אנשים מתייחסין אליי ביחס פוגעני ואני נעלב
לא שינתי כלום בהתנהגות בסך הכל עליתי במשקל ובלי קשר למשקל הגוף גדל לבוגר ואולי התבגרתי. אתם מבינים עכשיו יותר למה כל השנים האלה ניסתי להאבק בגיל ובמשקל? במשרה מלאה מרגיש לי שכל כך קשה להלחם עם הגיל והמשקל וככל שאני עובד שם לא משנה כמה כסף יש אני נראה פחות טוב מכשהייתי עני ועדיין עדיף כסף מאשר להיות עני. לדעתי הבעיה העיקרית שהורסת את המראה שלי זה החוסר שינה בלילות שפוגע בקולגן. הלכתי לרוקח עם מרשם רופא והוא אמר לי שזה כדור שמתאים לבני 50 פלוס ונתן לי כדורים שלא מועילים ללא מרשם רופא. אני חושב שכדור שינה זה לא הנקודה כי בעבר היה לי מרשם לנוקטורנו שהרדים - העניין הוא באופן כללי ובמודע שותה קופאין כדי לא להרדם בלילות- במשך השנים זה היה זמן שלי לספורט אבל בנוסף לכל זה ההתמכרות לאינטרנט הוא מה שמשאיר אותי ער. אני מכור לאינטרנט מגיל 11, עם הפסקה של מעט שנים כשלמדתי בפנימייה. אני אוהב אינטרנט ואוהב את השקט של הלילה אבל למחרץ המראה העייף גורם לאנשים להתייחס אליי פחות טוב. מה שקרה עד היום שגם במראה עייף עדיין התייחסו אליי יפה, היום גם עם מראה עייף לא מתייחסים יפה ואני מבין שהויזואלי שלי קצת נדפק. אמנם אם אני ישן קצת בלילה אני נראה הרבה יותר טוב למחרת, אני קצת מקנא בעובדת השמה שהייתה לי שהייתה הולכת לישון ב11 בערב!! אני קצת מקנא כי זאת גם אחרי שנת לילה מלאה לא נראית משהו וגם יש לה ילדים שזה לא משהו שאני רוצה בזמן הקרוב.
אני מרגיש שאני חמור עבודה, ובעקבות השינוי הפיזי התפקוד שלי בעבודה פחות טוב. מה שחשוב שהתפקוד בעבודה יהיה טוב כי אני צריך להתפרנס ומאחל לעצמי מתישהו להתחיל להית עצמאי. כל כך רוצה את זה... כבר נמאס לי שכיר בעבודות בחוץ אני מגיל 16 שכיר. אני צריך להזהר. אני מספר לאנשים תוכניות וזה נדפק. ספרתי למישהי על העצמאות הכלכלית שאני בדרך אליה דרך האינטרנט ונהרס לי המסך מחשב. חיים קשים נמאס לי מהחיים ובעיקר אני שונא את עצמי עם המוח המעאפן שלי. ירדתי מהאוטובוס ובמקרה גם אמא ירדה איתי, לא ידעתי שהייתה באוטובוס, הלכתי איתה לכיוון הבית ודברנו ועבר לי בראש איזה חרא זה שאני גר איתה כל השנים האלו ומושפע מהמוח העתיק והלחוץ שלה, מאמץ דברים שלה לעצמי לא כי אני רוצה אלא מרוב שאני תקוע איתה שנים אני מאמץ גם בלי שארצה. כשהייתי צעיר למשל ודברתי עם סבתא בטלפון - הרגשתי שאמא היא כמו סבתא רק בקטן יותר. שניהל מרוקאיות לחוצות, עצבניות ו... לא משנה - לא לדבר לשון הרע. אני אוהב את שניהם, אבל מרחק יעשה לי טוב אבל זה לא הנקודה כי אני לא מספיק עצמאי ברמה שאוכל לעזוב כאן, הנקודה הכללית שחרא לי החיים ואני בכל זאת יום יום משתדל להודות להקב״ה על העבודה שנתן לי עם היתרונות והחסרונות, על אנשים שמחייכים לי מידי פעם, חברים וחברות שיש, על תכונות וידע שיש לי, משפחה מעניינת, קורת גג, תפילות והודיה לה׳ ועוד, ובכל זאת כמו נתן גושן ׳וטוב לי עם הכל... מבקש עוד׳ השיר הוא על נושא אחר ובמקרה שלי אני צריך יותר, לא מושלם ואני סובל, אני רוצה לשנות , אני רוצה לברוח מבית ההורים ולהיות עצמאי אבל יש חששות וקשיים, והמציאות היא להתעורר פה עם רעש של ילדים ועם אמא שהיא בעצמה פצצת לחץ גדולה ואז לנסוע לעבור בחנות עם ים לקוחות שלא כולם כוס התה שלי בעיקר אחרי השינוי הפיזי שלי פרצופם האמיתי השתנה והם עוד יותר לא כוס התה שלי. כשהייתי עם פנים מלאות יותר ורזה יותר הם היו מאוד חייכנים וחמודים ומתוקים ושביחו אותי להנהלה, כנראה המראה מאוד קובע כי לא השתניתי בהתנהגות, ואיך ידעתי שכל היפי נפש שהיו בפורום תמיכה נפשית לצעירים שכתבו ׳ למי אכפת מהמראה מה שחשוב זה האופי׳ זה סתם חרטה ברטה. האופי חשוב אבל גם המראה וכרגע כרגיש ופגיע לא קל לי להתמודד עם יחס ענייני של אנשים כשבעצם אני אותו אדם כמו לפני כן, לא שינתי כלום, רק התכערתי. אז איפה כל יפי הנפש של פורום הצעירים? למזלי הצוות וההנהלה מתייחסים אליי יפה. תודה.
