אני חדש כאן, עדיין לא הובחנתי.

[SweetyGirl18]

ממש תודה על העזרה ../images/Emo13.gif

תודה על התגובות והעזרה, בהתחשב בעובדה שהגעתי לכאן לבד אחרי חיפוש באינטרנט כדי למצוא מהיכן נובעות הבעיות שלי, אני שמח שהגעתי לכאן, למקום שיש עוד אנשים עם בעיות דומות ויכולים לעזור לי. הבעיה היא שאמא שלי לא מוכנה לקבל את זה, דיברתי איתה על זה אתמול והיא לא מוכנה להקשיב ואומרת לי שאני סתם ממציא. אז איך אני אפנה לרופא מומחה? מה גם שאצלנו גם פסיכולוג ופסכיאטרים זה מושג שנתפס אצלנו שרק משוגעים הולכים אליהם, אפילו אני אתבייש בעצמי אם אני אצטרך ללכת לפסיכיאטר כי זה נשמע כאילו אני באמת משוגע לגמרי. אבל אני מעוניין לטפל בעצמי ואני חייב לעשות מאמצים כדי לשפר את איכות החיים שלי.

 

[noah000]

../images/Emo8.gif

 

[painapple]

אתה יכול לדבר עם רופא המשפחה

שלך ולבקש ממנו הפניה לפסיכיאטר, אם אני לא טועה. ממש מבאס שאמא שלך לא מוכנה לקבל את זה. אולי עם הזמן היא תקבל את זה, אולי אם תראה לה שאתה כן מחשיב את זה לבעיה ושאתה לא ממציא ותטפל בזה בעצמך, היא תבין. ואני יודעת שזה קצת מבייש ולא נעים לפנות לאיש מקצוע, בגלל זה אני לא עושה את זה בעצמי, אבל אם זה גורם לך לסבל עדיף לטפל בזה, כי זה לא עובר מאליו. ואתה יכול להרגיש הרבה יותר טוב אם תנסה לטפל בזה, אז לדעתי זה שווה את המאמץ. בהצלחה

 

[אמא11]

היי וערב טוב ../images/Emo140.gif

אני לא חושבת שכדי לקבוע עם פסיכולוג צריך ללכת לרופא משפחה. אני כמעט בטוחה שאפשר להתקשר לפסיכולוג ישירות ולקבוע. צריך לברר את זה במשרד של הקופ"ח. בינתיים לגבי הטיפול העצמי שאתה עושה - תמשיך. גם בטיפול עם מטפל עושים רשימה וקובעים על מה לעבוד ואת הדברים הקשים (כמו הארון) משאירים להמשך. תתחיל במה שנראה לך אפשרי (כמו המטבח). שאלת בת כמה אני - קצת מעל 50.אמא לשלוש בנות. לאחת מהן היה אוסידי בגיל 9 ועבר בערך בגיל 10.5, השניה בת 24 על כדורים, ולי היה בדיוק מה שיש לך, וזה נחלש קצת עם השנים. המון הצלחה תמי

 

[SweetyGirl18]

אני חדש כאן, עדיין לא הובחנתי.

