אני שונאת אותה, שונאת אותהההההההההה

אני צריכה לצאת מהמקום הזה.

ועכשיו. אבל אין עם מי. לבד לא יתנו לי. ורק הוא יכול להבין. אבל אני לא יכולה לנחות עליו בצורה כזאת. וגם אם ידעו שאני הלכתי כדי לפגוש בן.. ואפילו אם אני אשקר ואגיש שזה כדי לראות חברה שלי, יחשדו כי היום יום שישי. אני מרגישה כלואה. גם פיזית וגם נפשית. איך אפשר ככה?
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
קורסת...

פעם שלישית שאת כותבת את המילה ושמת לב...כי אולי היא מתארת כל כך טוב את ההרגשה בין המילים ממש מרגישים את סערת הרגשות את התחושה הזו- של מחנק, של צורך לפרוץ החוצה לנשום...רק לנשום.... מיסטיקנית... אנחנו מתארים לעצמנו כמה מתסכל שהבית, דווקא הבית, הוא המקום החונק והמקשה שלא מאפשרים לך שם להיות עצמך, עם הכאב, עם הרצונות שלא נותנים לך את החופש שלך שלא משאירים לך מקום לטפל בעצמך, לעזור לעצמך... אולי נוכל לחשוב יחד על דרכים לקבל עזרה גם עכשיו..? אולי לא חייבים לחכות עד שתצאי משם בשביל זה... אם תרצי, בואי לשוחח איתנו, בואי לשתף אותנו עוד... כדי שנוכל להיות איתך דווקא ברגעים הכל כך קשים האלה עכשיו בתוך הקריסה, בתוך המחנק... ננסה לסייע לך לפרוק, לשחרר, למצוא מעט אויר לנשימה.
היא כל כך חזקה ואולי מתארת
 
בחיים שלי לא חשבתי שאני אגיע

למצב שכזה. תמיד חשבתי על עצמי בתור אדם חזק. לא דיכאוני. מאושר. אבל זה רק שובר אותי כל פעם מחדש.
 
למעלה