אנשים!!!!! זה מטורף!

SunShine666

New member
אנשים!!!!! זה מטורף!

אני קוראת את כל ההודעות פה בפורום, ואני מזדהה עם חלקכם, אבל יש משהו שאני לא מוכנה לקבל! אתם כותבים כמה שהכל חרא, ומורידים לעצמכם את הערך, וחושבים שתפתרו את זה בהתאבדות??? אנשים שוכבים עכשיו בבתי חולים או בבית, ומתחננים שיקבלו עוד כמה ימים לחיות, כי הם גוססים... אבל אנחנו? במקום לעשות משהו עם עצמינו אנחנו בולעים כדורים.... כדורים לא הורגים!!!!! אתם לא מבינים? דיכאון זאת לא רק מחלה, זאת גם התמכרות, ומי שבאמת לא רוצה לצאת מזה, הוא לא יוצא... ואני מתה לצאת מזה, אני מתפללת לאלוהים כל יום שאני לא יכנס ככה סתם לבאסה, אני יושבת כל לילה בוכה, ועוצרת את עצמי מלחתוך, לצערי אני חולת דיסתימיה, ולא נותנים לי כדורים, בגלל העבר שלי עם סמים, אבל אני מאמינה שברגע שנמצא את מה שבאמת עושה לנו טוב, ובן אדם שבאמת גורם לנו לראות את האור, נתחיל להרגיש הרבה יותר טוב, לא? אנשים- לא משנה כמה קשה, תהיו אופטימים, אולי המחר טוב יותר...
 
את צודקת, אבל...

מה את רוצה שאנשים יעשו? ככה הם מרגישים. נכון שיש הרבה אנשים במצב יותר קשה מרוב הפורום, אבל אי-אפשר לעצור רגשות. אם אנשים מרגישים חרא, אז ככה הם מרגישים. ואולי אפילו לחשוב על אנשים במצב יותר גרוע יכול לעזור...אבל לרוב זה לא. אני יודע מנסיון אישי... בכל מקרה, את צודקת...אבל מה לעשות...אנחנו סה"כ אנשים.
 

yaeltal

New member
בתגובה..

רק אבהיר, אני לא מנסה ליצור וויכוח, רק להציע נקודת מבט שונה בעניין.. אני חושבת שנקודת המבט שלך, היא אולי יותר מדיי פשטנית.. פחות מדיי מתחשבת במורכבויות שיש במצב נפשי מסויים ובמידת השליטה שיש עליו.. אני לא רואה הרבה טעם בלבקר התנהגות דיכאונית של מישהו, פשוט מכיוון שלא הוא בוחר בה.. והוא מן הסתם זה שגם סובל ממנה הכי הרבה.. כתבת שדיכאון זו לא רק מחלה אלא גם התמכרות, אבל העניין הוא שהחלק הזה שאת מגדירה התמכרות (ואני מגדירה פשוט ייאוש..) הוא חלק בלתי נפרד מהמחלה.. ולהגיד למישהו שמיואש עד כדי כך שהוא שוקל התאבדות "אנשים שוכבים עכשיו בבתי חולים או בבית, ומתחננים שיקבלו עוד כמה ימים לחיות.." זה לא להבין את המצב שהוא נמצא בו עכשיו.. זה כמו לדבר לאדם שמיואש עד כדי כך שהוא לא רואה טעם בחיים ולהגיד לו "רק תפתח את העיניים תראה איזה עולם יפה".. הוא לא יכול "רק לפתוח את העיניים".. זה לא כלכך פשוט.. וזו לא בחירה.. זה ייאוש שהוא נמצא בו מכל מיני סיבות ולא בחר להיות בו ולא יכול לבחור לצאת ממנו פשוט כך פתאום.. אפשר כמובן לבחור להילחם בייאוש הזה, אולי מתוך ההבנה שבגלל מצב נפשי מסויים ששרויים בו רואים את העולם באור מסויים (או חוסר אור מסויים) אבל זו באמת מלחמה, לא סתם השתמשתי במילה הזו, זו לא החלטה פשוט "לצאת מזה".. אין טעם להגיד לאדם בדיכאון שיעריך את החיים שלו ויתחיל להינות מהם, כמו שאין טעם להגיד לאדם בעל הפרעת אכילה שפשוט יתחיל לאכול כמו שצריך, כמו שאי אפשר להגיד לאדם בעל חרדות שיפסיק לפחד מדברים שאין בהם שום איום ממשי.. אני לא מגיבה להודעה הזו שלך סתם, אלא כי קשה לי לפעמים להיתקל בתגובות האלו ויש לא מעט מהן.. אני יודעת שהכוונות שלך כנראה מאוד טובות ומעריכה אותן.. אבל חושבת לעצמי, איך הייתי מגיבה להודעה הזו במצב שהייתי בו לפני כמה חודשים.. או בעצם איך באמת הגבתי לדברים מהסוג הזה.. והתשובה היא שלא טוב.. כי אף על פי שאני די בטוחה בטוהר הכוונות שלך, התחושה שאני מקבלת מהדברים האלו היא של ריחוק ולא של קירבה, של חוסר הבנה במקום הבנה.. אבל שוב, אני באמת מעריכה את הכוונה הטובה שלך, וכותבת לך את הדברים האלו רק כי אני מניחה, על סמך מה שאני מכירה מעצמי, שאדם שרוצה לעזור גם ירצה לדעת איך משפיעים הדברים שלו ואם אפשר לעשות דברים אחרים כדי לממש את אותן כוונות טובות.. מצטערת שיצאה לי הודעה ארוכה כלכך.. ושנה אזרחית טובה.. יעל..
 

