"אני רוצה תינוקת"

[נוRית]

"אני רוצה תינוקת"

כבר סיפרתי בעבר שצ'ומפי נורא רוצה תינוקת. חשבתי שזו גחמה רגעית שתעבור, אבל מסתבר שיש לי ילדה מאוד עקבית ברצונותיה. אז אנחנו משוחחות על הנושא (אתמול היתה לנו שיחה מאוד ארוכה ונעימה - לשלושתינו, בנושא) ואני נורא משתדלת להכיל את רצונותיה, מחד, אבל לא רוצה לנטוע בה משאלות שוא... אני לא מתכוונת "לעשות" עוד ילד. אז ניסיתי להבין מאיפה זה בא - גם ענין של גיל, גם להרבה מחבריה בגן יש אחים קטנים, ועוד היד נטויה (לשנים מהגן כבר נולדו אחים קטנים מאז תחילת השנה, ולפחות לעוד שנים יש אמא בהריון) וניסיתי לדבר איתן ולהסביר להן שזה לא כלכך פשוט כמו שזה נשמע, ושעוד תינוק/ת בבית יגזול קצת את אמא מהן ועוד ועוד... אבל היא בשלה (וקסם פעם מצדדת בה וברצון לעוד תינוק/ת, ופעם בי ומסבירה לה למה זה לא כדאי...) איך אני מסבירה לה שלא יהיה לנו עוד תינוק, מבלי "לפגוע ברגשותיה"?? איך אני מסבירה לה שזו החלטה שלי, ולא שלהן? אם מישהי מכן נתקלה בתופעה דומה - אשמח לשמוע איך התמודדתן, ובכלל - עצות להתמודדות עם הסוגיה יתקבלו בברכה...

 

[אופירה10]

נתקלתי, נתקלתי..

השתיים שלי מבקשות כבר כמה שנים שיהיה בבית תינוק...הן רוצות אח קטן וזה עקבי כבר לפחות שנתיים. עוד כשהקטנטונת היתה בת 3 היא הסכימה לוותר על חצי המלכות (קרי: לבוא למיטה של אמא בלילה) כדי שאעשה תינוק...וזו הקרבה אדירה מבחינתה. היום, למרות שהן מאד רוצות, הן כבר פחות מבקשות. אבל בכל פעם שהן נתקלות בתינוק קטן, עיניהן מצטעפות (בעיקר הבכורה) והן ניגשות אליו בחיוך מאיר עיניים... הסברתי שאין לי אפשרות (כלכלית) לעוד ילד בבית. שתינוק עולה המון כסף לגדל (נו,זו האמת), שאין לנו. שגם אני הייתי רוצה (מאד) עוד ילד - אבל אי אפשר. אני מצטרפת אליהן ברצון הזה וזה כנראה מקל עליהן. זו נקודה רגישה אצלי. הלוואי והייתי יכולה "לעשות" עוד ילד....מבחינת הגיל אני עדיין יכולה...אבל כנראה שזהו, סגרתי את הבאסטה...

 

[דש1דש]

ברור שהיה גם אצלנו

הגדולה רצתה (למרות שחוותה על בשרה מה זה אומר

) ועדין מידי פעם יש שיחות בנושא - אבל לגדולה הסברתי שהסיכוי לילד עם בעיות גדל ואמא כבר לא צעירה.... מה שבאמת הכי מונע גם ממני את המסע לעוד ילד עם הקטנה פחות היתי בקטע הזה אבל אנחנו מנסות למצוא פתרונות יצירתיים - כמו ללכת לבקר בתים עם תנוקות (ואכן שתיהן מיד הולכות לטפל בתינוק בהמון סבלנות והמון השקעה. מדהים הקשר שיש להן לקטנים!) זה בא והולך, זה קיים - כי לא משנה - הם לא באמת מבינים את ההשלכות על חייהן המידיים של עוד תינוק - עד שזה לא בא וקיים זה לא באמת מובן (ביננו - גם לנו לא....) ואפילו שחוו בעבר - זה נשכח. להכיל, להסביר (ברמה זו או אחרת - כלכלי, חשק, מגבלות שזה יטיל על חייכן) ולתת פתרונות אחרים - זה מה שאפשר לעשות.

 

[קַמִילִOn]

../images/Emo45.gif מסכימה לכל מילה.

