אני רוצה לשון
- פותח הנושא comfi
- פורסם בתאריך
slowly slowly
We were in similar situation when Ophrie was 1 and a half, she stayed in her bed but needed me or my husband to stay with her and rock her (with hand on her bottom). One night it took more than an hour and my hand was in pain! I decided that it's enough. also she woke up 2-5 times each night and needed me!!! The next night I told her my hand is tired and I stayed with her but without touching. She cried a little. After few nights I continued to be there but moved a bit from her bed. Slowly slowly after few nights I moved more and more and got to the door, than out of the door, next room etc. It took few weeks but it was a good slow process with no pain. It's worth it even if she wakes up at night she falls a sleep by herself. I also don't like the crying method (it's cruel because they don't really understand why suddenly you do not come to them anymore). Good luck, mamma 1 (now having 2)
היי קומפיל'ה, לבקשתך באתי לקרוא
את השאלה שלך ולומר לך את דעתי.. אז ככה, מנסיון של אחרים אני יודעת שהשיטה הזו של החמש דקות מאוד מאוד קשה ולרוב גם עובדת לתקופות קצרות בלבד. בכלל, כל שיטה שמצריכה את הילד לבכות ולצרוח עד שהוא נרדם היא לדעתי שיטה מוטעית, ילד שבוכה, צריך להתייחס אליו. מצד שני, אני בדיעה של אחיך ושל בעלך לא לותר לילדה, כי אם החלטתם שאתם רוצים שהיא תישן במיטתה, אתם חייבם לעמוד בזה. אני אישית מה שהייתי עושה, זה מוצאת פתרונות יצירתיים יותר, כמו לעמוד לידה ולשיר לה וללטף אותה עד שתרדם, בשלב ראשוני אולי אפילו שתרדם אתך ואז תעבירי אותה למיטה, לאט לאט עד שתמצאו את הדרך הנכונה בה היא תרגיש שהמיטה זה אכן המקום שלה והפינה שלה וכל אחד ישן במיטתו. אבל השיטות האלה של לתת לבכות.. לא משנה אם חמש דקות או יותר, זה ממש התאכזרות לדעתי, חמש דקות של בכי כזה זה נצח אז יותר מזה.. בכלל... מקווה שתזכו בקרוב מאוד ללילות שקטים ורגועים.. בכל מקרה איזו שיטה שלא תבחרי, תקחי בחשבון שזה יכול לקחת קצת זמן, לאו דווקא שבועות אבל גם לא יום יומיים.... נשיקות!
את השאלה שלך ולומר לך את דעתי.. אז ככה, מנסיון של אחרים אני יודעת שהשיטה הזו של החמש דקות מאוד מאוד קשה ולרוב גם עובדת לתקופות קצרות בלבד. בכלל, כל שיטה שמצריכה את הילד לבכות ולצרוח עד שהוא נרדם היא לדעתי שיטה מוטעית, ילד שבוכה, צריך להתייחס אליו. מצד שני, אני בדיעה של אחיך ושל בעלך לא לותר לילדה, כי אם החלטתם שאתם רוצים שהיא תישן במיטתה, אתם חייבם לעמוד בזה. אני אישית מה שהייתי עושה, זה מוצאת פתרונות יצירתיים יותר, כמו לעמוד לידה ולשיר לה וללטף אותה עד שתרדם, בשלב ראשוני אולי אפילו שתרדם אתך ואז תעבירי אותה למיטה, לאט לאט עד שתמצאו את הדרך הנכונה בה היא תרגיש שהמיטה זה אכן המקום שלה והפינה שלה וכל אחד ישן במיטתו. אבל השיטות האלה של לתת לבכות.. לא משנה אם חמש דקות או יותר, זה ממש התאכזרות לדעתי, חמש דקות של בכי כזה זה נצח אז יותר מזה.. בכלל... מקווה שתזכו בקרוב מאוד ללילות שקטים ורגועים.. בכל מקרה איזו שיטה שלא תבחרי, תקחי בחשבון שזה יכול לקחת קצת זמן, לאו דווקא שבועות אבל גם לא יום יומיים.... נשיקות!
