אני לא יודעת אם זה המקום אבל...

[רZוש]

אני לא יודעת אם זה המקום אבל...

איך מתגברים על פרידה? איך ממשיכים לחיות כאשר יודעים שהבנאדם שאתה הכי אוהב בעולם אוהב אותך גם אבל אתם לא יכולים להיות יחד כי אנשים לא רוצים זאת? איך ממשיכים הלאה? ועוד שאלה שנראה לי מתאימה לפורום

איך מסבירים להורים שאפילו שהם לא אוהבים את בן זוג ולא רוצים אותו בחיי הילד שלהם, הילד רוצה אותו - יותר מכל דבר אחר בחיים. איך מסבירים\אומרים להם זאת? ניסיתי כבר הכל וכלום לא עוזר. אנא עיזרו לי.

 

[גרא.]

רZוש,רוצה תחילה לבדוק אם הבנתי..

את מתארת מצב בו היה לך חבר,והורייך שהתנגדו לחברות הזו, הכריחו אותך להפרד ממנו? חשוב לי גם לדעת, בת כמה את? החבר? כמה זמן אתם הייתם חברים וכן את יכולה להוסיף כל מה שנראה לך חשוב.

 

[רZוש]

תשובות

אוקיי אז ככה

היה לי חבר במשך כשנה פחות או יותר וכל אותו זמן ההורים שלי התנגדו לקשר, הם לא לא אהבו אותו ולא רצו שניהיה בקשר. הרבה פעמים חשבתי להרים ידיים ולוותר אך המשכתי את הקשר כי אני אוהבת את אותו בנאדם והוא מאוד חשוב לי, לפני חודש התאיישתי ונפרדנו.

אני בת 17 והוא בן 19.

 

[רZוש]

יחס? מישהו? ../images/Emo7.gif

 

[גרא.]

רZוש,לא ברור מדוע הורייך מתנגדים

לקשר הזה שהיה ביניכם..אם מסבות עניניות, או בגלל דעות קדומות..אבל את כבר בת 17,אמנם עדיין לא בגירה בעיני החוק. אבל מספיק בוגרת כדי לדעת מה טוב בשבילך,ומה את בוחרת לעשות..לא כתבת,ולכן גם לא ברור אם הורייך בכלל מכירים את חברך, אם הוא היה בביתכם,אם הם שוחחו איתו,,וכודמה..כי אם זה לא היה, זה מתבקש מאילו..נסיבות הפרידה שאת מתארת, לא מוצדקות, אלא אם כן חברך לשעבר הוא עבריין מודע,מכור לסמים,כזה שהם חושבים,והאמת גם אני שיש סכון של ממש בחברות הזו.כפי שציינתי,לדעתי, לא היה מקום לכפות עליך את הפרידה. אין שום פסול בחברות של בת 17 עם נער בן 19, חייל כפי הנראה. אם הם עומדים בהתנגדותם..את יכולה להמשיך בקשר הזה,בלא ידיעתם..ואת לא תהיי הנערה הראשונה שעושה את זה. בכל מקרה..עוד שנה או פחות, בגיל 18 איש לא יוכל למנוע ממך לעשות כחפצך...קשה להתמודד עם פרידה שאין בה באמת שום הצדקה..אבל אם אין ברירה,הדרך הנכונה, היא לחזור מה שיותר מהר שליגרת חייך..להתמקד בלימודים ובחיי החברה של בני גילך..ולחפש בחוסר ברירה,חבר אחר שיתאים לציפיות של הורייך ...(אמנם כך כתבתי, אבל אני כלל לא מתכוון לזה. מה שחשוב שתמצאי חבר אחר, שיתאים לך ולצפיותייך).

 

[רZוש]

א. תודה

ב. ההורים שלי נפגשו איתו ודיברו איתו והכל. הוא לא איזה עבריין או מכור לסמים, הוא בחור -10- רק יש להם בעיה עם זה שיש לו בעיה רפואית (לכל החיים) ולכן הם לא רוצים שנמשיך את הקשר. חוצמזה הם לא הכי אוהבים את העדה שלו וזו גם בעיה. ג. אני לא רוצה להיפגש איתו בסתר, אני לא אדם כזה. אני לא רוצה לפחד להסתובב ברחובות כי אולי ההורים יראו אותי או להסתתר ולשקר להם. ד. יש לך אולי איזו עיצה איך אפשר להתגבר על פרידה? אני מסתובבת מאז הפרידה כמו רוח, בקושי מתפקדת, כבד לי על הנשמה וכואב לי הלב וכנ"ל לגבי הבחור ואין ביכולתי (יכולתנו) לעשות כלום.

 

[גרא.]

רZוש,השלמת עם ההכרח להפרד,

גם אם זה עדיין מאד כואב לך,החלטת להשמע לדרישות של הורייך..וזה בעצם השלב הראשון בקבלה ובהפנמה של הפרידה.פרידה מחבר שיצאת איתו שנה,חבר שאת אוהבת אותו מאד, אך נאלצת לוותר עליו, גורמת לתחושה קשה מאד של אובדן, ועוד יותר קשה לעכל את זה בגלל שהאובדן נכפה עלייך בניגוד לרצונך.התגובה השכיחה לאובדן היא תחושה,ומצב של אבל..בדיוק כפי שאת מתארת,את בקושי מתפקדת, כבד לך על הנשמה,כואב לך הלב,את עצובה,ומן הסתם גם בוכה הרבה.. במצב של אבל על אובדן בנפש, יושבים שבעה, ולאחר מכן חוזרים הדרגתית לחיי שגרה..האובדן שלך, הוא בעיקרו נפשי/רגשי,וקשה במיוחד מכיוון שהחבר לשעבר חי וקיים, רק אינך יכולה לפגוש בו יותר..לכן תהליך עיבוד האבל, הוא יותר קשה אצלך, ויכול להמשך ימים מעבר לאבל רגיל..כדי שתוכלי להתגבר על האובדן הרגשות הללו,שאת מתארת,מתפרקים,נחלשים לאיטם..ככל שהזמן עובר..ותוך כדי כך, באופן הדרגתית, את חייבת לחזור ולעשות דברים כמיקודם ..את חייבת לחזור ללמוד,והדרגתית גם לחיי החברה שלך..במצב כזה,טוב לדבר, ולפרוק את הכאב, עם מי שיכול ומוכן לשמוע..הטוב ביותר,היא חברה טובה אם יש לך.. שיחה על מה שהיה, על החבר לשעבר, על רגשותייך כלפיו, על רגשות חוסר האונים שהפרידה הכפוייה גרמה לך..רגשות התסכול, אולי גם הכעס על הורייך לדבר על כל זה,מפרק , משחרר מתחים, גורם למה שמכונה איוורור רגשי (וונטילציה),ועשוי לשפר לאט לאט את ההרגשה הכללית שלך.את יכולה גם לפנות לאחד מקווי החירום הטלפוניים הנמצאים בפתיח לפורום.