 

[אביב2004]

הינו שם..בעצם עדיין

וזה נמשך למעלה משנה, ואצלנו היא אחת וזה ממש ממש כואב לה ולי. בהתחלה גם אני לא ידעתי איך ומה לומר, אבל עם הזמן למדתי שאין משפט קסם שיסגור הנושא לעד, זה חוזר בוריאציות שונות וזה חלק מהחיים - כמו נושאים רבים אחרים. לפעמים אני מגיבה בחיבוק של "נכון עצוב!", לפעמים הסבר הגיוני למה לא תהיה אחות או אח, לפעמים מדברת על העצוב שלי או מאפשרת לה לומר מה חסר לה וזה פשוט עובר עד לפעם הבאה. בכל מקרה את לא פוגעת ברגשותיה, גם אם היא עצובה, ונראה לי שלא כדאי להדגיש את ענין ההחלטה שלי ולא שלכם בצורה מפורשת, ולהכנס למן מאבק על זה. אם אפשר להסביר למה לא, אז לנסות ואם לא ניתן להסביר בדיוק אז באמת לא להשלות ולהעביר מסר ברור שהמשפחה לא תגדל, בצד האפשרות לבטא את הבאסה שלה / שלהן מהענין.

 

[אמאנחל]

אני לא בטוחה שהייתי מסבירה

רק אומרת שלא יהיה ומשתתפת בצערה על כך. הסיבה שלא הייתי מסבירה היא שהסבר יכול להשאיר פתח לתקוה שאם הסיבות האלה ייעלמו או אם היא תצליח לשכנע אותך אז יש סיכוי ש... בזמן שאין סיכוי כזה. אז אצלי פחות הסברים, ציון המצב הקיים כעובדה מוגמרת, ויותר השתתפות ברגש שלה. את לא פוגעת ברגשותיה, המצב מעציב אותה. כמו ש"אין אבא" או "אין טלוויזית פלזמה בכל חדר" מעציב אותה.

 

[כFתור ופרח]

גם אנחנו חוות את זה

גם אצלי זו נקודה רגישה. בנתיים יש לפרח בובת תינוק, ואנחנו מטפלות בה 24 שעות ביממה, כולל להשאיר אותה לבייבי סיטר אצל סבתא כשאנחנו לא בבית.

 

[אורora]

אני לא חושבת

שיש כאן עניין של פגיעה ברגשות. לדעתי הרצון התינוקת לא שונה מרצון לצעצוע שחברה קיבלה זה או אחר או כל משאלה ברמה הזאת. כמו שהיית מגיבה לרצון לבובה מדהימה שראתה אצל חברה ( ואינך מתכוונת לקנות) כך לדעתי נכון להגיב גם כאן. להזדהות עם הרצון ולהצער ולהבהיר שזה לא יקרה. ( דרך אגב המצב שונה כאשר הרצון לאח/אחות מתחבר עם הנקודה הרגישה של אמא. אבל זה לא המקרה אצלך )

 

[ג e ש e ם]

גם אצלנו היה

מכיוון הגדולה דווקא, לפני חצי שנה בערך. הייתי די נחרצת בתגובה שאין מצב, והצעתי ש"נאמץ" איזה תינוק/ת מהישוב שאין לה הרבה משפחה קרובה, ושתשמח למין אימוץ שכזה. מכאן הדיון הוסט לאפשרויות בכיוון הזה, בסוף זה דעך בלי שעשינו עם זה משהו, אבל זה נראה לי רעיון בכלל לא רע ויכול להועיל לשני הצדדים. עכשיו יש לנו את החתול שממלא לה קצת את הנישה הזו, וגם יש לה מספיק קשיים עם הנוכחות של אחותה שהיא כבר לא ממש רוצה עוד.

 

[Tin Tinn]

בדיוק כמו שאת אומרת לה "לא" על כל דבר אחר

ואת מסבירה להן בפשטות, כמו שכתבת. זו החלטה שלך, לא שלהן. יש דברים שהן יכולות להחליט לבד, יש דברים שהן יכולות להשתתף איתך בהחלטה ויש דברים שאת מחליטה בלעדיהן. ככה זה. הגוזלית ביקשה אח או אחות המון פעמים. כל עוד זה היה בגדר אולי אצלי, נתתי לה תשובות לא מחייבות. ברגע שהיה ברור לי שזהו, וכבר לא יהיה לי עוד ילד, אמרתי גם לה שלא יהיה לה אח/ות. הסברתי לה שזה לא פשוט וזה לא יקרה, אבל ככה יש לה את כולי. מאז היא שואלת לפעמים - אמא, את אמא רק שלי, נכון? אני מניחה שעבורך זה לא פתרון מוצלח כי הן שתיים...