הי, גם אני באתי לקרוא
גם אני מסכימה עם מיכי - לתת לילדה לבכות שעה?? ממש לא. ברור שאז תירדם (יותר נכון תתעלף!) מהבכי. לא. אם היא בוכה, יש סיבה. ילד הוא לא אויב שצריך לא "להיכנע" לו - לדעתי, הכל צריך להיות בהדרגה, בעיקר אם היא התרגלה אליך ולמיטה שלכם. קחי את הזמן ותלמדי אותה. יכול להיות שבסופו של דבר היא תבכה קצת - אבל כל עוד זה סביר ולא מדאיג, זה לא נורא. שיהיה לך המון
ולילות שקטים!!!
גם אני מסכימה עם מיכי - לתת לילדה לבכות שעה?? ממש לא. ברור שאז תירדם (יותר נכון תתעלף!) מהבכי. לא. אם היא בוכה, יש סיבה. ילד הוא לא אויב שצריך לא "להיכנע" לו - לדעתי, הכל צריך להיות בהדרגה, בעיקר אם היא התרגלה אליך ולמיטה שלכם. קחי את הזמן ותלמדי אותה. יכול להיות שבסופו של דבר היא תבכה קצת - אבל כל עוד זה סביר ולא מדאיג, זה לא נורא. שיהיה לך המון
מיכי, אני לא מסכימה איתך..
בתור מי שבימים אלה מלמדת את בנה להירדם לבד, אני לא חושבת שזה "אכזרי" כדברייך לתת לו לבכות. שום נזק פיזי לא יגרם לתינוק אם יבכה אפילו 20 דקות ברציפות. האם זה מומלץ לתת לו לבכות כ"כ הרבה? זו כבר שאלה אחרת. אבל אני לא מרגישה אכזרית בזה שאני מלמדת את ילדי להירדם לבד,להיפך. אני מרגישה שאני מחנכת אותו לעצמאות. והאם להתעלם לגמרי, כמו שנוקטת APK או להכנס לחדר כל כמה דקות להרגיע, גם זה פונקציה של אופי הילד. אני למשל גיליתי שבכל פעם שנכנסתי לחדר כדי להרגיע אותו, זה רק ליבה אצלו יותר את האש (בכי) כי הוא לא הבין למה אמא נכנסת לחדר ולא לוקחת אותו על הידיים ומרדימה אותו. עם זאת, העדפתי להכנס ולהחווכח במו עיני שהכול בסדר, שלילד אין חום, שלא נתקעה לו הרגל בסורגים של המיטה ועוד.אבל נכנסתי לא כל חמש דקות אלא קצת יותר. כלומר גם נתתי לו את האפשרות להירדם לבד, וגם נכנסתי בשלב כלשהו לוודא שהכל בסדר. ואצלינו זה לא לקח שבועות, זה לקח מספר ימים, והיום א. הילד כבר לא מתעורר 7 פעמים בלילה כמו שנהג, אלא רק פעמיים שלוש, וגם בהן הוא מצליח לחזור לישון לבד.