לא שינתי כלום בהתנהגות בסך הכל עליתי במשקל ובלי קשר למשקל הגוף גדל לבוגר ואולי התבגרתי. אתם מבינים עכשיו יותר למה כל השנים האלה ניסתי להאבק בגיל ובמשקל? במשרה מלאה מרגיש לי שכל כך קשה להלחם עם הגיל והמשקל וככל שאני עובד שם לא משנה כמה כסף יש אני נראה פחות טוב מכשהייתי עני ועדיין עדיף כסף מאשר להיות עני. לדעתי הבעיה העיקרית שהורסת את המראה שלי זה החוסר שינה בלילות שפוגע בקולגן. הלכתי לרוקח עם מרשם רופא והוא אמר לי שזה כדור שמתאים לבני 50 פלוס ונתן לי כדורים שלא מועילים ללא מרשם רופא. אני חושב שכדור שינה זה לא הנקודה כי בעבר היה לי מרשם לנוקטורנו שהרדים - העניין הוא באופן כללי ובמודע שותה קופאין כדי לא להרדם בלילות- במשך השנים זה היה זמן שלי לספורט אבל בנוסף לכל זה ההתמכרות לאינטרנט הוא מה שמשאיר אותי ער. אני מכור לאינטרנט מגיל 11, עם הפסקה של מעט שנים כשלמדתי בפנימייה. אני אוהב אינטרנט ואוהב את השקט של הלילה אבל למחרץ המראה העייף גורם לאנשים להתייחס אליי פחות טוב. מה שקרה עד היום שגם במראה עייף עדיין התייחסו אליי יפה, היום גם עם מראה עייף לא מתייחסים יפה ואני מבין שהויזואלי שלי קצת נדפק. אמנם אם אני ישן קצת בלילה אני נראה הרבה יותר טוב למחרת, אני קצת מקנא בעובדת השמה שהייתה לי שהייתה הולכת לישון ב11 בערב!! אני קצת מקנא כי זאת גם אחרי שנת לילה מלאה לא נראית משהו וגם יש לה ילדים שזה לא משהו שאני רוצה בזמן הקרוב.
אני מרגיש שאני חמור עבודה, ובעקבות השינוי הפיזי התפקוד שלי בעבודה פחות טוב. מה שחשוב שהתפקוד בעבודה יהיה טוב כי אני צריך להתפרנס ומאחל לעצמי מתישהו להתחיל להית עצמאי. כל כך רוצה את זה... כבר נמאס לי שכיר בעבודות בחוץ אני מגיל 16 שכיר. אני צריך להזהר. אני מספר לאנשים תוכניות וזה נדפק. ספרתי למישהי על העצמאות הכלכלית שאני בדרך אליה דרך האינטרנט ונהרס לי המסך מחשב. חיים קשים נמאס לי מהחיים ובעיקר אני שונא את עצמי עם המוח המעאפן שלי. ירדתי מהאוטובוס ובמקרה גם אמא ירדה איתי, לא ידעתי שהייתה באוטובוס, הלכתי איתה לכיוון הבית ודברנו ועבר לי בראש איזה חרא זה שאני גר איתה כל השנים האלו ומושפע מהמוח העתיק והלחוץ שלה, מאמץ דברים שלה לעצמי לא כי אני רוצה אלא מרוב שאני תקוע איתה שנים אני מאמץ גם בלי שארצה. כשהייתי צעיר למשל ודברתי עם סבתא בטלפון - הרגשתי שאמא היא כמו סבתא רק בקטן יותר. שניהל מרוקאיות לחוצות, עצבניות ו... לא משנה - לא לדבר לשון הרע. אני אוהב את שניהם, אבל מרחק יעשה לי טוב אבל זה לא הנקודה כי אני לא מספיק עצמאי ברמה שאוכל לעזוב כאן, הנקודה הכללית שחרא לי החיים ואני בכל זאת יום יום משתדל להודות להקב״ה על העבודה שנתן לי עם היתרונות והחסרונות, על אנשים שמחייכים לי מידי פעם, חברים וחברות שיש, על תכונות וידע שיש לי, משפחה מעניינת, קורת גג, תפילות והודיה לה׳ ועוד, ובכל זאת כמו נתן גושן ׳וטוב לי עם הכל... מבקש עוד׳ השיר הוא על נושא אחר ובמקרה שלי אני צריך יותר, לא מושלם ואני סובל, אני רוצה לשנות , אני רוצה לברוח מבית ההורים ולהיות עצמאי אבל יש חששות וקשיים, והמציאות היא להתעורר פה עם רעש של ילדים ועם אמא שהיא בעצמה פצצת לחץ גדולה ואז לנסוע לעבור בחנות עם ים לקוחות שלא כולם כוס התה שלי בעיקר אחרי השינוי הפיזי שלי פרצופם האמיתי השתנה והם עוד יותר לא כוס התה שלי. כשהייתי עם פנים מלאות יותר ורזה יותר הם היו מאוד חייכנים וחמודים ומתוקים ושביחו אותי להנהלה, כנראה המראה מאוד קובע כי לא השתניתי בהתנהגות, ואיך ידעתי שכל היפי נפש שהיו בפורום תמיכה נפשית לצעירים שכתבו ׳ למי אכפת מהמראה מה שחשוב זה האופי׳ זה סתם חרטה ברטה. האופי חשוב אבל גם המראה וכרגע כרגיש ופגיע לא קל לי להתמודד עם יחס ענייני של אנשים כשבעצם אני אותו אדם כמו לפני כן, לא שינתי כלום, רק התכערתי. אז איפה כל יפי הנפש של פורום הצעירים? למזלי הצוות וההנהלה מתייחסים אליי יפה. תודה.