אני צרוד.
(וזאת הדרך הטובה ביותר לזהות מישהו שחזר מטיול שנתי ^^) המפ. זה השלב שבו אתם בורחים כדי לא לשמוע את יותם מספר את חוויותיו מהטיול השנתי, או השלב שבו אתם פשוט ממשיכים לקרוא ^^ *ההמ* בחמש וחצי בבוקר יום שלישי הגעתי לי לבית ספרי האהוב עליי כל כך (או שלא), שם גיליתי שהיו אפילו אנשים, ואנחנו נצא בשש ולא ב... הממ... שמונה (?) התחלנו ליסוע. מאוחר מדי התברר לי שאנחנו הולכים ליסוע בכביש הורס ישראל (כביש 6, הכי גרוע שיש)
. עקרונית הכרזתי חרם על הכביש, שהורס את הסביבה וכל זה, אבל *לאאאאא*. בית ספר לא ייתן לי לקיים אותו. אז נסעתי פעמיים בכביש הורס ישראל.
והייתי עוד חייב לשמוע את חברי מסביר לי למה כביש הורס ישראל מוכיח שלישראלים יש איבר מין זכרי גדול. כלומר, הוא אמר לי כמה שהכביש *רחב*, *רב נתיבי*, וכל מיני דברים שגורמים לגברים לבייץ מרוב תענוג. בכל מקרה, עצרנו לבסוף ב*בית קמא* (?), שם אכלנו את ארוחת הבוקר שלנו. יאמי. קרואסון וקולה
. מה עוד, שהיו שם שתי אטרקציות מדהימות. היה שם מין מגלשה כזאת לילדים קטנים, שיש מסלול כזה שצריך לעשות כדי להגיע אליה, וכל השכבה ניסתה לעשות את המסלול. היה משעשע ^^ האטרקצייה השנייה הייתה אפילו חביבה עוד יותר (בובת מין של ספיידרמן). זה היה ספיידרמן מתכתי כזה, בתנוחת דוגי-סטייל. מוזר. וכל השכבה ניסתה לבדוק את תקינות המתקן (if you know what I mean). אנחנו הלכנו. הרבה. וזה היה אחלה בחלה (מה זה המושג הזה
). היה ממש יפה, והיה סלעי ומדברי, וזה אפילו מצא חן בעיניי, שונא מדבר לשעבר. טיילנו בהר סדום (יאמי. מלוח), שם כל השכבה נעשתה לבנה. ואני לא ^^. כי לי יש מין דחייה מוזרה כזאת בבגדים למלח או משהו, זה בלתי מוסבר שכזה, אבל זה גורם לי לצאת תמיד נקי ממסלולים מלאי אבקה לבנה בלתי מזוהה (שחבר שלי ניסה להסניף, והמורה שאל אותו למה הוא לא מסדר את האבקה בשורות קודם
) בסופו של דבר הגענו למאהל הבדואי (שכבר הייתי בו קודם ^^), שם מוחמד הסביר לנו *שוב* בקול שאי אפשר היה לשמוע על המסורת הבדואית. הדבר היחיד שקלטתי היה משהו כמו "לבדואים יש מכונת אמת. אתה שם מחבת רותחת על השפתיים של מישהו אחרי שהוא אומר את הגירסא שלו, ואתה תדע אם הוא משקר או דובר אמת". לי זה נראה יותר כמו דרך לבדוק עד כמה מהר הוא יישאר חסר שפתיים
. מוזר. האוכל אקטיואלי היה אכיל. ואני לא נוהג לאכול אוכל בלתי אכיל, כך שאם אני אומר שהוא אכיל הוא באמת היה אכיל
. ו... בלה בלה בלה, בסופו של דבר הלכנו לישון. השכימו אותנו בבוקר, התארגנו וכל השטויות האלה, אכלנו (ושוב האוכל היה אכיל. מה קורה פה?
