אני יודעת שזה ייפול עליי מחר. הרי

ליא11

New member
אני יודעת שזה ייפול עליי מחר. הרי

גדולת המדחיקים אנכי. ומה שאני אמורה להרגיש היום, אך באופן כה מתוחכם מתחמקת ממנו, ייפול ויתקוף אותי מחר במלוא עוצמתו... היום הייתי אמורה לפגוש את בני שאיננו, לראשונה, פנים מול פנים. הוא כמובן לא היה רואה אותי, אלא רק חש ומריח, אבל אני, הו אני... אני הייתי אמורה להביט בו בעינים רכות, עם דמעות שמחה על לחיי, ולב המאיים להתפוצץ מרוב אהבה וגאווה. במקום זאת, הנני בוהה במחשב ותוהה מה יש בכלל לכתוב ביום שכזה. מוזרה אני. לא עצבות מיוחדת, לא כעס, לא כבדות הגוף או הנפש, לא כלום אני מרגישה היום... כאילו כלום... אני חוזרת. כן, חוזרת לחיות בין החיים. אוכלת נכון, מתעמלת, מחייכת כלפי חוץ, ואפילו פה ושם כבר אומרת "בסדר" או "ברוך השם", ולא את ה"כרגיל" שנהגתי לאמר כששאלו לשלומי, אך על האנחה המתלווה למלים אינני מוותרת עדיין. ישנם ימים שאני מרגישה כי חיי נהרסו כליל. וישנם ימים שאני משתוקקות שוב להנות מהדברים הקטנים שעשו לי שמח על הלב "לפנֵי", כשעוד היתה להם משמעות בעיני, כמו שקט של בוקר השכם, זוג קשישים ההולכים יד ביד, ילד היוצא לו בדילוג ממכולת עם שקית ממתקים מיטלטלת בידו. היום רק הים עוד מצליח לחדור מבעד לחומה שהקמתי ביני לבין החיוּת... אובדן התמימות? לא, לעולם לא הייתי תמימה. גם בטעויות שעשיתי במהלך השנה האחרונה לא היתה מעורבת תמימות. כמיהה, כן. צורך, כן. תמימות? לא. איבדתי משהו אחר כשאיבדתי את בני. איבדתי את הלב הנקי שישב בתוכי, שלא ידע אלא לשמוח בשמחתם של אחרים. היום, אני מתביישת לאמר, כל שמחה וכל הצלחה של האחר, עושה לי לא טוב על הלב הקשה והממורמר שנוצר מחדש בגופי. עם בני שאיננו אינני מצליחה לדבר היום, למרות שהיום היה אמור להיות יומו. אולי כי אם אגע בכאב הזה, עוצמתו תמית אותי סופית. אז היום אני בוחרת להיפרד דווקא מעצמי. מהעצמי שהשארתי שם בבית העלמין, מתחת לתלולית עפר, צמודה לבְנִי. הוא בוודאי ישמור עליי יותר טוב משאני שמרתי עליו בקרבי...
 

אמאדובה

New member
ליא יקירתי ../images/Emo7.gif

בוכה פה איתך בלי מילים, כי אין לי
 
../images/Emo24.gif שולחת לך חיבוק גדול

נראה לי שאין מילים לומר מול העצב הגדול כל כך שקורע מבפנים.
 

זיוה33

New member
ליא שלי,

אין לי מילים.את כותבת כל כך מרגש ואמיתי.ממש שירה. אני עצובה איתך,מבינה אותך וחשה אותך היטב בליבי. אתך לגמרי,חיבוק עצום,זיוה.
 

איתיהב

New member
יקירתי האהובה ../images/Emo201.gif../images/Emo7.gif

הלוואי והיה לי מה להגיד, כמו תמיד ריגשת אותי עד דמעות.
הלוואי והיית קרובה אליי, הייתי מחבקת אותך חזק חזק, כי מילים לנחמה לא אצליח להגיד. שולחת לך
על המסר ששלחת לי ובקרוב אענה לך. אם המסר שלך לא גרם לי לצאת ,עדיין מהתחפרות שלי, המילים המרגשות שלך עשו את שלהן. את רוב הרגשות שאת מרגישה גם אני חשה, וכואב לי שיבעתיים.
 

