אני רוצה לשמוע את דעתכם ../images/Emo92.gif
אני אן,חיילת בת 19 מאזור תל-אביב,מחזיקה בביטחון עצמי ממוצע\סביר אך לא ממש מרוצה ממה שקורה בשטח. ועיקר הדברים- יש לי בעיה בלפתח שיחת חולין לשיחה קצת יותר רצינית עם מישהו שאני מעוניינת בו ,ויש לי את כל האפשרויות להפוך את אותן השיחות הרדודות למשהו רציני. מה שתמוה הוא שאני לא ביישנית..ממש ממש לא...טוב לי בבסיס שלי,האנשים מקסימים ואני התחברתי לכולם בבסיס החדש(הייתי בבסיס פתוח ועברתי לבסיס הסגור והנוכחי שלי).אך קשה להיות מאוהבת במישו שכביכול "ניתן להגשה",נמצא קרוב אליי אך שום דבר לא מתקדם(הוא לא יודע שאני רוצה אותו,ויצא לי לדבר איתו ממש מעטעד כה וכמעט שום דבר ממה שדיברנו לא היה מעבר למסגרת התפקיד)כי אני לא יודעת איך לקדם את העניינים איתו. הוא גורם לי לרצות לחזור לצבא ביום ראשון בבוקר(תארו לכם חיילת שחוזרת לשבועיים לצבא ואין לה שביזות יום ראשון בגלל בחור). דבר נוסף הוא שיש לו חברים טמבלים(תרתי משמע). מהצד זה נראה שהוא הרציני,השקול,היפיוף
וזה שלא עושה ומדבר שטויות-אך החברים שלו בבסיס הם ממש ההפך ממנו..ילדים שעדיין לא התבגרו ושזקוקים להורמון גדילה כדי להתפתח(גם)נפשית. אני יודעת שאני לא צריכה להיות מושפעת מהם,אבל זה turn off רציני מצידי כי הוא עצמו בטח יושפע מהם(איתם אני לא הכי מדברת,הם עוד ילדים קטנים..). ודבר כללי ואחרון שלא קשור לבחור מלמעלה: מצד אחד נדמה שבניתוח אופי עצמי,אני יוצרת רושם של בחורה מתנשאת ויכול להיות שזה יוצר דחייה מסוימת של בחורים ממני. אך מצד שני מה שקורה באמת הוא ממש ההפך-אני פשוט מסתדרת עם כולם. יש לי ידידים וחברות ואני ממש לא בודדה,ולכן קשה לי להאמין שאני מתנשאת. אז אם לא זה כנראה שהמראה שלי יוצר את הבעיה- יש לי יופי אירופאי..תמיד מסודרת ונראית(מנסה לפחות)טיפ טופ,אפילו קצת מפונקת,וכנראה שזה יוצר את הרושם של התנשאות כשזה לא ככה בכלל.. אני מדברת ומפרגנת לכולם(כשצריך)והכל בסדר עד שזה מגיע לבחור שאני שמה עליו עין,מתאהבת בו עם הזמן אך מאבדת את המילים כשבאמת צריך להשתמש בהן. מה עושים?! תודה למי שקרא עד הסוף- אן
אני אן,חיילת בת 19 מאזור תל-אביב,מחזיקה בביטחון עצמי ממוצע\סביר אך לא ממש מרוצה ממה שקורה בשטח. ועיקר הדברים- יש לי בעיה בלפתח שיחת חולין לשיחה קצת יותר רצינית עם מישהו שאני מעוניינת בו ,ויש לי את כל האפשרויות להפוך את אותן השיחות הרדודות למשהו רציני. מה שתמוה הוא שאני לא ביישנית..ממש ממש לא...טוב לי בבסיס שלי,האנשים מקסימים ואני התחברתי לכולם בבסיס החדש(הייתי בבסיס פתוח ועברתי לבסיס הסגור והנוכחי שלי).אך קשה להיות מאוהבת במישו שכביכול "ניתן להגשה",נמצא קרוב אליי אך שום דבר לא מתקדם(הוא לא יודע שאני רוצה אותו,ויצא לי לדבר איתו ממש מעטעד כה וכמעט שום דבר ממה שדיברנו לא היה מעבר למסגרת התפקיד)כי אני לא יודעת איך לקדם את העניינים איתו. הוא גורם לי לרצות לחזור לצבא ביום ראשון בבוקר(תארו לכם חיילת שחוזרת לשבועיים לצבא ואין לה שביזות יום ראשון בגלל בחור). דבר נוסף הוא שיש לו חברים טמבלים(תרתי משמע). מהצד זה נראה שהוא הרציני,השקול,היפיוף
וזה שלא עושה ומדבר שטויות-אך החברים שלו בבסיס הם ממש ההפך ממנו..ילדים שעדיין לא התבגרו ושזקוקים להורמון גדילה כדי להתפתח(גם)נפשית. אני יודעת שאני לא צריכה להיות מושפעת מהם,אבל זה turn off רציני מצידי כי הוא עצמו בטח יושפע מהם(איתם אני לא הכי מדברת,הם עוד ילדים קטנים..). ודבר כללי ואחרון שלא קשור לבחור מלמעלה: מצד אחד נדמה שבניתוח אופי עצמי,אני יוצרת רושם של בחורה מתנשאת ויכול להיות שזה יוצר דחייה מסוימת של בחורים ממני. אך מצד שני מה שקורה באמת הוא ממש ההפך-אני פשוט מסתדרת עם כולם. יש לי ידידים וחברות ואני ממש לא בודדה,ולכן קשה לי להאמין שאני מתנשאת. אז אם לא זה כנראה שהמראה שלי יוצר את הבעיה- יש לי יופי אירופאי..תמיד מסודרת ונראית(מנסה לפחות)טיפ טופ,אפילו קצת מפונקת,וכנראה שזה יוצר את הרושם של התנשאות כשזה לא ככה בכלל.. אני מדברת ומפרגנת לכולם(כשצריך)והכל בסדר עד שזה מגיע לבחור שאני שמה עליו עין,מתאהבת בו עם הזמן אך מאבדת את המילים כשבאמת צריך להשתמש בהן. מה עושים?! תודה למי שקרא עד הסוף- אן