אני מיואשת

[אנה חדשה]

אני מיואשת

אני יודעת שזה לא הפורום הכי מתאים, אבל אולי בכל זאת תוכלו לעזור לי - הבן הקטן שלי הופך לאלים כהוא עייף או לא מרגיש טוב. אלים זה אומר גם במילים (מאיים על כולם) וגם במעשים ( מכה, בועט, זורק כיסאות). זה מתחיל בשנייה וגם עובר בשנייה. לא עוזר כלום - לא לדבר, לא להעניש, לא לתת לו להירגע מול טלוויזיה. אפילו ממתק הוא יסרב לקחת, עד כדי כך הוא מוטרף. אפילו כשהוא מבקש משהו ולא מקבל, התסכול שלו סביר, לא מתקרב למה שקורה כשהוא עייף.
חוץ מהמצבים האלה, הוא פשוט מקסים. שמח, חייכן, יש לו הרבה חברים בגן. אגב, בגן הכל מצויין. רק בצהרון, אם הוא עייף, הוא משתגע.
מה עושים?

 

[הפוך עם ראש כפול]

בן כמה הוא?

 

[אנה חדשה]

בן 4

 

[חייבתלהגיב]

משתדלים שלא יהיה עייף, ואם יודעים שהוא לא ישן טוב בלילה -

לא נותנים לו ללכת לצהרון.
גם אחת הבנות שלי מתקשה לשלוט בהתנהגות שלה כשהיא עייפה. לא יודעת אם יש משהו לעשות נגד זה - אבל במקרה שלכם אתם יכולים לפחות לדאוג שזה לא יקרה במסגרת. בבית אפשר לשלוח אותו לחדר שלו לנוח. המטרה היא גם להרחיק אותו מאחרים, וגם באמת לאפשר לו לנוח.

 

[אנה חדשה]

איך אני יכולה לעשות את זה?

להתפטר מעבודה? אם היה לי מי שישמור עליו, ברור שלא היה הולך.
לשנה הבאה אני מנסה לחפש מטפלת, אבל גם לה הוא יכול לעשות בעיות.
השאלה היא האם התנהגות כזאת לא בהכרח סימן למשהו הרבה יותר רציני. אני מתכוונת לא סתם אופי קשה אלא בעייה שדורשת התערבות.

 

[חייבתלהגיב]

את בהחלט יכולה לחפש מישהו שיעזור לפתור את הבעיה הזאת.

או שזה יעזור, או שלא (כאמור, לא יודעת אם זה באמת פתיר).
אבל, כן, לגבי הצהרון, אם אין הורה שיכול להיות בבית, תמצאי לו מטפלת. זה לא דומה לעשות בעיות למטפלת ולהתנהג באלימות כלפי חבריו לכיתה/בית הספר, מה שגם לא הוגן כלפי הילדים האחרים וגם משפיע קשות על מצבו החברתי.

 

[אנה חדשה]

אבל הוא מתנהג ככה גם לסבתא

כשהיא אוספת אותו. הוא לא כל הימים בצהרון.
כמובן שגם בצהרון לא תמיד הוא מתפרע. אבל לדעתי, הבעיה הרבה יותר רצינית מעייפות.
כשאני עייפה, אני לא מרביצה ולא מאיימת על אף אחד.
מה שכן, מרגיע שאת לא מתרגשת ממה שתיארתי.

 

[חייבתלהגיב]

את לא ילדה. את גם אף פעם לא מרביצה באופן כללי,

בניגוד לילדים רבים (אבל בדומה לרוב המבוגרים). ואם הוא אלים כלפי סבתא, שסבתא לא תאסוף אותו.

 

[mykal]

ראשית, חבל שאת

מתיאשת כ"כ מהר.
שנית, אם את מזהה את הסיבה ותמיד רק זו הסיבה,
אז כנראה, זה ניתן לפתרון.
העובדה שהוא לא שולט בעצמו זה מה שאת מרגישה,
כי את כלפי ההתנהגות הזו מגיבה באופן מסוים, ואז יש ריטואל קבוע,
הוא עייף, הוא משתולל עד כדי אלימות,---שאלת את עצמך,
איך את מגיבה אז?
אני מניחה שאת והגננת בצהרון והסבתא--מנסים לפייס ולהרגיע ולדבר,
אולי כדאי לנסות לשנות תגובה, למשל, כשזה קורה, לכי אליו, חבקי חזק חזק,
שלא תהיה לו אפשרות להתנגדות, תלכי איתו כך לחדר,
שישכב וינוח. ויצא רק כשאת תאפשרי.
או למשל, לפעול בשיטת האסימונים---לעשות לוח בכל יום שעובר
שמתנהג יפה תשימי מדבקה, ובשבוע שהכל בסדר, יקבל איזה פרס.
הרבה פעמים שאנחנו "שוברים מעגל" אנחנו מצליחים להרגיל לאיפוק
והתנהגות נכונה יותר.
בהצלחה.