SunShine666

New member
את צודקת...

אני לגמריי מבינה את זה, ומכירה את זה אישית כשאומרים לי כאלו דברים, פשוט אני שונאת את הדיכאון הזה, שבגללו אני מפספסת המון דברים, ומאבדת המון, ויש בי המון כעס על זה. למה אני לא יכולה להיות כמו.... הבנות שמולי, שכל הזמן צוחקות, וצוחקות מהלב, לא לובשות מסכות, ולא מזייפות רגשות... למה אני לא יכולה להיות אחד מהאנשים שיש להם מטרה בחיים, ויש להם טעם לחיים? למה אני צריכה להשתמש בסמים כדי להרגיש שאני חייה וקיימת? את מבינה? אני לגמריי מצדיקה אותך, ומצטערת בכל אלו שנפגעו מההודעה שלי...
 

yaeltal

New member
אני מאוד מבינה אותך..

כלכך הרבה פעמים מצאתי את עצמי מסתכלת על אנשים ולא מבינה איך הם יכולים להיות ככה.. פשוט להיות.. לזרום.. כלכך בקלות.. ולמה אני לא יכולה.. למה הכל כלכך כבד אצלי ותקוע.. וגם אני הרבה פעמים התייחסתי לכל מיני בעיות כאילו הן לגמרי בשליטתי.. וכעסתי על עצמי שאני לא מפסיקה.. כעסתי על דברים שאני כביכול מתירה לעצמי להרגיש.. בלי לגמרי להבין שרגשות פשוט באים.. בלי הזמנה או החלטה.. אבל אני חושבת שדווקא המקום הזה שבו את נמצאת, שאת שונאת את הדיכאון, שאת מבינה שיש כאן בעיה ואת כלכך רוצה שתיעלם- דווקא זה המקום שממנו מגיעה התקווה.. זה מה שיכול לדחוף לקבלת עזרה וטיפול.. ודיכאון היא מחלה שיש לה טיפול. אני מקווה לשמוע ממך עוד בהמשך.. על המלחמה שלך בדיכאון.. ומקווה שאולי המקום זה יצליח לחזק אותך בה.. יעל..
 
למעלה