בתור מי שבימים אלה מלמדת את בנה להירדם לבד, אני לא חושבת שזה "אכזרי" כדברייך לתת לו לבכות. שום נזק פיזי לא יגרם לתינוק אם יבכה אפילו 20 דקות ברציפות. האם זה מומלץ לתת לו לבכות כ"כ הרבה? זו כבר שאלה אחרת. אבל אני לא מרגישה אכזרית בזה שאני מלמדת את ילדי להירדם לבד,להיפך. אני מרגישה שאני מחנכת אותו לעצמאות. והאם להתעלם לגמרי, כמו שנוקטת APK או להכנס לחדר כל כמה דקות להרגיע, גם זה פונקציה של אופי הילד. אני למשל גיליתי שבכל פעם שנכנסתי לחדר כדי להרגיע אותו, זה רק ליבה אצלו יותר את האש (בכי) כי הוא לא הבין למה אמא נכנסת לחדר ולא לוקחת אותו על הידיים ומרדימה אותו. עם זאת, העדפתי להכנס ולהחווכח במו עיני שהכול בסדר, שלילד אין חום, שלא נתקעה לו הרגל בסורגים של המיטה ועוד.אבל נכנסתי לא כל חמש דקות אלא קצת יותר. כלומר גם נתתי לו את האפשרות להירדם לבד, וגם נכנסתי בשלב כלשהו לוודא שהכל בסדר. ואצלינו זה לא לקח שבועות, זה לקח מספר ימים, והיום א. הילד כבר לא מתעורר 7 פעמים בלילה כמו שנהג, אלא רק פעמיים שלוש, וגם בהן הוא מצליח לחזור לישון לבד.
שום נזק פיזי. אני גם נגד נזקים
שהם לא נזק פיזי. בימים הראשונים של בתי במיטת הנוער היא היתה מתיישבת ומתחילה לבכות. תוך שני לילות היא למדה שמספיק שהיא קוראת לנו, ואנחנו באים. היא כבר לא בוכה. אני חושבת שלא רק שלא גרמתי לה נזק פיזי, גרמתי תועלת נפשית. הילדה למדה שלא צריך לבכות כדי להשיג משהו. הילדה למדה שהיא חשובה לנו ואם היא אומרת לנו שהיא זקוקה לנו - אנחנו שם. בהתחלה הייתי צריכה ממש להישכב לידה, ורק אז היא נרגעה. אבל כבר בלילה השני זה הגיע לזה שאם היא יושבת כשאני מגיעה אליה לחדר, אני אומרת "את רוצה שאשכב איתך? אז תשכבי ותעשי לי מקום לידך" ומיד היא נשכבת, בחיוך גדול. היא מאמינה בי. היא יודעת שבאתי לעזור לה, והיא מסוגלת לדחות את הסיפוק (אמנם רק בדקה או שתיים), כי היא יודעת שברגע שהיא "תתארגן" במיטה, אני אצטרף אליה.
שהם לא נזק פיזי. בימים הראשונים של בתי במיטת הנוער היא היתה מתיישבת ומתחילה לבכות. תוך שני לילות היא למדה שמספיק שהיא קוראת לנו, ואנחנו באים. היא כבר לא בוכה. אני חושבת שלא רק שלא גרמתי לה נזק פיזי, גרמתי תועלת נפשית. הילדה למדה שלא צריך לבכות כדי להשיג משהו. הילדה למדה שהיא חשובה לנו ואם היא אומרת לנו שהיא זקוקה לנו - אנחנו שם. בהתחלה הייתי צריכה ממש להישכב לידה, ורק אז היא נרגעה. אבל כבר בלילה השני זה הגיע לזה שאם היא יושבת כשאני מגיעה אליה לחדר, אני אומרת "את רוצה שאשכב איתך? אז תשכבי ותעשי לי מקום לידך" ומיד היא נשכבת, בחיוך גדול. היא מאמינה בי. היא יודעת שבאתי לעזור לה, והיא מסוגלת לדחות את הסיפוק (אמנם רק בדקה או שתיים), כי היא יודעת שברגע שהיא "תתארגן" במיטה, אני אצטרף אליה.
אפשר להחזיר אותה למיטה שלה
אחרי שהיא נרדמת מספיק חזק אצלכם. הבעיה היחידה עם הדרך הזו היא שצריך להשאר ערים בשביל זה. ואם אתם לא מצליחים ונרדמים סימן שזה לא כל כך לא נוח. לגבי שיטת ה-5 דקות. אני לא הייתי מכניסה ראש בריא למיטה חולה. לילדה אין בעיות שינה. יש לכם קושי טכני קטן שהרבה הורים היו מאושרים להחליף אותו עם הקשיים שיש להם. אחרי שיטת ה-5 דקות אני בספק אם היא תהיה כל כך קלה בשינה שלה.
