"אני לבד"

[אחותו של שקספיר]

"אני לבד"

חיכיתי בתור לרופא נשים- (קופת חולים תור לא קצר)
ישבה מולי אישה בשנות ה-50 ,אימה הגיעה (שנות ה70 אנרגטית מאד) והתיישבה לצידה והן דיברו.
האימא התעקשה להיכנס עם ה"ילדה" לרופא הנשים.
ה"ילדה" התעקשה שהיא לבד, ואימה תחכה בחוץ.
היה די מביך לשמוע את הויכוח לא כל כך שקט בינהן.


מהצד האחר ישבה אימא צעירה עם ילדונת בת 3 בערך,
הילדה ניסתה לפתוח קופסה ואימה ניסתה לעזור לה
והילדונת התעקשה "אני לבד" והאימא לא ויתרה ובכל זאת פתחה עבורה את הקופסה.

מה שנראה לי מאד טבעי בגיל שלש (ועדיין אפשר היה לתת לילדונת לנסות לבד) נראה לי פאטתי בגיל 50.
מצד שני קל להעביר ביקורת על אחרים, אני יודעת שאני כוססת לא פעם ציפורניים (אלו שנשארו) כשאני רואה טעויות שהצאצאים עושים כי מתעקשים על "אני לבד".
אני סופרת עד 10 כל פעם מחדש כדי לא להתערב.
אבל בחיי שלא הייתי חושבת ללכת עם הבת הבוגרת שלי לתוך חדר הבדיקה הרפואי כשהיא מתנגדת בתוקף.

 

[בואו עננים]

מהצד השני של הסקאלה.

אמא שלי, שתחיה לאורך ימים, בת 96 הרופא אלי : "תכנסי איתה"
אמא שלי: "מה אתה חושב שאני בת 3"","מה אתה חושב שאני סינילית"?
א"י יכולה להכנס לבד ולשמוע לבד מה יש לי"..הרופא נבוך מרים ידיים.

מכל מקום לעולם לא היה עולה בדעתי להכנס עם הילדים שלי לרופא, לא מאז שהיו בגיל ההתבגרות, אולי בגלל שהם בנים, אבל נדמה לי שלו היו לי בנות. לא הייתי נכנסת איתן לרופא, נדמה לי שבכלל לא הייתי ניגשת איתן לקופת חולים, אלא אם כן היו מבקשות ממני.

המחשבה שלי היאשאולי הבת בעיתית, או יש לה משהו שאנחנו לא יודעים והאמא חייבת להיות איתה.

 

[נושיתי האחת]

נשמע תמוה ביותר הסיפור על שתי הנשים המבוגרות.

כנראה שיש משהו שאנחנו לא יודעים. אני נכנסת לרופא/ה עם בנותי הבוגרות אך ורק ע״פ בקשתן וטרם הגיע אחת כזו.

 

[iris mom of two]

אני לבד...

תמיד ידעתי שלבן יהיה יותר טוב כשהוא יהיה רחוק מאמא. וכך הוא. הוא באוניברסיטה 4 שעות ממני, וחייב לעשות הכל לבד. כולל מה שעשיתי בשבילו, זה טוב בשבילו. הבת היתה אני לבד מאז גיל 18 חודש.
&nbsp
הקטע? אם אני נוסעת עם הבת לרופא היא כן תבקש ממני להכנס לחדר. בדרך כלל היא נוסעת לבד, פעם אחרונה שהיינו אצל הרופא יחדיו היתה אחרי שהאוטובוס בו היא נסעה היה בתאונה, נסעתי חמש שעות לבדוק שהכל בסדר. היא ביקשה שאכנס איתה וחשבתי שזה רעיון טוב כי היה חשש לזעזוע מוח (שלא היה).
&nbsp
עם הבן פעם אחרונה כן נכנסתי בסוף לאחר הבדיקה לשיחה עם הרופאה, אבל הוא היה קטין.
&nbsp
מעניין אם אמא שלי היתה מבקשת שאכנס איתה. לא לבדיקה עצמה, אבל לדיון. לא בגלל שהיא לא צלולה, היא כן, אלא בגלל שלפעמים זה טוב לקבל תמיכה, ושיהיה עוד זוג אוזניים בחדר.

 

[מירי,]

לבד??

