אני כל כך מיואשת כבר מההתנהגות של עומר

[memko]

אני כל כך מיואשת כבר מההתנהגות של עומר../images/Emo7.gif

כל כך קשה לי כבר, זה פשוט סיוט. הוא נושך הרבה, בוכה הרבה, מתעצבן, מושך בשיער, מרביץ לילדים אחרים... כבר כל כך לא נעים לי מההורים בגן, שאני באה לקחת אותו ומספרים לי שהוא נשך...משך בשיער...חטף לילד אחר. כמה שאני מנסה לחנך אותו...כמה..וזה לא הולך.כבר קראתי כל כך הרבה ספרים בנושא, יישמתי אותם, אני מנסה להסביר, לחתוך את המקרה לפני שידרדר וזה לא עוזר. בגן המליצו לי לפנות למישהו חיצוני לעזרה אבל הם לא יודעות למי להפנות אותי. אין לי מושג מה לעשות איתו, גם בבית זה קשה, הוא ילד מאוד קשה. מה אני יכולה לעשות עוד?

 

[magic40]

על קצה המזלג

קבלי קישור ואם תשאלי לדעתי האישית? זה לא הם זה אנחנו הם המראה שלנו!

 

[תאירעות]

מה הכוונה "הם המראה שלנו"?

 

[memko]

לא הבנתי גם כי אני לא בדיוק הולכת בבית

ונושכת את בעלי. למה זה קשור למצב שלי? זה נכון למשפחות שהילד עושה מה שהוא רואה בבית. אבל אני לא משקפת בבית שלי שום ביטיי לכעס, מכות או אלימות.

 

[magic40]

קצת הסבר

אפקט המראה

 

[תאירעות]

סורי,לא הבנתי....

איך זה קשור?

 

[תאירעות]

ואיך את מסבירה את זה

שגדלים ילדים באותו הבית עם אופי שונה אחד מהשני ושונה מההורים? איפה אפקט המראה?

 

[tiger mom]

מה הם עושים בגן כשהוא מתנהג ככה?

כי ילד בגילו, כשהוא מרביץ בגן, לך אין מה לעשות בבית. זה לא גיל שאפשר לדבר על זה בבית, להבין למה ואיך. תספרי קצת יותר על מה עשית ומה את עושה. אולי נוכל לכוון אותך יותר. הוא מדבר? המילים "לא" ו-"אסור" מהר מאד מאבדות מכוחן. מומלץ תמיד להסביר "אל תמשוך לי בשער, זה לא נעים לי". "לא נעים לי לשחק איתך כשאתה מכה אותי". לרדת לגובה העיניים שלהם, לדבר בטון תקיף, אבל לא לצעוק. אם דיבורים לא עוזרים (ואני מבינה שלא), אז לתת אוליטמטום כלשהו: "אם לא תפסיק להכות אותי, אני לא אשחק איתך". ולקיים. לקום ולהתרחק. הוא ימחה, יבכה, יצעק. תסבירי לו שרק אם הוא יפסיק להרביץ לך תשחקי איתו. אל תשתמשי במילים לא ברורות כמו "לשחק יפה". לא ממש ברור מה זה יפה. תמיד תמיד תמיד לחזק התנהגות חיובית. גם כזו שנראת לנו לפעמים טריוויאלית, גם כזו שנראה לנו ברור מאליו שככה מתנהגים ("כל הכבוד שנתת למישהו אחר את הצעצוע"). למי לפנות לעזרה? אולי רק לסדנאת הורים (של מכון אדלר ודומיו).