אני נער בן 18 ושמי אוהד, רק בשנתיים האחרונות התחלתי להבין שבאמת משהו לא בסדר אצלי, והתחלתי לחשוב שאני משוגע או פשוט חולה סדר בצורה כפייתית. במבט לאחור כבר מהילדות ניתן לראות שבאמת לא הייתי ילד רגיל כמו כולם והיו לי דברים מוזרים שלא ניתן היה להסביר. נתחיל בעניין המקלחת, הייתי אוהב מאוד להתקלח, התקלחתי כל יום וכל הזמן הייתי בטוח שאני מתלכלך אבל התקלחתי פעם ביום. אמא שלי תמיד אמרה בזמנו שאני מוזר, כי כל הילדים באותו גיל שלי לא רצו להתקלח וההורים התחננו שיכנסו למקלחת, ואני הייתי הפוך מהם. אפילו אמא שלי פעם הענישה אותי בכך שהיא אסרה עליי להתקלח בגלל שהיא ידע שאני פשוט מרגיש חייב להתקלח ואני לא יכול בלי זה. נמשיך בעוד סיפור שהיה לי בילדות שגרם לי סבל רב מספר רב של חודשים, וגם לא ידעתי להסביר את זה והייתי ממש לבד ולא יכלתי להסביר את זה לאף אחד. זה התחיל אחרי שצפיתי בסרט אימה כשהייתי קטן לפני גיל בר מצווה. מהרגע הזה התחילו לי חודשיים של סבל רב. אחרי הסרט הרגשתי שהלב שלי פועם בחוזקה, לא יכלתי להרדם הזעתי לגמריי והרגשתי שאני הולך להשתגע, שכבתי במיטה שעות מספר ופשוט לא נרדמתי ולא הצלחתי להרגיע את עצמי. אמא שלי אמרה לי שזה בגלל שפחדתי מהסרט ויש לי סיוטים, אבל היא לא הבינה שזה לא היה זה, זה היה משהו שלא יכלתי להסביר, פשוט חטפתי התקף חרדה ולא ידעתי למה, לילות שלמים לא נרדמתי, הייתי צריך שההורים ישנו ליידי, ורק אז הצלחתי להרגיע את עצמי. ובזמנו לא יכלתי להסביר את עצמי, לא ידעתי איך להסביר לאמא ואבא שזה לא הפחד מהסרט, זה משהו אחר, אני נלחץ ממשהו וחוטף התקף חרדה. הגעתי לשלב שבו כל פעם שירדה החשכה התחלתי להכנס לדכאון, אפילו בכיתי כי פחדתי ששוב כמו כל לילה אני אצטרך להכנס לפאניקה ולהשתגע כמו כל לילה, הייתי מתחיל ללכת בבית כמו משוגע, התחלתי לבכות ולא ידעתי מה לעשות, ואף אחד לא ידע מה אני מרגיש, אף אחד לא יכל לעזור לי. עכשיו נתחיל בדברים היותר עדכניים. אני מגדיר את עצמי כילד ביישן, פרפקציוניסט בצורה אובססיבית ואוהב סדר. מילדותי הייתי כזה אבל מתי שזה התחיל להפריע זה לאחר מות אבי ז"ל מסרטן לפני כ-3 שנים. מאז שהוא נפטר התחלתי לקחת על עצמי אחריות רבה בבית, הרגשתי חובה לכך, וכאן בעצם החלה החרפה במחשבות הטורדניות. כדי להבין על מה אני מדבר צריך לראות את ארון הבגדים שלי, הם מסודרים כמו חיילים, ואם בגד אחד אינו מקופל בצורה מושלמת וחלקה אני פשוט יכול להשתגע ולנסות לקפל אותו במשך דקות ארוכות עד שהוא יהיה ישר ואני אוכל להסתכל על ארון הבגדים ולהגיד שהוא מקופל בצורה מושלמת ואז המוח נרגע.

 

[SweetyGirl18]

תגובה לpainapple

אז איך את מתמודדת עם זה ללא איש מקצוע? בעיקרון אפשר להתמודד עם זה לבד, יותר נכון לנסות לקבל את זה ולהפוך את זה לשגרת חיים. הריי אני כבר כמעט שנתיים מאז שזה הגיע אליי בגדול ואני מצליח לחיות עם זה, ואני סכה"כ בן אדם שמח מאוד וחייכן ומרוצה מהחיים, לא חסר לי כלום בחיים, חוץ מחברה ואהבה.

 

[SweetyGirl18]

ערב טוב לכולם

חזרתי מהעבודה ושמחתי לראות את התגובות, אז מכל העצות התבלבתי לגמריי, מה עליי לעשות מרגע זה שהבנתי שאני סובל מOCD? ללכת לפסיכולוג בצורה פרטית? זה לא יעלה יותר מדיי כסף? לפנות לרופא משפחה? דרך אגב שכנה שלי היא פסיכולוגית ואני בקשר מאוד טוב עם המשפחה הזאת, אני מתקן להם את המחשב (אני טכנאי מחשבים חינם לכל השכונה) ואנחנו בקשר טוב, אבל אני לא יודע אם כדאי לי לערב אותה בזה... כי לא נעים לי כל כך, בכאילו היא חושבת שאני בן אדם בריא פיזית ומנטלית ופתאום היא תשמע על כל החולניות הזאת שלי, חחחח היא תבהל...

 

[SweetyGirl18]

ובקשר לעריכת הודעות

רק בגלל שלא ניתן לערוך את ההודעות אני לא קורא את ההודעות שלי, כי ברגע שאני אקרא ואגלה שיש טעויות אז זה ישבור לי את חוסר השלמות, וזה לא ייצא לי מהראש, לכן עדיף להשאר באשליה שהכל תקין ואין שום שגיאות, כמה שזה נשמע מוזר... אווף משגע אותי לגלוש באינטרנט, בזמן האחרון פתאום אני חייב לקרוא כל דבר 5 פעמים ואני משתגע כי עד שאני לא קורא את זה שוב זה נשאר בראש ואני לא יכול להתעסק במשהו אחר.