לא תמיד אנחנו יודעים מה יש בצד השני, למה האמא הגיעה בכלל ולמה התעקשה- אולי יש משהו בהיסטוריה?
&nbsp
אני תמיד משתדלת להיות עם הילדים שלי ולמרות זאת הצעיר נתקל בבעיה של פיזיו' כי מרוב שהוא עצמאי הגיע לבד לפני גיל 18, והיה לי נורא לדעת על כל פעם שאחד מהם היה בלעדיי במיון בפעם הראשונה (והייתי איתם בכאלה המווווווווווווווון פעמים).
&nbsp
ואני יש לי ציפורניים שעולות כסף, אז אני תמיד אומרת את דעתי, הם ממילא, למרות שהם צעירים (20/18) עושים מה שהם רוצים- וזה מצוין מבחינתי, אפילו כאשר הם טועים.

 

[הייתיאביבקיץ]

מעניין, ששני המקרים קרו ביחד ונתנו זווית ״של שנים״

לדעתי, גם בגיל 3 אם הילדה אומרת ״לבד״, אז לבד. מדובר על קופסא של משחק, לא שהאמא מגנה על הילדה מאסון. ומאד יכול להיות שאמא שלא מסוגלת לראות את בת ה3 מפתחת עצמאות, תהיה כזאת גם בגיל 70....

ואני מסכימה איתך, שאם הבת מתנגדת - צריך לעשות הכל כדי לשתף איתה פעולה.

 

[WBrightEye]

הכי פשוט לשאול, לא?

הייתי עם הבן אצל הרופא ושאלתי אם רוצה שאכנס איתו. הוא בחר שכן כי היו דברים שרצה שאני אשמע לגבי הטיפול.
לא הייתי נכנסת אם לא היה רוצה.
בשני המקרים שתארת, לא נראה שהיתה סיבה שהאמא תתערב.

 

[משתפרת]

אכן משונה

גם אם הבדיקה מסובכת, זכותה של האישה להבדק בלי ליווי כלשהו. זה שונה רק במקרה של מבוגר לא כשיר, אם לאמא שלה יש אפוטרופסות עליה.
באשר לילדים: ביתי בגיל 10 חדשים רצתה את הכפית כדי לאכול בעצמה. היינו מרפדים את הרצפה מסביב הכיסא שלה בעיתונים. חצי מהיוגורט היה נשפך ונמרח בדרך לפה, שלא לדבר על מזון מוצק שהיה נמרח על הידים, הפנים, המגש והרצפה. בתום הארוחה היינו אוספים את העיתונים מהרצפה, רוחצים פנים וידיים,
מחליפים בגדים וממשיכים כרגיל. חברים שבנם בגיל דומה אמרו: למה את נותנת לה? תאכילי, עד שהתפקוד של הידים ישתפר. שאלתי אותם איך בדיוק התפקוד ישתפר אם לא אאפשר לה לתפקד.
התוצאה? בגיל שנה אכלנו אצל החברים ארוחת ערב. הבת שלנו אכלה בעצמה מנה של מרק, וטיפה לא נטפה. את הבן שלהם הם האכילו גם בגיל 6, ואז באמת אמרו לי שצדקתי.
גם ילדים הם אנשים, קטנים אך אנשים, וצריך להתחשב ברצונם ולאפשר להם למלא אותו.

 

[מימי מייאו 1]

אני בת 45 ורווקה, הזמן היחידי שרציתי שאמא שלי תצטרף

אליי לביקורות אצל רופאים זה כשהייתי צריכה לקחת החלטה על ניתוח וכל הביקורים של הטרום ניתוח
על רוב הביקורות שלי אצל רופאים (ויש הרבה) אמא שלי בכלל לא יודעת

 

[iris mom of two]

ואין סיבה שתדע

אבל טוב ללכת לבקורים יותר מורכבים עם אדם נוסף. לא חייב להיות אמא, פשוט כמו שמייקל אמרה, זה טוב לעוד מישהו ששומע מה שנאמר, ויכול להגיב ולשאול שאלות.
&nbsp
דווקא רצוי שיהיה מישהו פחות מעורב רגשית ועם יותר יידע רפואי

 

[מימי מייאו 1]

גם כשהלכתי בפעם הראשונה לפסיכיאטר הלכתי לבד

לועדות רפואיות לקביעת אחוזי נכות בבטל"א לא

 

[mykal]