אחרי שהיא נרדמת מספיק חזק אצלכם. הבעיה היחידה עם הדרך הזו היא שצריך להשאר ערים בשביל זה. ואם אתם לא מצליחים ונרדמים סימן שזה לא כל כך לא נוח. לגבי שיטת ה-5 דקות. אני לא הייתי מכניסה ראש בריא למיטה חולה. לילדה אין בעיות שינה. יש לכם קושי טכני קטן שהרבה הורים היו מאושרים להחליף אותו עם הקשיים שיש להם. אחרי שיטת ה-5 דקות אני בספק אם היא תהיה כל כך קלה בשינה שלה.
תגיעו להחלטה ותהיו עקביים
אצלנו היו המון ויכוחים ואי הבנות בינינו ההורים לגבי הגישה לשינה. רק לאחרונה (להזכיר - יונתן כמעט בן 3) הגענו להחלטה הברוכה, שבעצם אנחנו נורא נהנים מלינה משפחתית. בנתיים שיגענו אותו ואותנו עם שיטות מתחלפות וכעסים. אם אתם בעד לינה משפחתית (שלנו מספקת לילות ארוכים, רצופים ומאושרים) - תפתרו את הקושי הטכני (מיטה גדולה, הצמדת מיטה קטנה למיטה הגדולה וכד') ולילה טוב. אם אתם נגד (וכדאי לחשוב למה - כי "ככה לא נהוג" או כי משהו באמת מפריע לכם) - תבחרו שיטה שמתאימה לכם (כמו לתת לה להרדם איתכם ואז להעביר, או להרדים אותה במיטתה עם ההבנה שבימים הראשונים זה יקח המון זמן, או ללכת לישון בחדר שלה ולאט לאט להתרחק - מהמיטה שלה אל מיטה לידה ואל החדר שלכם בחזרה). על דעתי על שיטת החמש דקות ותוצאותיה (מהן אני ובעלי סובלים עד היום כבוגרים) אני לא חוזרת עכשיו - כדי לא לפתוח עוד ויכוחים.
אצלנו היו המון ויכוחים ואי הבנות בינינו ההורים לגבי הגישה לשינה. רק לאחרונה (להזכיר - יונתן כמעט בן 3) הגענו להחלטה הברוכה, שבעצם אנחנו נורא נהנים מלינה משפחתית. בנתיים שיגענו אותו ואותנו עם שיטות מתחלפות וכעסים. אם אתם בעד לינה משפחתית (שלנו מספקת לילות ארוכים, רצופים ומאושרים) - תפתרו את הקושי הטכני (מיטה גדולה, הצמדת מיטה קטנה למיטה הגדולה וכד') ולילה טוב. אם אתם נגד (וכדאי לחשוב למה - כי "ככה לא נהוג" או כי משהו באמת מפריע לכם) - תבחרו שיטה שמתאימה לכם (כמו לתת לה להרדם איתכם ואז להעביר, או להרדים אותה במיטתה עם ההבנה שבימים הראשונים זה יקח המון זמן, או ללכת לישון בחדר שלה ולאט לאט להתרחק - מהמיטה שלה אל מיטה לידה ואל החדר שלכם בחזרה). על דעתי על שיטת החמש דקות ותוצאותיה (מהן אני ובעלי סובלים עד היום כבוגרים) אני לא חוזרת עכשיו - כדי לא לפתוח עוד ויכוחים.
מה עם לשכב איתה במיטה שלה?
אפשר להצטרף לאגודת ה "גם אני רוצה לישון"?
הקטנה שלי היתה איתי במיטה עד לא מזמן (היא אוטוטו שנתיים). עכשו העברנו אותה למיטה שלה בחדר יחד עם אחותה הגדולה. כשהיא בוכה - אחד מאיתנו ניגש ושוכב לידה עד שהיא נרדמת. אם האחד הזה הוא אני - זה כולל גם ציצי. אני לא יודעת אם אקבל את פרס החינוך על ה"שיטה" הזו, אבל אני לא מסוגלת להיות קשוחה אל ילדה שבוכה בלילה. אני משוכנעת שזה יעבור, ועדיף שאני אעבור תקופה קשה מאשר היא.