 

[אנה חדשה]

אנסה את מה שאמרת

רק להבהיר - אני לא מיואשת מזה שהוא כועס כשהוא עייף. אני מיואשת כי אני חושבת שיש בעיה הרבה יותר עמוקה. כי זה קורה כשהוא עייף, כשהוא לא מרגיש טוב. ובעוצמה נמוכה יותר - כשסתם לא מרוצה. וזה הרבה מאד כעסים, בעוצמה כל כך גבוהה, עבור ילד קטן.

 

[mykal]

אגיד לך,

דעתי, שנכון הוא מילד קטן, אבל יש נאופי של אנשים יותר מהר כועסים
ומגיבים על כעס, יש אנשים מתונים יותר.
אם אינני טועה הוא השלישי בילדיך, נכון, אז הוא מתמודד,
מול גדולים ממנו וקטן ממנו, והאופי שלו כמי שפחות מאופק,
אז חכי לא כל התנהגות מצריכה מידית חקירה מעמיקה וטיפול,
אלא לחפש דרך לעזור לו לשנות את צורת הביטוי הזו.
וכן גם מבוגרים הם פחות נעימים ופחות סבלניים כשהם עיפים או מתוסכלים,
הם פשוט יותר מרוסנים (לפעמים לא).

 

[ליאת של עדי]

אני גם תוהה אם זה מגיע ממשהו עמוק יותר

איבחון עשית? פסיכולוג? לא לכל ילד יש את הכלים להתמודד עם קושי והתגובה היא רגשית מידי. אם את זוכרת הגננת הציעה לנו לפנות לרופא ילדים לבקש הפניה לפסיכולוג ילדים בגלל חוסר היכולת של הבת שלי להירגע בסיטואציות שהיא נכנסת ללחץ. זה לא קיצוני לדעתי, אבל בתגובות שלה אני רואה משהו לפעמים מוגזם. אז אני נמנעת מחלק מהדברים שמלחיצים אותה, אבל הרבה עבודה ושיחות ותגמולים. יש שיפור מדהים כי אנחנו תופסים אותה בגובה העיניים ומדברים בצורה ברורה או רגישה תלוי במקרה. אם זה הייתה תגובה קיצונית, כן הייתי הולכת לאבחון או ניסיון לטיפול אין לי בעיה עם זה.
אז במקרה שלך הייתי מנסה להימנע מסיטואציות של עייפות ובאמת לנסות להכיל את הקושי ולשלוח לישון בערב מוקדם יותר. ולגבי צהרון, הילדים שלי אצל מישהי בבית שלוקחת כמה ילדים. מישהי טובה זה קסם של דבר.
בהצלחה

 

[חיבוקיתוש]

הוא ילד קטן והוא עייף

ככה מתנהג לפעמים ילד עייף. הוא לא מבוגר, אז אין מה להשוות להתנהגות של מבוגר.
מתי הולך לישון בלילה? צריך להקפיד על שינה בשעה מוקדמת. האם מתאפשר לו לנוח במשך היום? אולי הוא צריך את זה.
האם אפשר לקחת מטפלת במקום לשלוח לצהרון? אולי זה יותר מדי בשבילו.

חוץ מזה תתחילו לתמלל לו. כשהוא עייף ומתחיל להתפרץ תמלילי לו את מה שהוא מרגיש : אתה עייף, בגלל זה אתה כועס עכשיו. תראי אמפטיה : אני כל כך מבינה אותך. נכון שהיית רוצה לנוח קצת? חייבים לתמלל כדי שיצליח לחבר מילים לתחושות שלו ואז לאט לאט הוא יתחיל לבטא במילים במקום במעשים.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני גם בעד המללה ושיקוף. להרבה ילדים זה עוזר להבין את עצמם
ולהבין את המצב, ולהתמודד איתו טוב יותר. אבל זה תהליך כמובן, זה לא יקרה בפעם הראשונה, אז צריך להיות סבלניים.

 

[סביון1]

הבן שלי עד היום אם הוא עייף הוא נהיה ממש לא נחמד

כשהיה קטן אלה היו צרחות וצווחות ובכי (פחות אלימות פיזית). אני לא חושבת שצריך לדאוג בגלל זה, אבל כן כדאי לנסות לשנות את הדפוס. תנסי את הדרך של מיקל, אולי יעזור. וחוץ מזה אולי הוא צריך לישון יותר בלילה כדי שלא יהיה עייף כל כך בצהרון. חבל על הסבל שלו בלי קשר לאיך שהוא מתנהג, וזה גם חשוב לבריאות ולהתפתחות שלו שיישן מספיק.