אני מקווה שאני במקום הנכון
שלום לכולם (זה הולך להיות קצת ארוך אז קחו אוויר לנשימה ויאללה...) אני חסרת אונים לחלוטין בתקווה שאני במקום הנכון, אני זקוקה לעזרה דחוף דחוף הכל התחיל לפני קצת יותר משנתיים, התחלתי לאכול כמו מטורפת בלי הכרה, בהתחלה רק בערב מן התנפלות כזאת וזה עבר ל...כל היום. נכון להיום זה שוב חזר להיות ערב ואל תוך הלילה... בחיים לא הכרתי את עצמי ככה, היה הייתי עלמה דקיקונת ורזה, בצבא הייתי מוגדרת כ"כוסית" של האגף, ופתאום הפכתי לגושון שכל הבגדים כבר מזמן לא עולים ואלה של שנה שעברה גם כבר לא ובקצב הזה...אני בכלל לא רוצה לחשוב. הפכתי מסורבלת כזאת, קשה לי "לסחוב בעליות" נהייתי ממש קציצה אני חייבת להפסיק את הטירוף הזה, אבל בכל פעם שאני אומרת די זה נמאס כבר, איכשהו אני מוצאת את עצמי שוב בלופ האינסופי הזה של לאכול ולאכול, לופ שלא נגמר. לפני כחודש בערך החזקתי מעמד במשך שבוע בלבד, אתם קולטים? רק שבוע של לאכול מסודר ולעשות ספורט, וכמובן שזה היה חייב להיגמר... אני חייבת להבהיר שלא מדובר פה בהגזמה, הצמיגים שנשפכים (ולא רק כשאני יושבת) הם פחות או יותר הוכחה ברורה וחיה למצב...כמו גם הפנים שהתעגלו לי לכדי כדור שמנמן, וכמובן מידות הבגדים אני כל כך נבוכה לפגוש חברים שפתאום לא מזהים אותי ולא מבינים מה השתנה ולמה ואיך? אנא מכם, מישהו, סייעו לי להפסיק את הטירוף הכל כך לא נעים ואני יודעת שהכל צריך לבוא מהבנת המצב ורצון אדיר לשנותו, אבל אני מרגישה שאני באמת רוצה וזה פשוט לא הולך שלכם, קואיקו
שלום לכולם (זה הולך להיות קצת ארוך אז קחו אוויר לנשימה ויאללה...) אני חסרת אונים לחלוטין בתקווה שאני במקום הנכון, אני זקוקה לעזרה דחוף דחוף הכל התחיל לפני קצת יותר משנתיים, התחלתי לאכול כמו מטורפת בלי הכרה, בהתחלה רק בערב מן התנפלות כזאת וזה עבר ל...כל היום. נכון להיום זה שוב חזר להיות ערב ואל תוך הלילה... בחיים לא הכרתי את עצמי ככה, היה הייתי עלמה דקיקונת ורזה, בצבא הייתי מוגדרת כ"כוסית" של האגף, ופתאום הפכתי לגושון שכל הבגדים כבר מזמן לא עולים ואלה של שנה שעברה גם כבר לא ובקצב הזה...אני בכלל לא רוצה לחשוב. הפכתי מסורבלת כזאת, קשה לי "לסחוב בעליות" נהייתי ממש קציצה אני חייבת להפסיק את הטירוף הזה, אבל בכל פעם שאני אומרת די זה נמאס כבר, איכשהו אני מוצאת את עצמי שוב בלופ האינסופי הזה של לאכול ולאכול, לופ שלא נגמר. לפני כחודש בערך החזקתי מעמד במשך שבוע בלבד, אתם קולטים? רק שבוע של לאכול מסודר ולעשות ספורט, וכמובן שזה היה חייב להיגמר... אני חייבת להבהיר שלא מדובר פה בהגזמה, הצמיגים שנשפכים (ולא רק כשאני יושבת) הם פחות או יותר הוכחה ברורה וחיה למצב...כמו גם הפנים שהתעגלו לי לכדי כדור שמנמן, וכמובן מידות הבגדים אני כל כך נבוכה לפגוש חברים שפתאום לא מזהים אותי ולא מבינים מה השתנה ולמה ואיך? אנא מכם, מישהו, סייעו לי להפסיק את הטירוף הכל כך לא נעים ואני יודעת שהכל צריך לבוא מהבנת המצב ורצון אדיר לשנותו, אבל אני מרגישה שאני באמת רוצה וזה פשוט לא הולך שלכם, קואיקו