אני חייבת לספר לכם סיפור מצחיק שרק אתם
תוכלו להבין. חצי שעה לפני שיצאתי מהעבודה אכלתי לחמניונת קטנה עם קצת ירקות. ידעתי שיש לי עוד כמה שעות של הסתובבות בחוץ ופחדתי שאהיה רעבה ולא יהיה לי אוכל זמין, אז אכלתי (בהבנה שלחמניה מקמח מלא רובצת בפאוץ' זמן ממושך). שלא כהרגלי לא שתיתי משקה חם שישטוף את הליחה והריר לפני האוכל. אכלתי. קצת מהר מדי, אולי. לעסתי היטב, אבל... קצת לפני שיצאתי מהעבודה הלכתי לשירותים ו... איך אומרים? פלטתי/ הקאתי/ רוקנתי/ קצת וירדתי למונית. אחרי עשר דקות נסיעה אני מתחילה ללעלע... רוק כבד, ליחה, תחושת תקיעות מפחידה. אני מתפללת שנגיע מהר, אבל אנחנו רק בתחילת הדרך ואני יש לי משימות לבצע, לא לנסוע הביתה. נהג המונית לוקח אותי כל יום הביתה, זה לא אדם זר. הוא מספר סיפורים, מתבדח ואני חושבת: אוי ריבונו של עולם! אני הולכת להקיא לו על הספסל האחורי! אני מוצאת איזו שקית בחפצי ומבקשת ממנו לעצור בצד כי אני הולכת להקיא. (בקושי אני הוגה את המילים, מפחדת שמזרקה תפרוץ לי מהפה...) הוא עוצר, אני קופצת החוצה, באמצע כביש ראשי, אני מוצאת חצר של בניין משרדים ומקיאה לתוך השקית. ומה? לחמניה? ירקות? לא, פרץ נורא של ריר ליחתי סמיך ומגעיל. אכלת משהו לא טוב? הוא שואל בהשתתפות כשאני חוזרת למונית. כן, אני מאשרת. שני קילומטר אחר כך אני שוב מרגישה שאם לא אקיא בחוץ הוא יצטרך לקרצף את פנים המונית. הוא עוצר ואני יורדת לחצר של בית ומקיאה ריר ליד ביתן האשפה. מה המסקנות? 1. תמיד לשטוף את הפאוץ' לפני האוכל. 2. לא לאכול לפני שיוצאים לדרך. 3. להחזיק שקיות בהישג יד. 4. תמיד יותר נעים להיות רעבים מאשר להקיא על אדם תמים שלא עשה לנו שום דבר רע.
תוכלו להבין. חצי שעה לפני שיצאתי מהעבודה אכלתי לחמניונת קטנה עם קצת ירקות. ידעתי שיש לי עוד כמה שעות של הסתובבות בחוץ ופחדתי שאהיה רעבה ולא יהיה לי אוכל זמין, אז אכלתי (בהבנה שלחמניה מקמח מלא רובצת בפאוץ' זמן ממושך). שלא כהרגלי לא שתיתי משקה חם שישטוף את הליחה והריר לפני האוכל. אכלתי. קצת מהר מדי, אולי. לעסתי היטב, אבל... קצת לפני שיצאתי מהעבודה הלכתי לשירותים ו... איך אומרים? פלטתי/ הקאתי/ רוקנתי/ קצת וירדתי למונית. אחרי עשר דקות נסיעה אני מתחילה ללעלע... רוק כבד, ליחה, תחושת תקיעות מפחידה. אני מתפללת שנגיע מהר, אבל אנחנו רק בתחילת הדרך ואני יש לי משימות לבצע, לא לנסוע הביתה. נהג המונית לוקח אותי כל יום הביתה, זה לא אדם זר. הוא מספר סיפורים, מתבדח ואני חושבת: אוי ריבונו של עולם! אני הולכת להקיא לו על הספסל האחורי! אני מוצאת איזו שקית בחפצי ומבקשת ממנו לעצור בצד כי אני הולכת להקיא. (בקושי אני הוגה את המילים, מפחדת שמזרקה תפרוץ לי מהפה...) הוא עוצר, אני קופצת החוצה, באמצע כביש ראשי, אני מוצאת חצר של בניין משרדים ומקיאה לתוך השקית. ומה? לחמניה? ירקות? לא, פרץ נורא של ריר ליחתי סמיך ומגעיל. אכלת משהו לא טוב? הוא שואל בהשתתפות כשאני חוזרת למונית. כן, אני מאשרת. שני קילומטר אחר כך אני שוב מרגישה שאם לא אקיא בחוץ הוא יצטרך לקרצף את פנים המונית. הוא עוצר ואני יורדת לחצר של בית ומקיאה ריר ליד ביתן האשפה. מה המסקנות? 1. תמיד לשטוף את הפאוץ' לפני האוכל. 2. לא לאכול לפני שיוצאים לדרך. 3. להחזיק שקיות בהישג יד. 4. תמיד יותר נעים להיות רעבים מאשר להקיא על אדם תמים שלא עשה לנו שום דבר רע.