זוית ראיה והחלטה אישית,

זה יכול כל אחד ע"פ מציאות חייו.
אבל אני מחדדת שני דברים--
1)כמעט בכל קיר בכניסה לחדר רופאים כתוב--שאפשר
להכנס לרופא באמצעות מלוה,זה לא מוכרח להיות הורה,זה יכול להיות בנזוג,ילד, או כל מלוה אחר, וזה לא כתוב סתם.
היו מספיק סיבות שהקופות עצמן הבינו שכך נכון.
2)בגלל נסיבות חיי אני בהחלט מלוה את הבת שלי לרופאה, ולטיפולים,
בהחלט ע"פ בקשה וצורך--אבל מוכרחה לומר שיש בכך גם תפקיד,
של הרבה דברים כמו--שאלות לשאול ולזכור גם שהרופא רוצה
רק את מה שהוא חושב, ומסתבר ש"סיעור מוחין" כזה בהחלט יעיל ומועיל.
בפעם האחרונה שהיתה אצל הרופאה ובקשה לבד--אח"כ התחרטה,
כי שכחה לשאול על צירוף תרופות ואם הייתי שם ראשית לא היה קורה,
ואם כן, הייתי מצליחה לארגן כניסה מחודשת וכך מול חולה חסר כח
יש לרופא הרבה כח--והיא נדחתה.

וכן, לבד לא אומר עצמאות וביחד לא אומר חוסר עצמאות.
הרבה פעמים דוקא אנשים עצמאיים יש להם מספיק ביטחון
גם להעזר בקרובים להם.
ונראהלי שאת זה נכון לחנך את הילדים שלנו.

 

[מימי מייאו 1]

גם בפנייה הראשונה לפסיכיאטר לא חשבתי שאני צריכה ליווי

(וזה היה באמת נכון במבט)
גם לא על כל פנייה לאורטופד או לרופא גסטרו לא צריכה
לקרידיולוג ביקשתי כדי שהוא יקשר אותי לאבא שלי שבו הוא מטפל שנים
בהחלטה על ניתוח בוודאי
בפעם האחרונה שהיינו אצל הפלסטיקאי אני קבעתי את התור לי ולהורים והתעקשתי לראות על מה הוא עוקב לאמא על הגב, ביני לבין אמא יש הדדיות בנושא

 

[mykal]

בסופו של דבר כל

אחת/ד עושה מה שהוא חושב ומרגיש לנכון.
אני חושבת שאם יש נושא שהוא לא שפעת, או משהו סתמי,
לא נכון ללכת לבד.
כי 1)טוב שיש אוזן קשבת נוספת.
2)נראה לי (ויודעת) שגם הרופאים מתיחסים שוה לנוכחות עוד אדם.
אבל--הבחירה היא אישית של כל אדם.

 

[מימי מייאו 1]

אני מגיל מאוד צעיר אצל רופאים ובצעירותי אמא שלי

דרשה את הדברים בשבילי ולמדתי ממנה

 

[נומלה]

כשבתנו היתה כבת 13

הלכנו לרופאת משפחה (לא בארץ). לאחר שהרופאה ראינה את שתינו, היא ביקשה ממני לצאת החוצה ונשארה ביחד עם הילדה. בירור לאחר מעשה הראה שהרופאה התענינה אצל הילדה האם יש לה דברים שהיא רוצה לשאול ללא נוכחות של אמא. מצא חן בעיני.
אני אלך עם הסטודנטית לכל רופא או יעוץ אחר אם היא תרצה בזה. אחרת אני אפילו לא מציעה. זו פגיעה קשה בפרטיות של אשה צעירה ועל אחת כמה וכמה של אשה מבוגרת.

 

[BrightEye]

גם בארץ, הלכתי עם הבת והבן

ותמיד יש שלב שבו אני יוצאת (כי ברור שכדאי), או עולה השאלה אם לצאת.

 

[אפונה ירוקה חמודה]

קליעה בול לקטע שהיה עם אמי

בערך כשהגעתי לגיל 40 הגיעה אמי למסקנה איכשהו שאני זקוקה להדרכה. בכל יום הייתי מקבלת שיחת טלפון ארוכה עם עצות. בכל תחום. איך להעניש את הילדים דליאיך לקנות ירקות בשוק וכו' וכו'. הייתי מקשיבה בחצי אוזן ונמאס לי. היא הרגישה והתעצבנה ואמרה "תבקשי סליחה". ברור שלא סליחה ולא בטיח. דרך אגב בגיל 18 הלכתי לבדי לרופא נשים. אמי בחיים לא עלה בדעתה ללכת לרופא נשים. לא דיברנו אף פעם על הנושא. בהחלט לא הייתי זקוקה לה שם אצל רופא הנשים.