אפשר להצטרף לאגודת ה "גם אני רוצה לישון"?
זה מה שגם אני רציתי להציע.
מכיוון שבמיטת סורגים אי אפשר לשכב ליד הילדה, אפשר בהחלט להמיר את מיטת הסורגים במזרון על הרצפה או בפוטון, שיאפשר לכם לעזור לה להרדם בצורה הדרגתית יחד אתכם, ולאט לאט להתרחק ממנה (כמו ש-mamma1 תארה קודם). בשלבים האחרונים אפשר להעזר ב"שיטת 5 הדקות ההפוכה", כדי לבסס את היכולת שלכם לצאת מהחדר לפני שהיא נרדמת.
מכיוון שבמיטת סורגים אי אפשר לשכב ליד הילדה, אפשר בהחלט להמיר את מיטת הסורגים במזרון על הרצפה או בפוטון, שיאפשר לכם לעזור לה להרדם בצורה הדרגתית יחד אתכם, ולאט לאט להתרחק ממנה (כמו ש-mamma1 תארה קודם). בשלבים האחרונים אפשר להעזר ב"שיטת 5 הדקות ההפוכה", כדי לבסס את היכולת שלכם לצאת מהחדר לפני שהיא נרדמת.
אני היום במצב
של לשכב ליד טל עד שהיא נרדמת. אתמול ניסיתי להגיע איתה לכל מיני הסכמים, שאחרי הסיפור אני יוצאת מהחדר אבל זה לא ממש עזר. שמתי לב שאני רק מאריכה את תהליך השינה ונכנסת למאבקים מיותרים. אם היא ממש זקוקה לי שאשאר איתה עד שתעצום עיניים- זה כנראה צורך אמיתי שלה שאין לי מה להלחם נגדו. אפשר לחשוב על פתרונות יצירתיים אבל שיהיו מקובלים על שני הצדדים (ההורה והילד). גם לי בימים האחרונים קצת נמאס כי מה שקורה הוא שאני נרדמת יחד איתה ומתעוררת כעבור חצי שעה או אפילו 45 דקות ואז ממש לא נשאר לי ערב. אני עייפה מדי לעשות משהו. אפילו להתקשר לחברה זה מאוחר מדי... אבל כרגע אין לי פתרון אחר. חמותי נמצאת אצלי והיום היא אמרה לי משהו בסגנון :"אני חושבת שעשית טעות שהרגלת אותה לשכב לידה..." אני הרבה פעמים פועלת מתוך אינטואיציה ולא יושבת ומתכננת על פי התיאוריות השונות מה יקרה אצלנו בבית. המצב הזה נוצר עם המעבר למיטת נוער, שאז זה ממש התבקש שאקריא את הסיפור בשכיבה ולא בישיבה ליד כסא כפי שנהגתי לעשות בתקופת מיטת הסורגים. אני טוענת שדפוסי שינה משתנים וגם הרגלים אחרים. לא צריך לצאת למאבקים גדולים מהפחד שמא אנו מקבעים מצב וגורמים לעצמנו בעיה לכל החיים. הרי ילדים גדלים ומתבגרים והצרכים משתנים... אני לא חושבת שהועלתי כאן ותרמתי איזו עצה מחכימה .פשוט שיתפתי במה שקורה אצלנו...