 

[memko]

תודה על התשובה ואני יסביר את עצמי

קודם כל אני מיסמת את כל מה שאמרת, לפעמים אני מוצאת את עצמי מדברת איתו באמת במילים שהוא לא מבין אז אני מייד מתקנת את עצמי ומנסה להסביר כמו "לא נעים לי שאתה מרביץ""לא לא למשוך בשיער"וכן הלאה. אני מנסה בכל כוחי לא להרים את הקול ותמיד אני יורדת לגובה העיניים שלו. אני מחזקת כל דבר חיובי שהוא עושה אבל לרוב הוא רק משתולל.... בקשר לדיבור זו בעיה לדעתי, הוא עוד לא ממש מדבר הרבה, רק 12 מילים בערך, לא יודע להביע את עצמו ולכן יש לי הרגשה שהוא מתוסכל. אני בתור אמא שלו מבינה אותו רוב הזמן אבל אולי בגן הם לא מבינות ואז הוא משתולל. אבל זה לא מסביר את העובדה שהוא חוטף לילדים אחרים, סתם בלי סיבה מרביץ להם או יותר נכון דוחף אותם ושלא נדבר שהיום הוא נשך ילדה בלחי, נשיכה רצינית, סתם! הגננות אמרו לי שבלי סיבה. הגננת אמרה לי שהיא לוקחת אותו הצידה ומסבירה לו שזה לא נעים וכו...אבל היא אוצמרת דבר נכון שגם אני שמתי לב אליו, שעומר לא מסתכל עלי שאני מסבירה לו, הוא כאילו כבר מסתכל על הצעצוע הבא או על "הטרף" הבא ולא מקשיב שאי מנסה להסביר לו. אחותי אמרה לי על פסיכולוג התנהגותי, אולי זה הזמן לפנות אליו...

 

[בוליפלג]

לאו דוקא פסיכולוג התנהגותי..דברי איתי.

 

[tiger mom]

אולי צריך להרחיק אותו?

באמת לפעמים קשה לדבר אליהם כשיש מסביב גירויים, ילדים וצעצועים. אולי הפתרון הוא להרחיק אותו ולדבר אליו ככה שאין לו אפשרות לראות מה קורה מסביב. כשהוא נכנס לאיזו התקפת זען, תנסי לשאול שאלות מנחות. לברר מה הוא רוצה, לנסות לחפש מה הוא רוצה להגיד לך. וכשהבת שלי לא מסתכלת אלי אני רק אומת לה: "תסתכלי אלי, אני מדברת" עד שהיא מסתכלת אלי. אני לא מנהלת שיחה עם ילדה שלא קשובה לי. אני מבינה שזה קשה בגן כי יש עוד ילדים והם סובלים ממנו, אבל נראה לי מוזר שגננת לא יודעת להתמודד עם ילדים. הוא בוודאי לא הראשון. האמת הוא אלים יותר כשהוא עייף או רעב? או שאין קשר? האם יש דברים ספציפיים שהוא רוצה אבל לא יודע להגיד? נגיד שהוא לא יודע להגיד שהוא צמא אז הואמתחיל לעשות שטויות? כי אז את יכולה ללמד אותו שפת סימנים. פשוט להמציא כמה סימנים לדברים מסויימים. זה מאפשר לילד להתבטא בלי הצורך לדבר (וזה לא פוגע בדיבור).

 

[memko]

עונה לך

קודם כל את צודקת בקשר לגירויים, אולי אני צריכה לדבר עם הגננת שלו שהיא תדבר איתו רחוק מהכיתה והגירויים. הוא יודע להגיד מים, אז אני מניחה שזה בסדר, אבל בהחלט הוא יכול להיות מתוסכל שלא מבינים אותו כי השפה שלו לא ברורוה עדיין. הגננת , זו שנה ראשונה שלה אבל הסייעות וותיקות לכן אני מניחה שיש להן ניסיון, הם לא ממש מוטרדות אלא מיידעות אותי שזה המצב ושהוא הילד הכי בעייתי בגן, ממש כיף לשמוע את זה אה? הוא עייף הוא משתולל אבל זה ברור לי, רעב גם, אבל למה לנשוך...עם השתוללות אני יכולה להתמודד ואני גם מצליחה רוב הזמן, פשוט מתעלמת ממנו עד שהוא מבין שהתמהגות כזאת לא תביא ממני יחס. עד שהוא נירגע ואז בא להתחנף ואני שואלת אותו מה קרה ומנסה לדובב אותו. אבל הנשיכות והדחיפות והמשיכת שיער...זה משגע אותי.

