אני שוקלת לסלוח לך

[שירה כמים 1959]

יש לזה שם, אלוהים
אבל אתה לא גילית לי אותו
וגם כשגיליתי בעצמי
נתת לי לשכוח אותו
בקסמיך הרבים, בר-אונן, מכשף רב-עוצמה,
בוא הפער שבין העצמי לכישופי השמיים הכוכביים
בוא האלוהים, אתה, אל תניח לי לשכוח
עכשיו אולי אני שוקלת לסלוח
לך

 

[שירה כמים 1959]

אם תעזור לי
ולא תשכיח מתוככי תוככי את
הבטן המתרככבת, את משהו שנותן לי
לשיר
באמת לשיר
ולשכוח את עצמי
את הגשם שלא ירד בעתו
או ירד חזק מדי והציף
את השמש שפצעה בעיניים
ובכול

 

[שירה כמים 1959]

לראשונה אני רואה
קומתי שחה
מחפשת מקל מרכזי להעמיד סביבו את האוהל הזה
קוממיות
גיברת
בחביבות

 

[שירה כמים 1959]

דהרי דהרי
אל הדרך
הגומעת אותך
למרחבים

 

[בבית ספרנו]

דהרי דהרי
אל הדרך
הגומעת אותך
למרחבים

פשוט למסגר ולתלות על הקיר. איזה יופי את כותבת.

 

[שירה כמים 1959]

פשוט למסגר ולתלות על הקיר. איזה יופי את כותבת.

ממש, אבל ממש, עשית לי את היום
תודה!!!!
כמה חשוב עיניים שיראו ויבינו. תודה!!!

 

[שירה כמים 1959]

אין לי אגורה
לקחתי הלוואה מהבנק
כרגע יש לי כסף בארנק הוורוד שבתיק הכחול
אני זוכרת את השיר של דליה רביקוביץ שאין לה כסף
לכן אני מעזה לכתוב שאין לי כסף - תודה, דליה - אני משננת לעצמי
"אני לא נסיכה, אני לא נסיכה",
ועולה לאוטובוסים במקום למוניות

מה אני אם לא נסיכה אבודה
איפה אמא ואבא החייזרים שלי
ומתי הילדות שלי תתוקן בעזרת הדבק הפלסטי הריחני
שאימא הטובה, עם הציפורניים הארוכות, הייתה נותנת
עם הציורים והדפים והצבעים
והייתה עוד תקווה, כמה שרציתי למות
הייתה עוד תקווה בצבעי פלסטיק
ורודים ותכלכלים

עכשיו עברו המון שנים
מה אני , אם לא נסיכה,
ואיפה דבק הפסטיק, או לפחות ריחו המוכר

טיפה הווה, אלוהים, תביאו לי טיפת הווה,
לא נסיכה ולא שפחה,
לא דבק פלסטיק ולא ציפורניים ארוכות
רק לצאת למרפסת, לראות את העץ, להיאנח עמוקות, לנשום, ללטף את החתול,
להבחין בשלל סוגי הירוק

אמן

 

[בבית ספרנו]

אין לי אגורה
לקחתי הלוואה מהבנק
כרגע יש לי כסף בארנק הוורוד שבתיק הכחול
אני זוכרת את השיר של דליה רביקוביץ שאין לה כסף
לכן אני מעזה לכתוב שאין לי כסף - תודה, דליה - אני משננת לעצמי
"אני לא נסיכה, אני לא נסיכה",
ועולה לאוטובוסים במקום למוניות

מה אני אם לא נסיכה אבודה
איפה אמא ואבא החייזרים שלי
ומתי הילדות שלי תתוקן בעזרת הדבק הפלסטי הריחני
שאימא הטובה, עם הציפורניים הארוכות, הייתה נותנת
עם הציורים והדפים והצבעים
והייתה עוד תקווה, כמה שרציתי למות
הייתה עוד תקווה בצבעי פלסטיק
ורודים ותכלכלים

עכשיו עברו המון שנים
מה אני , אם לא נסיכה,
ואיפה דבק הפסטיק, או לפחות ריחו המוכר

טיפה הווה, אלוהים, תביאו לי טיפת הווה,
לא נסיכה ולא שפחה,
לא דבק פלסטיק ולא ציפורניים ארוכות
רק לצאת למרפסת, לראות את העץ, להיאנח עמוקות, לנשום, ללטף את החתול,
להבחין בשלל סוגי הירוק

אמן

ההתחלה עצובה והסוף כל כך מבריא. כמה קשה לחיות את ההווה ולתת לעצמנו פשוט לחיות. אהבתי.

 

[שירה כמים 1959]

ההתחלה עצובה והסוף כל כך מבריא. כמה קשה לחיות את ההווה ולתת לעצמנו פשוט לחיות. אהבתי.

תודה רבה רבה רבה רבה!! ריגשת

 

[שירה כמים 1959]

קשה אהובתי
גולשת במרצפת המלוכה
עד הסחי
המר מטעם
הזר בארמונות