 

[SweetyGirl18]

אוקיי, לעצתכם מחר אני בפגישה אצל

מחר פגישה אצל רופא משפחה, לפי מה שהבנתי מכם זאת הדרך הראשונה לתחילת הטיפול, עכשיו יש לי חששות לגבי איך להסביר לו את זה, ואיך בעצם לגרום לו להפנות אותי לפסיכולוג לאיבחון, כי אמרתם שלהגיד שיש לי OCD זה לא חכם כי האגו שלו יגרום לו להתנהג אחרת, אז איך להסביר לו את המצב שלי? דבר נוסף הייתי שמח אם הייתי מגיבים על ה2 ההודעות האחרונות לפני ההודעה הזאת, כי יש שם שאלות שהייתי שמח לתשובות. נ.ב, אתמול ראיתי חבר שלא ראיתי הרבה זמן, ותמיד ידעתי שהוא מוזר כמוני, תמיד שנינו היינו עושים דברים שכל אחד חשב שהוא היחיד שעשה אותם, מעשים אופיינים לOCD ולכן הסתדרנו טוב מאוד ביחד, ותמיד צחקנו כששמענו ששנינו עושים את אותם דברים, בקיצור אתמול דיברנו ואמרתי לו שיש לו הפרעה בשם OCD בדיוק כמו לי, ואז הוא סיפר לי שבטירונות הוא לא יכל להפסיק להצחיק, הוא התנהג לא בסדר והוא לא שלט בזה, הוא לא יכל להפסיק עם זה עד שהוא לא יכל יותר והלך לקב"ן, אבל הוא לא אמר שום דבר על OCD, מראה את הרמה שלהם שם... דרך אגב מצאו לי כינוי בעבודה- SHOXI - מהמילה שוק, כי אני כל הזמן בשוק במיוחד בהתחלה, אני פשוט במין הלם, שוק, אני לחוץ כזה, ואפילו הבוס מסתלבט עליי לפעמים ומלחיץ אותי כי הוא יודע שאני נכנס ללחץ מהר מאוד. ועכשיו עוד משהו מעבר שאני כמעט בטוח שקשור לOCD, ומה שמוזר לי זה איך זה עבר מעצמו כמעט לחלוטין? הסיפור הוא כזה, כל פעם שנכנסתי הביתה מאוחר בלילה אחרי בילוי, ובמיוחד כששחכתי מפתח ואמא השאירה דלת פתוחה, הייתי נכנס הביתה בפחד מהר נועל הכל, ומתחיל לבדוק בכל החדרים - פותח אורות ובודק שאין אף אחד, ואז מתחיל לדמיין שאולי נכנס פושע או גנב ורצח חס וחלילה מישהו מהמשפחה אז הייתי בודק אחד אחד שהוא נושם, הייתי מחכה ומקשיב לנשימות, ואם הייתי שומע נשימות הייתי נרגע... מה גם שאני לא יכול לישון כשהדלת של אמא שלי סגורה, כי אני תמיד רוצה שהיא תיהיה פתוחה למקרה שייקרה לי משהו והיא תוכל לשמוע אם מישהו בזעקה... וגם אני בחיים לא ישנתי עם דלת סגורה, אני לא מסוגל, וגם תמיד אני סוגר את התריס שלי כמעט עד הסוף כי אני מפחד שמישהו יגיע מהגינה ויפגע בי, ובנוסף אני משאיר קצת פתח כי אז אני חושש שלא יהיה מספיק חמצן ואני אחנק בחדר למרות שהדלת במילא פתוחה... בקיצר אני פסיכופט

 

[painapple]

זה בדיוק מה שאני עושה,

מתמודדת עם זה לבד נכון לכרגע. אם זה יחמיר עד למצב שלא אוכל להתמודד עם זה לבד, אני אאלץ לפנות לאיש מקצוע. כרגע אני רק רוצה לעבור את השנתיים של הצבא בשקט, בעיקר מבחינת חרדות. אחרי זה כבר נשקול טיפול. אני מתמודדת עם זה מאז שהייתי קטנה, ואולי היו זמנים קשים, אבל הם עברו והסתדרתי. אצלך זה פשוט נשמע קצת יותר משפיע על חיי היומיום, מפריע לך בהם. ואם זה גוזל לך יותר מדי זמן מהחיים, אז עדיף שתטפל בזה בכדי שזה יפסיק. וקוראים לי ענבר.

