אופניק ממין נקבה
New member
אני לא יכולה להפסיק לבכות
אין לי אף אחד, זו לא תחושה זו עובדה. הכל כואב לי, אני מרגישה איך הגוף שלי מתפרק לחתיכות ואת השקיות מתחת לעניים תופחות מנפיחות מרוב כאב. אני מפחדת לישון ולבד לי להיות ערה. אני כלכך מפחדת מהלבד ואין לי ברירה, אף אחד לא רוצה אותי.המשפחה שלי דוחה אותי,אחותי ישבה עלי שבעה,אבא שלי לא רוצה לעצור את החיים שלו רק מפני שאנסו אותי לפני שנתיים ואני אפילו לא זכרתי את זה עד לפני כמה חודשים שפתאום התחילו לחזור אלי הבזקים של זכרונות.......ואמא שלי...שאלתי אותה אם אני יכולה לגור איתה והיא אמרה לי..אני מעדיפה שלא. אני שכחתי איך לחיות. אני בסך הכל רוצה שיחבקו אותי ויאהבו אותי. דוחים אותי כל הזמן ואני כבר לא יודעת איך לנשום.אין לי לאן ללכת, אני צריכה לעבור דירה ואני לא רוצה לגור לבד,אני מפחדת מכולם, ואף אחד מהמשפחה שלי לא רוצה אותי , ואני לא יודעת מה לעשות. מבחוץ זה נדמה כאילו אני שולטת בעניינים אבל אני מתפרקת, אני אמורה לסיים תואר בסוף השנה, ואני לא רואה את עצמי מסוגלת לשבת בכתה , ואני רואה את כל מה שעבדתי בשבילו כלכך קשה נזרק מול העניים שלי ואין לי יכולת להציל את זה. אני מצטערת על כך שאני מתבכיינת אבל אני מרגישה כל כך קטנה, שהארבעה בחורים שבחרו לסמם אותי ולאנוס אותי השתמשו בי כאילו אני חתיכת בשר, ועכשיו המשפחה שלי נותנת להם לגיטימציה, שזה נכון, כי אני לא יותר מזה. אני לא יכולה להמשיך לתפקד כרגיל כאילו הכל בסדר, ולקפוץ לבכות בשרותים אני מבקשת אל תציאו לי פסיכולוג או פסיכיאטר, אני מטופלת, אבל אף אחד לא יכול להחליף את החיבוקים ואת החיזוקים שאני זקוקה להם כמו לאויר לנשימה ולא מקבלת.
אין לי אף אחד, זו לא תחושה זו עובדה. הכל כואב לי, אני מרגישה איך הגוף שלי מתפרק לחתיכות ואת השקיות מתחת לעניים תופחות מנפיחות מרוב כאב. אני מפחדת לישון ולבד לי להיות ערה. אני כלכך מפחדת מהלבד ואין לי ברירה, אף אחד לא רוצה אותי.המשפחה שלי דוחה אותי,אחותי ישבה עלי שבעה,אבא שלי לא רוצה לעצור את החיים שלו רק מפני שאנסו אותי לפני שנתיים ואני אפילו לא זכרתי את זה עד לפני כמה חודשים שפתאום התחילו לחזור אלי הבזקים של זכרונות.......ואמא שלי...שאלתי אותה אם אני יכולה לגור איתה והיא אמרה לי..אני מעדיפה שלא. אני שכחתי איך לחיות. אני בסך הכל רוצה שיחבקו אותי ויאהבו אותי. דוחים אותי כל הזמן ואני כבר לא יודעת איך לנשום.אין לי לאן ללכת, אני צריכה לעבור דירה ואני לא רוצה לגור לבד,אני מפחדת מכולם, ואף אחד מהמשפחה שלי לא רוצה אותי , ואני לא יודעת מה לעשות. מבחוץ זה נדמה כאילו אני שולטת בעניינים אבל אני מתפרקת, אני אמורה לסיים תואר בסוף השנה, ואני לא רואה את עצמי מסוגלת לשבת בכתה , ואני רואה את כל מה שעבדתי בשבילו כלכך קשה נזרק מול העניים שלי ואין לי יכולת להציל את זה. אני מצטערת על כך שאני מתבכיינת אבל אני מרגישה כל כך קטנה, שהארבעה בחורים שבחרו לסמם אותי ולאנוס אותי השתמשו בי כאילו אני חתיכת בשר, ועכשיו המשפחה שלי נותנת להם לגיטימציה, שזה נכון, כי אני לא יותר מזה. אני לא יכולה להמשיך לתפקד כרגיל כאילו הכל בסדר, ולקפוץ לבכות בשרותים אני מבקשת אל תציאו לי פסיכולוג או פסיכיאטר, אני מטופלת, אבל אף אחד לא יכול להחליף את החיבוקים ואת החיזוקים שאני זקוקה להם כמו לאויר לנשימה ולא מקבלת.