), ויצאנו לטיול. אני הייתי בקבוצת *מיטיבי לכת* ^^ לנו היה מסלול יותר קשה+יותר כיף. יי! ^^ קודם כל, מיטיבי הלכת עשו מעין מדיטציה כזאת במשך עשר דקות. אני עקרונית שונא דברים על-טבעיים שכאלה :/, אבל לא נורא. היה כיף למדי, במיוחד במדבר. הלכנו לנו בנתיב של נחל צאלים. היה שם נוף ממש ממש יפה, ומסלול חביב, וירידות ועליות למיניהן, ובסוף הגענו לאין-נמר, שם באמת אין נמרים, והתרחצנו שם במשך שעה ^^. זה היה *כה* כיף. אבל ממש. המשכנו הלאה, והלאה, עד שבסוף הגענו חזרה למאהל הבדואי (באוטובוס שאסף אותנו מסוף נחל צאלים כמובן
). התברר שתלמיד מבית ספר אחר חיטט לנו בתיקים, ואחר כך ערך קרב מטריקס כנגד הרכזת שלנו ^^. היא ניצחה. למזלנו. ^^ שוב, התארגנו ואכלנו (ושוב האוכל היה טעים. זה ממש מתחיל להיות ספוקי
), ואז היה לנו *קריוקי*. וואו. שגעון. אני אציין כמה שירים חשובים- כל השירים של האחיות פיק. צרחנו "וואו. שגעון" במשך כל השיר. זה היה כיף ^^ לעולם בעקבות השמש (אין לי מושג איך *קוראים* באמת לשיר)- אני רקדתי ריקודי שנות השבעים כאלה (אין לי מושג איך לתאר אותם), וזה היה ממש מבדר. וכיף כמובן ^^ בלבלי אותו- המארגן של הקריוקי אמר: "ועכשיו השיר האחרון, בלבלי אותו" בהתלהבות כזאת. ה-50 אנשים שעוד נשארו בקריוקי קמו על הרגליים ועזבו ברגע שהוא אמר את זה ^^ זה היה *כל כך* מצחיק. ואז, הגענו ליום האחרון. ;; טיפסנו על מצדה דרך הסוללה הרומית, ובגלל שהרשו לנו לא לקחת תיקים, זה היה ממש קצר וקל (וואו! ^^ שגעון). המש"צים (שאגב, אולי אהפוך לאחד מהם ^^; העבירו לנו פעילות. הם התחפשו לכל מיני דמויות, רומיות ועבריות. את הרומים סקלתי באבנים ^^. את העברים גם סקלתי באבנים, כי הם חשפו את הידיים שלהם. זה לא צנוע ^^ (וזה גם תירוץ לסקול אותם באבנים
) ירדנו בשביל הנחש, וגם זה היה קל ^^ ובמהלך הירידה, המצאתי שיר על מוכר מיץ התפוזים שתמיד מוכר מיץ תפוזים בסוף הירידה ממצדה. מוכר מיץ התפוזים המרושע, סוחט כל תפוז, איש ואישה ואז שרנו לו את זה כשעברנו לידו ^^ אתם מבינים שאנחנו יצאנו חוצץ ומתחנו ביקורת חברתית נוקבת על תופעה כלשהי? *סגדו* אחרי מצדה הלכנו לנחל דוד, שם עשינו מסלול חביב ומלא מים. אחרי נחל דוד הלכנו לנו לים המלח. אני הייתי בין היחידים שנכנסו. כלומר, כולם עברו לבגדי ים כדי לחשוף את גופם החסון (או הלא חסון), אבל מעטים מאד השתמשו בבגדי הים. אני השתמשתי ^^;; אם כי זה לא היה חביב, כי המים היו קרים בצורה לא נורמלית. אבל זה היה כיף. ואני צפתי. היה כיף ^^ אבל, אחרי כרבע שעה במים, מיד הוציאו אותנו, כי אמרו שעומד להיות שטפון וכדאי שנברח עם האוטובוסים משם לפני שניתקע בשטפונות. נסענו, נסענו, ואנשים נרדמו באוטובוס. הייתה תקרית מעניינת עם זאת ^^ הייתה ילדה שכיסתה את כל הילדים שנרדמו במעילים. חבר שלי: "את מתנהגת ממש כמו אמא פולנייה" אני: "אתה רומז שהיא לא עושה סקס?" זה היה משעשע באופן מטורף ^^ ואז עצרנו, לאכול בבורגראנץ'. נחשו איפה? במקום עם בובת המין של ספיידרמן! ^^ אז אני ניגשתי למוכרת בבורגראנץ', וביקשתי *מקנאגטס*. המוכרת בוהה בי. אחר כך כבר תיקנתי את עצמי וביקשתי *נאגטסראנץ'* או איך שלא קוראים לארוחה המוזרה הזאת בבורגראנץ'. בזמן שאכלתי אנשים עוד הטרידו מינית קצת את ספיידרמן. הו. ושני חברים שלי נכנסו למתקן-מגלשה הזה. אז חוץ מזה שזה חשוד ששני בנים נכנסים למתקן ויוצאים אחרי כמה דקות, קרה המקרה הבא: חבר אחד יצא אחרי כמה זמן. החבר השני יצא חצי דקה אחריו. הם נכנסו באותו זמן. הגענו למסקנה שהחבר השני סובל או מפיגור שכלי, או משפיכה מוקדמת ^^ ואז המשכנו לנסוע עוד ועוד. ואז הגענו הבייתה (home sweet home). היה טיול אדיר לחלוטין. אבל ממש. (אני מן הסתם שכחתי משהו, אז נ.ב אני אשרשר בהמשך ^^) ביי.
(וזאת הדרך הטובה ביותר לזהות מישהו שחזר מטיול שנתי ^^) המפ. זה השלב שבו אתם בורחים כדי לא לשמוע את יותם מספר את חוויותיו מהטיול השנתי, או השלב שבו אתם פשוט ממשיכים לקרוא ^^ *ההמ* בחמש וחצי בבוקר יום שלישי הגעתי לי לבית ספרי האהוב עליי כל כך (או שלא), שם גיליתי שהיו אפילו אנשים, ואנחנו נצא בשש ולא ב... הממ... שמונה (?) התחלנו ליסוע. מאוחר מדי התברר לי שאנחנו הולכים ליסוע בכביש הורס ישראל (כביש 6, הכי גרוע שיש)