שירן של עומר
New member
היי חמודה ../images/Emo24.gif
קודם כל, מפאת עייפות לא קראתי את כל התגובות, אז סורי אם אחזור על תשובות. גם לעומר שלנו הייתה תקופה של להרביץ, פחות לנו, בעיקר לאחיינים שלו, מכבה טלויזיה ודברים מהסוג הזה... מה שאני מציעה ועזר גם אצלנו: כשהוא מרביץ לך את אומרת בקול סמכותי: " אתה מרביץ/נושך וזה לא נעים , זה לא טוב" ואז מרחיקה אותו ממך, לא ממשיכה לשחק איתו או לדבר, אלא מתעלמת מההתנהגות הרעה. אם את רואה שהוא רב עם ילד אחר, את מרחיקה אותו ואומרת אתה רב/מרביץ/נושך ,זה לא טוב, אתה לא תשחק עם X אם הוא ממשיך בשלו, מה שעשינו זה לומר למשל: אם תעשה כך שוב, אקח את הבימבה (או מה שהוא שיחק איתו באותו זמן) ובאמת ליישם את ה"איומים" - לקחת את הבימבה ותוך כדי לשקף את המצב : " לקחתי את הבימבה כי אתה עושה X "... וצריך להתמיד עם זה, כל פעם שעושה משהו רע, לחזור על המילים שזה לא טוב, להרחיק אותו ולהתעלם מההתנהגות הרעה ומנגד, כל דבר "טוב" שהוא עושה, לעודד את ההתנהגות הטובה ולשבח אותו, למחוא לו כפיים וכו', לתת לו להבין שיותר שווה לו להיות "ילד טוב" כי כך אמא משבחת מנשקת ומשחקת איתי, מאשר להרביץ וכו', שאז נלקחים ממני צעצועים ואמא מתעלמת וכו'... אני לא יודעת אם הוא מדבר, אבל צריך גם לזכור שזו דרך שלהם לביטוי ואם הוא לא יכול לדבר הוא נהיה מתוסכל , אם את רואה שהוא מתעצבן על משהו ספציפי ומתחיל להתשתולל מסיבה מסוימת ולא יכול לדבר ולומר, אז חשוב לתת לו לדעת שאת מבינה אותו , ע"י שיקוף במילים שלך לדוגמא : " אני מבינה שאתה כועס כי X לקח לך את המשחק, אבל אסור להרביץ, זה לא טוב" . חשוב לתת לגיטימציה לכעס שלו (כשהוא מסיבה ספציפית) כי אחרת הוא ירגיש שלא נעשה איתו צדק ויהיה מתוסכל עוד יותר.. כי הרי מותר לו להתעצבן, אבל אסור להרביץ לנשוך וכו'.. חשוב לדבר איתם הרבה וממש כמו לילדים גדולים, הם מבינים הכל וכמה שיראה שאת לא מתרגשת, כך יפחת. שיהיה בהצלחה ומצטערת על הבלגאן בתשובה, אני פשוט הפוכה מעייפות
אבל רציתי לעזור ולומר שאני מבינה כי גם הייתי באותו מצב ואחרי שהתמדנו הוא קלט מהר מאוד והשתנה
אבל עדיין מחזיר כשמתחילים איתו
לא פראייר הבחורצ'יק ...
קודם כל, מפאת עייפות לא קראתי את כל התגובות, אז סורי אם אחזור על תשובות. גם לעומר שלנו הייתה תקופה של להרביץ, פחות לנו, בעיקר לאחיינים שלו, מכבה טלויזיה ודברים מהסוג הזה... מה שאני מציעה ועזר גם אצלנו: כשהוא מרביץ לך את אומרת בקול סמכותי: " אתה מרביץ/נושך וזה לא נעים , זה לא טוב" ואז מרחיקה אותו ממך, לא ממשיכה לשחק איתו או לדבר, אלא מתעלמת מההתנהגות הרעה. אם את רואה שהוא רב עם ילד אחר, את מרחיקה אותו ואומרת אתה רב/מרביץ/נושך ,זה לא טוב, אתה לא תשחק עם X אם הוא ממשיך בשלו, מה שעשינו זה לומר למשל: אם תעשה כך שוב, אקח את הבימבה (או מה שהוא שיחק איתו באותו זמן) ובאמת ליישם את ה"איומים" - לקחת את הבימבה ותוך כדי לשקף את המצב : " לקחתי את הבימבה כי אתה עושה X "... וצריך להתמיד עם זה, כל פעם שעושה משהו רע, לחזור על המילים שזה לא טוב, להרחיק אותו ולהתעלם מההתנהגות הרעה ומנגד, כל דבר "טוב" שהוא עושה, לעודד את ההתנהגות הטובה ולשבח אותו, למחוא לו כפיים וכו', לתת לו להבין שיותר שווה לו להיות "ילד טוב" כי כך אמא משבחת מנשקת ומשחקת איתי, מאשר להרביץ וכו', שאז נלקחים ממני צעצועים ואמא מתעלמת וכו'... אני לא יודעת אם הוא מדבר, אבל צריך גם לזכור שזו דרך שלהם לביטוי ואם הוא לא יכול לדבר הוא נהיה מתוסכל , אם את רואה שהוא מתעצבן על משהו ספציפי ומתחיל להתשתולל מסיבה מסוימת ולא יכול לדבר ולומר, אז חשוב לתת לו לדעת שאת מבינה אותו , ע"י שיקוף במילים שלך לדוגמא : " אני מבינה שאתה כועס כי X לקח לך את המשחק, אבל אסור להרביץ, זה לא טוב" . חשוב לתת לגיטימציה לכעס שלו (כשהוא מסיבה ספציפית) כי אחרת הוא ירגיש שלא נעשה איתו צדק ויהיה מתוסכל עוד יותר.. כי הרי מותר לו להתעצבן, אבל אסור להרביץ לנשוך וכו'.. חשוב לדבר איתם הרבה וממש כמו לילדים גדולים, הם מבינים הכל וכמה שיראה שאת לא מתרגשת, כך יפחת. שיהיה בהצלחה ומצטערת על הבלגאן בתשובה, אני פשוט הפוכה מעייפות