גילי י

New member
תאריכים...

הקשרים הם למעלה מן הזמן, תאריכים לציון זה כמו אפשרות לחזור בתשובה על כל מה שלא הספקת לתת בקטנה של היום יום...את מגלה את עצמך. מה שהינך היום הינו חלק ממה שכולך. כולך מתהווה בדרך לאט,בדם יזע ודמעות. אין סיבה לחזור לאחור,החלקים המתגלים עכשיו יהפכו עם הזמן לדבר הבשל,המבשיל ומפרה את מי שאת. כאשר האישיות ענקית הכל ענק. גם הפסגות,גם התהומות...
גילי
 
../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

ריגשת אותי עד דמעות
 

roz30

New member
../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

הלוואי שהלב ימשיך לפעום עם אהבה באדם כל-כך רגיש כמו שאת!!! הדמעות שבלב והדמעות הפיזיות שבעיניים שלי ירדו בשיא עוצמתם על הכתיבה שלך והבעת הרגשות. אני בתל"מ שהיה אמור להיות לי לא חשתי דבר אך היום כמעט 5 חודשים אחרי אני יותר בתהום משבתאריך המציין משהו, אז לרדת לתהום את אמרת שמותר לרדת אך חייבים לעלות ממנו הוא תופס אותנו הכי שאנחנו לא מוכנות לו (אני חושבת?), לומר שאני מבינה -כן אני מבינה וכך כל אחת רוצה מאוד לומר ולעשות את מה שצריך בשביל שלא תחושי עוד כאב כי המסר שלך אלי היה כל-כך מרגש שנתן לי מעט אור והלוואי שיכולתי להחזיר לך. מקווה לאור חזק והתאחות הלב הכי שלם שאפשר , בקיצור מאחלת לך שלוות הנפש ובריאות הלב
 

מרים15

New member
ליא

מחבקת ובוכה איתך. מקוה שתחזירי לעצמך את הלב הנקי או שלפחות תנקי מעט את הקושי והמירמור מהקיים. קשה לשמוח בשמחתם של אחרים כשאנו שותתי דם וכאב. מעטים יכולים לעשות כן. איתך ביום קשה זה. חושבת עליך.
 

ליא11

New member
איזה לבבות טובים יש לכן,

נשים יקרות לי. תודה רבה רבה על התמיכה, החיבוקים, המלים הכל כך מבינות שלכן. אני לא יודעת איך הייתי עוברת את כל התקופה הזו מאז האובדן, בלעדיכן. פשוט כך. עוד פעם תודה, ושבת שלום. איתכן, אני
 

דנימר

New member
ליא מתוקה

אין דרך קלה לעבור את הקושי העצום הזה שאת חווה. לצערי לא יודעת איך לעזור, אז רק שולחת חיבוקים ומקווה שלאט לאט תצמחי.
 

נאשא

New member
ליא יקרה

מודה שלא היו לי כוחות להחזיק אותך כשכתבת, ואני מקווה שעכשיו זה לא מדי מאוחר. זוכרת את הגעתך לפורום, זוכרת היטב כל פרט בסיפור ואיך התחברת אלינו מיד. זכרתי גם שזה פחות או יותר הזמן, אבל חיכיתי להודעה ממך והנה היא הגיעה. אני לא יודעת מה לומר, אני כואבת את כאבך, את האור שנלקח ממך. פרידה מהעצמך שהשארת שם היא חשובה, ואמיצה, אבל תמיד תזכרי שמותר להציץ חזרה ולחזור לרגע להיות תחת הכובע הזה שאת מסירה מעצמך עכשיו. בהצלחה אישה יקרה, מאחלת לך כוחות.
 
למעלה