של לשכב ליד טל עד שהיא נרדמת. אתמול ניסיתי להגיע איתה לכל מיני הסכמים, שאחרי הסיפור אני יוצאת מהחדר אבל זה לא ממש עזר. שמתי לב שאני רק מאריכה את תהליך השינה ונכנסת למאבקים מיותרים. אם היא ממש זקוקה לי שאשאר איתה עד שתעצום עיניים- זה כנראה צורך אמיתי שלה שאין לי מה להלחם נגדו. אפשר לחשוב על פתרונות יצירתיים אבל שיהיו מקובלים על שני הצדדים (ההורה והילד). גם לי בימים האחרונים קצת נמאס כי מה שקורה הוא שאני נרדמת יחד איתה ומתעוררת כעבור חצי שעה או אפילו 45 דקות ואז ממש לא נשאר לי ערב. אני עייפה מדי לעשות משהו. אפילו להתקשר לחברה זה מאוחר מדי... אבל כרגע אין לי פתרון אחר. חמותי נמצאת אצלי והיום היא אמרה לי משהו בסגנון :"אני חושבת שעשית טעות שהרגלת אותה לשכב לידה..." אני הרבה פעמים פועלת מתוך אינטואיציה ולא יושבת ומתכננת על פי התיאוריות השונות מה יקרה אצלנו בבית. המצב הזה נוצר עם המעבר למיטת נוער, שאז זה ממש התבקש שאקריא את הסיפור בשכיבה ולא בישיבה ליד כסא כפי שנהגתי לעשות בתקופת מיטת הסורגים. אני טוענת שדפוסי שינה משתנים וגם הרגלים אחרים. לא צריך לצאת למאבקים גדולים מהפחד שמא אנו מקבעים מצב וגורמים לעצמנו בעיה לכל החיים. הרי ילדים גדלים ומתבגרים והצרכים משתנים... אני לא חושבת שהועלתי כאן ותרמתי איזו עצה מחכימה .פשוט שיתפתי במה שקורה אצלנו...
ענתי, הכוונה שלי לאכזרי לתת לילד
לבכות, זה בהנחה והשיטה לא עובדת, ועדיין אני חושבת שלתת לילד לבכות ולצרוח חצי שעה שעה מבלי להתייחס כלל זה נורא. השיטה של החמש דקות יכולה אולי לעבוד, אבל במקרים שאני ראיתי, זה עבד לתקופות קצרות בלבד כי הילד הבין שאם הוא יצרח מספיק הוא יקבל את מבוקשו.. מעבר לזה, אם ילד ממש בוכה גם לא צריך להוציא אותו מהמיטה, אפשר גם לשבת לידו, ללטף לחבק ובסוף הוא ירדם חזרה. אבל לתת חצי שעה שעה ממש לבכות ולצרוח? כואב לי הלב רק מלשמוע.. מקווה קומפיל'ה שתמצאו את הדרך הכי נכונה לכם.. בכל זאת גם כל אחד עם השיטות והגישות שלו..
לבכות, זה בהנחה והשיטה לא עובדת, ועדיין אני חושבת שלתת לילד לבכות ולצרוח חצי שעה שעה מבלי להתייחס כלל זה נורא. השיטה של החמש דקות יכולה אולי לעבוד, אבל במקרים שאני ראיתי, זה עבד לתקופות קצרות בלבד כי הילד הבין שאם הוא יצרח מספיק הוא יקבל את מבוקשו.. מעבר לזה, אם ילד ממש בוכה גם לא צריך להוציא אותו מהמיטה, אפשר גם לשבת לידו, ללטף לחבק ובסוף הוא ירדם חזרה. אבל לתת חצי שעה שעה ממש לבכות ולצרוח? כואב לי הלב רק מלשמוע.. מקווה קומפיל'ה שתמצאו את הדרך הכי נכונה לכם.. בכל זאת גם כל אחד עם השיטות והגישות שלו..
אוריון של שי
New member
רק הבהרה על שיטת 5 דקות
אם זה לא עובד כי "הילד הבין שאם הוא יצרח מספיק הוא יקבל את מבוקשו" הבעיה היא בביצוע של השיטה ולא בשיטה עצמה. בשיטת 5 הדקות אומרים להיכנס אל הילד כל X זמן (יש כל מיני נוסחאות) ולהביע נוכחות (לאמר כמה מילים, לתת איזה ליטוף או נשיקה ולצאת) אבל לא להרים, לא להעביר למיטה של ההורים, ובעיקר לא לוותר על השינה במיטה שלו ועל ההרדמות העצמית.