 

[אמא עמיתית]

מיכל יקרתי,כאילו תיארת את האחיין שלי

(ואחותי שקוראת כאן תאשר,אם תקרא),ילד סופר אינטיליגנט,מאד מאד חכם,שהביע ככה את התיסכול שלו. לילד היו חסרות מילים אז הוא הרביץ,נשך השתולל ומה לא... היום המצב הרבה יותר טוב,הילד מדבר,כולם מבינים אותו וההתנהגות השתפרה פלאים.הילד מאושר,מה שלא היה קודם כי היה פשוט מתוסכל. תני לזמן לעשות את שלו ובינתיים תעטפי אותו בהמון המון אהבה. תחבקי,תלטפי,תנשקי ותנסי להבין מה הוא מנסה להגיד(אני בטוה שאת עושה את זה אבל חוזרת על זה בכל זאת). עוד יגיעו זמנים טובים

 

[בוליפלג]

מיכלי מתוקה...

מה שאת מתארת אכן לא פשוט....ואולי אפילו קשה

.. סביר ומדובר בשלב התפתחותי, בו עומר למעשה דורש עצמאות ונלחם על כך בכל כוחו. לכן הוא אינו מקבל מרות ומגיב בתסכול וכעס נוכח מעשים ודרישות שלא תואמות את רצונותיו. תגובותיו הן, כמו שאת מתארת - צעקות, בכי ועצבנות. ההתמודדות נוכח זה היא שקשה ודורשת עקביות. חשוב, כמו שכתבו לך קודם, לבדוק מה עושים בגן, כיצד מגיבים כשהוא מגיב בתסכול, כשהוא לא מרוצה וכועס. שאלי את הגננות/סייעות. מעבר לכך, שימי לב בבית מה מעורר את התקפי הזעם, את התסכול. בדקי מה התדירות של ההתקפים. מה קורה לפני שמגיע ההתקף, מה מפעיל אותו, מה גורם להפסקתו. יש לי עצות לגבי 'לאן לפנות'..דברי איתי.. אוהבת ומחבקת

 

[memko]

תודה בולי שלחתי לך ../images/Emo30.gif

 

[בוליפלג]

ומה עם ../images/Emo56.gif../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif.....רמז....../images/Emo6.gif

 

[memko]

נו תעני זו אני!../images/Emo6.gif

 

[hedvalib]

אין ילד קשה, יש הורים שקשה להם עם הילד שלהם

היי memko, מאחר שאין אני מכירה אותך או את בנם, נא מסרי מעט יותר פרטים עליו. כגון: גיל מיקום במשפחה (ילד בכור ?) מבקר במסגרת חינוכית? כמה שעות ביום? מה הפעילויות המועדפות עליו? איך הוא עם בני משפחה אחרים? מי הדמות המשמעותית ביותר שלו? כאשר כל המידע יהיה כאן, ניתן להתחיל להבין מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה. אל תקמצי במאיפורמציה. להשתמע, חדוה

 

[mAmA MiSiSiPi]

ממש לא מסכימה עם ההגדרה הזאת

לכל בן אדם יש אופי מיוחד לו וגם לילדים אפילו פעוטות אפילו תינוקות יש אופי {לפעמים אפילו בעיה מסויימת כמו הפרעת קשב וכו'} יש ילדים עם אופי שהוא יותר קשה להתמודד איתו וצריך כלים סה"כ כדי לדעת איך להתמודד להגיד שלהורים קשה שכאילו חוץ מלהתלונן הם לא עושים כלום זאת שפיטה.

 

[gallish]

מתוקה שלי ../images/Emo24.gif

אין לי עוד הרבה תובנות ממה שכבר כתבו לך... בעבר הייתי רואה תכנית בערוץ 8 (של ה-BBC), שנקראת, נדמה לי, מלאכים קטנים, ובה הראו משפחות שמתמודדות עם כל מיני קשיים, ביניהם ילדים אלימים ופרועים. תכנית מדהימה בעיני, אבל נדמה לי שהילדים שם היו בוגרים יותר מעומר.... אני מקווה שזו תקופה והיא תעבור במהרה, ובכל מקרה, אני כאן בשבילך מתוקה