 

[אמא11]

ברוך הבא לפורום ../images/Emo140.gif

אוף כמה שהבנתי אותך. היו לי בדיוק אותם דברים. סדר קיצוני. בדיקות. רשימות...(וחלק יש גם היום). גם אני חושבת שכדאי לך לפנות לטיפול אבל בהחלט לא לפסיכיאטר אלא לפסיכולוג לטיפול קוגניטיבי התנהגותי. הוא יעבוד איתך בכיוון שחשבת עליו - לנסות לסדר משהו פחות זמן או בכוונה להשאיר משהו לא מסודר - לשבור את ההכרח שהכל יהיה פקפקט. אלא שהוא יעבוד איתך בצורה שיטתית ויעילה יותר ועם "טריקים" של המקצוע.. אישית, לפי מה שכתבת, חבל ללכת לפסיכיאטר כי הוא יתן לך תרופות ונראה לי שאתה יכול לצאת מזה בלי תרופות. בינתיים, מאחר ואתה כבר מודע לבעיה, תנסה לשבור הרגלים ממש בכוח, למרות שזה יגרום לך לאי נוחות ולהרגשה מטרידה. המון הצלחה תמי

 

[SweetyGirl18]

תגובה לאמא11

תודה על התגובה, מאז שהגעתי לפורום וקראתי לראשונה לעומק והבנתי שיש לי OCD התחלתי לנסות לעזור לעצמי ולפעול לבד ע"י כך שאני שובר את ההכרח שהכל יהיה פרפקט ע"פ מה שאמרת, אני מנסה לא לסדר כל דבר שאני רואה. הדבר הראשון שאיתו התחלתי זהו המטבח שגרם לי סבל בגלל שבזבזתי שעות ביום לאחר כל ארוחה, לאחר הקפה ולאחר כל אכילה. כל הזמן אחרי שלכלתי את המפה הייתי עובר עליה, את המגבות מטבח הייתי מקפל בסימטריות אחרי השימוש, את כל הדברים שלא במקום הייתי מחזיר ומיישר. עכשיו אמרתי לעצמי שאין לי כוח לזה וחבל על הזמן, לפעמים התמונה של המטבח באה לי לראש ומשגעת אותי אבל אני משתדל להעיף אותה ולנסות לשכנע את עצמי שהכל בסדר, אבל פתאום אני רואה שיש לי יותר זמן, פתאום אני יכול לסיים את כל הארוחה וכל הסידור והניקיון בחצי שעה פחות מהרגיל. זה דוגמא לדברים שאני יכול להתמודד לבד, אבל יש דברים שאני כבר לא מסוגל להתמודד איתם, כמו ארון הבגדים, יש לי אובססיה לסידור שלו, הכל חייב להיות מסודר, מדוייק ומקופל בצורה הכי טובה שאפשר. כשאמא שלי מביאה לי בגדים אחרי קיפול, אני מקפל הכל מחדש, אפילו את התחתונים, ואני לא מסוגל לא לעשות את זה, אם אני לא יעשה את זה אני אתחרפן לגמריי וזה לא ייצא לי מהראש. ויש עוד סוג של בעיה שקשה לי להתמודד לבד כי אני לא יודע איך, לפני 5 חודשים עברתי טסט לאחר שנכשלתי 4 פעמים, את הטסט הזה עברתי לאחר שלקחתי כדור בשם "ואבן" שעזר לי מאוד, הרגשתי אדם אחר לגמריי, רגוע וחופשי. אחרי שעברתי את הטסט כל הזמן התחלתי להריץ סצנות מהטסט, במשך זמן רב וכל הזמן אמרתי לעצמי שהטסט לא היה מושלם, ושהייתה לי פשלה ושעשיתי טעות וזה לא 100 אחוז, וזה שיגע אותי לגמריי אפילו עכשיו שאני רושם את זה התמונה חוזרת לי לראש וזה משגע אותי. בכל מקרה, מה הגילאים שלכם כאן? אמא11? PAINAPPLE?

 

[SweetyGirl18]

כשאני חושב על זה...