אם זה לא עובד כי "הילד הבין שאם הוא יצרח מספיק הוא יקבל את מבוקשו" הבעיה היא בביצוע של השיטה ולא בשיטה עצמה. בשיטת 5 הדקות אומרים להיכנס אל הילד כל X זמן (יש כל מיני נוסחאות) ולהביע נוכחות (לאמר כמה מילים, לתת איזה ליטוף או נשיקה ולצאת) אבל לא להרים, לא להעביר למיטה של ההורים, ובעיקר לא לוותר על השינה במיטה שלו ועל ההרדמות העצמית.
אל תמעיטי בעצמך.........
אני מצטרפת לדעת הרוב נגד שיטת 5 הדקות וכל שיטה אחרת שמאפשרת לילד להרדם תוך כדי בכי (אני לא אוהבת ללכת לישון מדוכאת וללא נחמה בימים קשים, אז למה לגרום לו את זה). ומצטרפת לדעת אפרת, לאה ומישטל שאפשר להחליף שינה שלה במיטה שלכם, בשינה שלך במיטה שלה. אצלנו קורן ישן עד גיל שנה ו-3 אצלנו במיטה בשל התעוררויות מרובות ועייפות תהומית שלי בעקבות כך, מכיוון שהנקתי (ועדיין קצת) היה לי מאוד נוח לשלוף ציצי תוך כדי שינה ולחזור לחלומות וזה איפשר לכולנו לישון מצויין. באיזשהו שלב הסידור כבר לא עבד גיליתי שהוא גדול מדי ופשוט מפריע לי בשינה. מיד הלכנו וקנינו לו מיטת ילדים (כי הגעתי למסקנה שהוא פשוט שונא את מיטת הסורגים). בשבועיים הראשונים שכבתי לידו וחיבקתי וליטפתי אותו במיטה כדי שירגיש בטחון ואהבה ושלא ירגיש שגורש "מגן עדן", עד שנרדם וכשהלכתי לישון מאוחר יותר ישנתי לידו במיטה. אחרי שבועיים הורדתי את השינה איתו, אח"כ הורדתי את הליטופים והחיבוקים בשלב ההרדמות ורק שכבתי לידו, ולאט-לאט הגעתי למצב שהוא נרדם לבד עם הבקבוק ואני נכנסת מדי פעם כדי שידע שאני בסביבה- הכל הלך חלק ללא בכיות ובלאגן. הוא אומנם מדי פעם עדיין מבקש לעיתים שאבוא לחבק אותו בשלב ההרדמות (בעיקר כשהוא מרגיש לא טוב), אבל גם במקרים כאלה ברגע שהוא מרגיש אותי לידו הוא נרגע ונרדם מהר.
אני מצטרפת לדעת הרוב נגד שיטת 5 הדקות וכל שיטה אחרת שמאפשרת לילד להרדם תוך כדי בכי (אני לא אוהבת ללכת לישון מדוכאת וללא נחמה בימים קשים, אז למה לגרום לו את זה). ומצטרפת לדעת אפרת, לאה ומישטל שאפשר להחליף שינה שלה במיטה שלכם, בשינה שלך במיטה שלה. אצלנו קורן ישן עד גיל שנה ו-3 אצלנו במיטה בשל התעוררויות מרובות ועייפות תהומית שלי בעקבות כך, מכיוון שהנקתי (ועדיין קצת) היה לי מאוד נוח לשלוף ציצי תוך כדי שינה ולחזור לחלומות וזה איפשר לכולנו לישון מצויין. באיזשהו שלב הסידור כבר לא עבד גיליתי שהוא גדול מדי ופשוט מפריע לי בשינה. מיד הלכנו וקנינו לו מיטת ילדים (כי הגעתי למסקנה שהוא פשוט שונא את מיטת הסורגים). בשבועיים הראשונים שכבתי לידו וחיבקתי וליטפתי אותו במיטה כדי שירגיש בטחון ואהבה ושלא ירגיש שגורש "מגן עדן", עד שנרדם וכשהלכתי לישון מאוחר יותר ישנתי לידו במיטה. אחרי שבועיים הורדתי את השינה איתו, אח"כ הורדתי את הליטופים והחיבוקים בשלב ההרדמות ורק שכבתי לידו, ולאט-לאט הגעתי למצב שהוא נרדם לבד עם הבקבוק ואני נכנסת מדי פעם כדי שידע שאני בסביבה- הכל הלך חלק ללא בכיות ובלאגן. הוא אומנם מדי פעם עדיין מבקש לעיתים שאבוא לחבק אותו בשלב ההרדמות (בעיקר כשהוא מרגיש לא טוב), אבל גם במקרים כאלה ברגע שהוא מרגיש אותי לידו הוא נרגע ונרדם מהר.
