובן צריך לקחת את הכל בפרופורציה המתאימה לדוגמא בתחום בו עוסק הפורום, אם נשים בצד את הישגיהם הנדירים ל אד ויטלוק ושל Gene Dykes, אפשר למצוא לא מעט רצים בקטגוריה זאת בארץ ובעולם שמסיימים מרתון בפחות מ-4 שעות.
אסתר היא אחת מהספורטאיות הגדולות בהיסטוריה של מדינת ישראל. אנשים היו קונים טלוויזיות כדי לראות אותה מתחרה. אין זה המקום להכביר במילים על הישגיה. מאגרי המידע במכילים נתונים אלו זמינים למי שמעוניין. נציין רק שבתחרויות בינלאומיות היא זכתה ב-8 מדליות אישיות במשחקי אסיה ובאליפות אסיה באתלטיקה היא ישראלית והיא הראשונה שהצליחה לעלות לשלב הגמר באולימפיאדת מונטריאול, שבטקס הפתיחה שלה היא נשאה את דגל ישראל. בשנת תשנ"ט - 1999- היא זכתה בפרס ישראל בתחום הספורט. היא הייתה בין מדליקי המשואות ביום העצמאות תשס"ד – 2004. לאחר העיסוק בספורט המקצועי כמורה לחנוך גופני, היא תרמה להעמדת דור המשך של ספורטאיות וספורטאים.
אירוע שלגמרי מנוגד לכך יצוין השנה בע צב - 50 שנה לטב ח י"א הספורטאים באולימפיאדת מינכן. אלו נר צחו על אדמת גרמניה מסיבת היותם ישראלים. הטב ח התרחש פחות מ-30 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה. הדיה ומוראות השו אה עדיין נשמעו חזק באוויר. טוב עשו מארגני אולימפיאדת טוקיו שהזכירו בטקס הפתיחה מאורע עג ום זה.
לשני המישורים האישי של אסתר והלאומי של היסטורית מדינת ישראל יש ישר משותף והוא השתתפותה אולימפיאדת מינכן - אירוע מכונן שלדבריה שינה את חייה. ב-67, כשהחלה את דרכה באתלטיקה הקלה, אמר לה המאמן עמיצור שפירא ע " ה , שהוא מכין אותה לאולימפיאדה. והנה האולימפיאדה הנכספת באה בדמות אולימפיאדת מינכן ספטמבר 72. הגרמנים ראו בה דרך לחזור למשפחת האומות אחרי העבר הא פל שעדיין הורגש באוויר. היא ספרה שהייתה לה חוויה להיטמע בין הספורטאים מרחבי העולם. היא ציינה שעל כל אחד יכלה לנחש בקלות את התחום הספורטיבי בו הוא עוסק.היא הייתה מלאת ציפיות לקראת התחרויות. את האווירה האולימפית בה הייתה שרויה קטעה ההודעה של שותפתה לבניין המגורים, השחיינית שלומית ניר, על חדירת מחבלים לביתן הספורטאים הישראלים. יום לפני כן המשלחת צפתה בהצגה "כנר על הגג" בכיכובו של שמואל רודנסקי, שזכתה להצלחה בגרמניה. החבורה נשאה אותה ואת שמואל רודנסקי על כפיים. באירוע זה היא חגגה את עלייתה לחצי הגמר בריצת 100 מטר משוכות. היא מספרת שלא תשכח את הרגע בו 9 ספורטאים הובלו כפותים ע"י המחבלים לעבר שני מסוקים שחיכו על כר דשא בכפר האולימפי. ביו הנר צחים היה גם מאמנה עמיצור שפירא.
השתתפותה באולימפיאדת מונטריאול הייתה מבחינתה ניסיון להגשים את חלום מאמנה, עמיצור שפירא ולהראות לכולם שעל אף הכל ישראל ממשיכה להשתתף באולימפיאדות.
בראיון לקראת ציון 7 עשורים היא אמרה, שמינכן שנתה אותה. היא פתאום הבינה שהכל מונע מאינטרסים שלא מצדק. העולם לא התנהג כפי שהיה צריך להתנהג. אחרי מינכן היא התחילה לראות את הדברים אחרת.
ומשהו אישי. המורה שלי לספרות אמרה פעם באחד השיעורים , שהאישה המוערצת על ידה היא אסתר שחמורוב רוט. בעיני היא מסמלת שילוב של מקצוענות ושל ערכים. גם אם לא זכתה במדליה אולימפית , הרי באישיותה ובהישגיה סללה את הדרך לכמה ספורטאיות ולספורטאים להגיע למדליה הנכספת. אכן אפשר להבין מדוע אמרה זאת...
