אני לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון

סדני

New member
אני לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון

אני במשבר רציני. אני ממש לא מסתדרת עם אמא שלי- בגלל הביקורתיות שלה האינסופית. יש לציין, שזה מפתיע אותי שזה בא בגיל מאוחר יחסית (27). תמיד הסתדרתי איתה - אולי אפשר להגיד ריציתי אותה. יש לי חבר קטן ממני לא בהרבה - בעיניה הוא לא הגבר האולטמטיבי בשבילי. אני כבר לא יכולה יותר- אני מרגישה שהכל קורס לי. עד שמצאתי מישההו שאני מרגישה טוב איתו- הורסים לי ואין לי כבר כח להילחם- היא ממש מתישה אותי. ואם אני אומרת לה את זה היא נפגעת והופכת להיות היסטרית. אני מודעת לזה שהחיים של אמא שלי לא היו קלים ויש לי הרגשה שהיא רוצה שאעשה מה שהיא הייתה רוצה ושאני אומרת לה את זה היא מכחישה. מה עושים. ללכת איתה לפסיכולוג
 

גרא.

New member
סדני,לדברייך את בת 27,ועדיין גרה

עם אימך בביתה.אימךמבקרת אוחך שוב ושוב,ממש נלחמת איתך,ובעצם רוצה שתעשי מה שהיא רוצה..מכאן השאלה הבלתי נמנעת, מה את עוד עושה בבית אימך בגיל 27? מדוע אינך עוזבת את הבית לחיים עצמאיים.זה הרבה יותר יעיל מאשר לנסות ללכת עם אמך לפסיכולוג,מצב בלתי אפשרי,ולא כדאי בכלל לחשוב על זה.
 

סדני

New member
העניין הוא

שאני מחכה לחבר שלי. אנחנו מתכננים לעבור לגור ביחד אבל עד שהוא יסתדר עם עבודה. הוא הציע לי לעבור לגור איתו ועם אמא שלו אבל אני ממש לא רוצה. אם אני אעבור לגור לבד אז אני פשוט לא יישאר איתו
 

גרא.

New member
סדני,את נמצאת במצב שבו עלייך לבחור

מה את רוצה לעשות עם עצמך.להשאר בבית עם אימך ולהמשיך לסבות, או לחשוב ברצינות על הצעתו של החבר שלך..מה שלא ברור הוא,המשפט האחרון.."אם אני אעבור לגור לבד אני פשוט לא ישאר איתו"?
 
למעלה