אני צריכה חיבוק
היי
חזרתי..
אני מרגישה שאני מתדרדרת ומתדרדרת למקום חשוך, ממש לבד
אני תרתי משמע לבד, יש איתי חתול וזהו.. אני גרה לבד..
אין לי חברים, אין עם מי לדבר
אני מרגישה שאני נעלמת
אני לא יודעת מה לעשות
האהבה שהיתה בי הופכת לשנאה, כמו הדמויות האלה בסדרות המצוירות שרוצות להתנקם בעולם כי התאכזרו אליהן..
ממש ככה.
יש לי חשק מגוחך כזה להשתלט על העולם או על לווין עם נשק קטלני ולהפציץ את כדור הארץ. :|
אני לא מסוגלת יותר עם הכאב, עם הלבד, לא משנה כמה אנשים וירטואלית ינסו לנחם אותי זה עדיין יתקיים בתוכי
איבדתי כל כך הרבה, אנשים שהיו איתי בקשר.. אני מרגישה שאני מרחיקה אנשים ממני
שאני כלום עכשיו.
מה לעזאזל?..
.....
ניסיתי להתאבד לפני כמה שבועות.
לקחתי כדורים ולקחו אותי לבי"ח. זאת היתה חוויה נוראית. הייתי לבד.
נודע למשטרה דרך 'ידיד' שסיפרתי לו בפייסבוק. זה התגלגל ומשם הגעתי לבי"ח..
ישנתי שם עד הבוקר, שכבתי שם.. כשהלכו האנשים מהמכללה.. ושמעתי מישהו סובל ממשהו, שיצאו ממנו נוזלים.. אני לא יודעת מה זה היה, לא הסתכלתי, הווילון היה מוסט.
אבל הקולות הפחידו אותי. והייתי לבד.. התכווצתי וניסיתי להרדם..
סיפרתי רק אחרי יום לאמא שלי אבל היא לא שאלה ולא התעניינה.. לא שאלה מה היה איך היה.. לא כמו שהייתי רוצה.
אני לא יכולה לסמוך על אף אחד.
לאף אחד לא אכפת ממני מספיק כדי להיות לצידי, לאהוב אותי.
ובאמת זה סוג של הגורל שלי, לא להיות נאהבת. להיות שנואה בכל מקום בו אהיה.
אתם לא רואים? זה לא גורם לכם גם לשנוא אותי?
תשנאו.
אני שונאת!
טוב, כפיי שאתם רואים התחרפנתי לגמרי. להיות לבד גורם לאנשים להשרט קשה מנטאלית.
אני עדיין מאמינה שאני לא אהיה נאהבת, לעולם..
היי
חזרתי..
אני מרגישה שאני מתדרדרת ומתדרדרת למקום חשוך, ממש לבד
אני תרתי משמע לבד, יש איתי חתול וזהו.. אני גרה לבד..
אין לי חברים, אין עם מי לדבר
אני מרגישה שאני נעלמת
אני לא יודעת מה לעשות
האהבה שהיתה בי הופכת לשנאה, כמו הדמויות האלה בסדרות המצוירות שרוצות להתנקם בעולם כי התאכזרו אליהן..
ממש ככה.
יש לי חשק מגוחך כזה להשתלט על העולם או על לווין עם נשק קטלני ולהפציץ את כדור הארץ. :|
אני לא מסוגלת יותר עם הכאב, עם הלבד, לא משנה כמה אנשים וירטואלית ינסו לנחם אותי זה עדיין יתקיים בתוכי
איבדתי כל כך הרבה, אנשים שהיו איתי בקשר.. אני מרגישה שאני מרחיקה אנשים ממני
שאני כלום עכשיו.
מה לעזאזל?..
.....
ניסיתי להתאבד לפני כמה שבועות.
לקחתי כדורים ולקחו אותי לבי"ח. זאת היתה חוויה נוראית. הייתי לבד.
נודע למשטרה דרך 'ידיד' שסיפרתי לו בפייסבוק. זה התגלגל ומשם הגעתי לבי"ח..
ישנתי שם עד הבוקר, שכבתי שם.. כשהלכו האנשים מהמכללה.. ושמעתי מישהו סובל ממשהו, שיצאו ממנו נוזלים.. אני לא יודעת מה זה היה, לא הסתכלתי, הווילון היה מוסט.
אבל הקולות הפחידו אותי. והייתי לבד.. התכווצתי וניסיתי להרדם..
סיפרתי רק אחרי יום לאמא שלי אבל היא לא שאלה ולא התעניינה.. לא שאלה מה היה איך היה.. לא כמו שהייתי רוצה.
אני לא יכולה לסמוך על אף אחד.
לאף אחד לא אכפת ממני מספיק כדי להיות לצידי, לאהוב אותי.
ובאמת זה סוג של הגורל שלי, לא להיות נאהבת. להיות שנואה בכל מקום בו אהיה.
אתם לא רואים? זה לא גורם לכם גם לשנוא אותי?
תשנאו.
אני שונאת!
טוב, כפיי שאתם רואים התחרפנתי לגמרי. להיות לבד גורם לאנשים להשרט קשה מנטאלית.
אני עדיין מאמינה שאני לא אהיה נאהבת, לעולם..