השיטה ההדרגתית
מצטרפת להמלצתה של mama כשהבן שלנו היה בתקופה בה בכה כשיצאנו מהחדר זה מה שעשינו. זה בעצם דרך האמצע. מצד אחד לא אהבתי את רעיון 5 הדקות מכיוון שלא הייתי מסוגלת לתת לו לבכות כ"כ הרבה זמן , ומן הצד השני לא הסכמתי בשום פנים ואופן שישן איתנו (גם לנו זה ממש לא נוח). אז בחרנו בשיטה הדרגתית שלוקחת מעט יותר ימים משיטת 5 הדקות אבל יכולנו לחיות איתה בשלום. ולתיאור (אולי יותר קל לך בעברית?) יום/ יומיים ישבנו ליד המיטה שלנו והנחנו יד על הבטן עד שהוא נרדם מספר ימים ישבנו ממש ליד המיטה עד שהוא נרדם מספר ימים ישבנו בקצה החדר ליד הדלת בהדרגה במהלךאותם ימים אמרנו לו ידי פעם "אני יוצא/ת לשירותים/ לשתות כבר אחזור" וחזרנו אחרי כמה דות (חשוב מאוד לקיים!!) . בזמן הזה הוא לא בכה אלא חיכה בשקט. בהדרגה הארכנו את זמן השהות מחות לחדר לבסוף ישבנו במסדרון ליד חדרו. וזה עבד! זה לקח בערך שבוע וחצי. לא מעט זמן אבל משתלם.
מצטרפת להמלצתה של mama כשהבן שלנו היה בתקופה בה בכה כשיצאנו מהחדר זה מה שעשינו. זה בעצם דרך האמצע. מצד אחד לא אהבתי את רעיון 5 הדקות מכיוון שלא הייתי מסוגלת לתת לו לבכות כ"כ הרבה זמן , ומן הצד השני לא הסכמתי בשום פנים ואופן שישן איתנו (גם לנו זה ממש לא נוח). אז בחרנו בשיטה הדרגתית שלוקחת מעט יותר ימים משיטת 5 הדקות אבל יכולנו לחיות איתה בשלום. ולתיאור (אולי יותר קל לך בעברית?) יום/ יומיים ישבנו ליד המיטה שלנו והנחנו יד על הבטן עד שהוא נרדם מספר ימים ישבנו ממש ליד המיטה עד שהוא נרדם מספר ימים ישבנו בקצה החדר ליד הדלת בהדרגה במהלךאותם ימים אמרנו לו ידי פעם "אני יוצא/ת לשירותים/ לשתות כבר אחזור" וחזרנו אחרי כמה דות (חשוב מאוד לקיים!!) . בזמן הזה הוא לא בכה אלא חיכה בשקט. בהדרגה הארכנו את זמן השהות מחות לחדר לבסוף ישבנו במסדרון ליד חדרו. וזה עבד! זה לקח בערך שבוע וחצי. לא מעט זמן אבל משתלם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.