.
אסתר היא אחת מהספורטאיות הגדולות בהיסטוריה של מדינת ישראל. אנשים היו קונים טלוויזיות כדי לראות אותה מתחרה. אין זה המקום להכביר במילים על הישגיה. מאגרי המידע במכילים נתונים אלו זמינים למי שמעוניין. נציין רק שבתחרויות בינלאומיות היא זכתה ב-8 מדליות אישיות במשחקי אסיה ובאליפות אסיה באתלטיקה היא ישראלית והיא הראשונה שהצליחה לעלות לשלב הגמר באולימפיאדת מונטריאול, שבטקס הפתיחה שלה היא נשאה את דגל ישראל. בשנת תשנ"ט - 1999- היא זכתה בפרס ישראל בתחום הספורט. היא הייתה בין מדליקי המשואות ביום העצמאות תשס"ד – 2004. לאחר העיסוק בספורט המקצועי כמורה לחנוך גופני, היא תרמה להעמדת דור המשך של ספורטאיות וספורטאים.
אירוע שלגמרי מנוגד לכך יצוין השנה בע צב - 50 שנה לטב ח י"א הספורטאים באולימפיאדת מינכן. אלו נר צחו על אדמת גרמניה מסיבת היותם ישראלים. הטב ח התרחש פחות מ-30 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה. הדיה ומוראות השו אה עדיין נשמעו חזק באוויר. טוב עשו מארגני אולימפיאדת טוקיו שהזכירו בטקס הפתיחה מאורע עג ום זה.
לשני המישורים האישי של אסתר והלאומי של היסטורית מדינת ישראל יש ישר משותף והוא השתתפותה אולימפיאדת מינכן - אירוע מכונן שלדבריה שינה את חייה. ב-67, כשהחלה את דרכה באתלטיקה הקלה, אמר לה המאמן עמיצור שפירא ע " ה , שהוא מכין אותה לאולימפיאדה. והנה האולימפיאדה הנכספת באה בדמות אולימפיאדת מינכן ספטמבר 72. הגרמנים ראו בה דרך לחזור למשפחת האומות אחרי העבר הא פל שעדיין הורגש באוויר. היא ספרה שהייתה לה חוויה להיטמע בין הספורטאים מרחבי העולם. היא ציינה שעל כל אחד יכלה לנחש בקלות את התחום הספורטיבי בו הוא עוסק.היא הייתה מלאת ציפיות לקראת התחרויות. את האווירה האולימפית בה הייתה שרויה קטעה ההודעה של שותפתה לבניין המגורים, השחיינית שלומית ניר, על חדירת מחבלים לביתן הספורטאים הישראלים. יום לפני כן המשלחת צפתה בהצגה "כנר על הגג" בכיכובו של שמואל רודנסקי, שזכתה להצלחה בגרמניה. החבורה נשאה אותה ואת שמואל רודנסקי על כפיים. באירוע זה היא חגגה את עלייתה לחצי הגמר בריצת 100 מטר משוכות. היא מספרת שלא תשכח את הרגע בו 9 ספורטאים הובלו כפותים ע"י המחבלים לעבר שני מסוקים שחיכו על כר דשא בכפר האולימפי. ביו הנר צחים היה גם מאמנה עמיצור שפירא.
השתתפותה באולימפיאדת מונטריאול הייתה מבחינתה ניסיון להגשים את חלום מאמנה, עמיצור שפירא ולהראות לכולם שעל אף הכל ישראל ממשיכה להשתתף באולימפיאדות.
בראיון לקראת ציון 7 עשורים היא אמרה, שמינכן שנתה אותה. היא פתאום הבינה שהכל מונע מאינטרסים שלא מצדק. העולם לא התנהג כפי שהיה צריך להתנהג. אחרי מינכן היא התחילה לראות את הדברים אחרת.
ומשהו אישי. המורה שלי לספרות אמרה פעם באחד השיעורים , שהאישה המוערצת על ידה היא אסתר שחמורוב רוט. בעיני היא מסמלת שילוב של מקצוענות ושל ערכים. גם אם לא זכתה במדליה אולימפית , הרי באישיותה ובהישגיה סללה את הדרך לכמה ספורטאיות ולספורטאים להגיע למדליה הנכספת. אכן אפשר להבין מדוע אמרה זאת...
.