עכשיו שאני חושב על זה, הסביבה נהנת כביכול מOCD שלי. אמא שלי נהנת מזה שאני מסדר ומנקה הכל בבית ולא משאיר פרור אחרי, ואפילו שאני מתעצבן ואומר לה שאני לא יסדר ויעזור יותר כי היא לא מעריכה את זה, אז אני מצליח להחזיק מעמד בקושי 24 שעות ואז חוזר לסדר ולנקות את המטבח אחרי כל ארוחה ולסדר דברים שהכנסתי "לתוכנית" הסידור. גם הבוס שלי מאוד מרוצה ממני, אני אוהב בחנות נעליים עד הגיוס עוד פחות מחודש, חברה של אמא שלי סידרה לי את העבודה, כי היא מכירה את הבוס, והיא מספרת לאמא שלי שהוא קורא לי מלאך, ושהוא מאוד מרוצה ומחמיא לי. חחח אבל זה דיי ברור שזה מה שייקרה, הריי אני לא מסוגל לראות שהנעליים לא במקום ואני מסדר אותם תמיד, אני תמיד עושה מה שהוא אומר עד הסוף בצורה מושלמת כי אני פשוט לא מסוגל אחרת, אם אני רואה פרור של נייר מהקופסאות נעליים אני חייב להרים אותו, אני לא מסוגל לתת ללקוח נעל שהיא לא מתאימה במידה כי אז אני ארגיש רע, ואני תמיד חייב להמליץ ללקוח על כל האפשרויות בתקציב שהוא הקציב כי אם אני אשכח נעל או אשכנע אותו לנעל שאולי הבוס מעדיף שהוא ייקח אבל היא לא ממש טובה לייעוד שהוא ביקש אז אני פשוט ירגיש רע עם עצמי והמצפון יציק לי הרבה אח"כ. גם המורים תמיד אהבו אותי, אני תמיד עושה את כל המשימות בד"כ, משתדל תמיד, וכמעט כל עבודה שעשיתי עברה את ציון ה90 כי אני פשוט חייב שהכל יהיה מושלם, אני חייב לבדוק כל דבר כמה פעמים. דרך אגב איך אפשר לערוך פה? ומצטער שאני רושם הרבה, פשוט כל פעם אני נזכר במשהו שרציתי לשתף אתכם ואני אומר לעצמי שבאמת מיותר, אבל אם אני לא רושם אותו זה מציק לי, ואחרי שאני רושם את זה פה זה נותן לי הקלה... אז תודה שאתם קוראים את ההודעות שלי ועוזרים לי. באמת תודה

אני לא יודע איך לפנות לפסיכולוג...ללכת לרופא משפחה ואיך להציג לו את הבעיה? להגיד לו שיש לי OCD או להציג לו את הסימפוטמים? הבעיה היא שאני לא מרגיש חופשי עם הרופא משפחה כי כל הזמן חושב שאני היפוכנדר ולא מייחס חשיבות לבעיות שלי... ואני כמעט בטוח שאם אני אגיד לו שיש לי OCD הוא יצחק עליי ויגיד לי למה אני חושב ככה.

 

[noah000]

לגבי הרופא

לרופאים רבים יש סוג של אנטגוניזם כשפציינט בא אליהם עם אבחנה שהוא עשה, גם אם יש לו 100% מהתסמינים וגם אם מדובר במשהו מהזן הזה, שהוא לא תחום ההתמחות שלהם. קטע של אגו. לכן באמת יכול להיות שאם תבוא ותגיד לרופא שלך שהגעת למסקנה שיש לך OCD ולכן אתה מבקש הפניה הוא יגיב בספקנות. אבל אתה יכול להגיד שאתה סובל תקופה ארוכה מכל מיני אובססיות ובחודשים האחרונים זה החמיר ומשפיע על החיים שלך יותר מדי, שחיכית אבל אין שיפור, ואתה רוצה לפנות לפסיכולוג בקופה שלך כדי לנסות לאבחן את הבעיה. אם המצב ממש מלחיץ אפשר אולי להוסיף שדיברת עם ידיד משפחה שהוא פסיכולוג והוא המליץ שתלך לאבחון (בתקווה שהרופא לא ידרוש לדעת מי זה בדיוק). במקרה שלי אכן התייעצתי קודם עם פסיכולוג, ציינתי את זה ואפילו הבאתי מכתב, ולדעתי זה עזר מאוד לשכנע את הרופא שלי שזה עניין אמיתי. אני מכירה את העניין שרופאים חושבים שאתה היפוכונדר, אצלי זה בגלל ריבוי השאלות (חייבת לוודא שהבנתי, עוברת על כל אופציה וכו') והחרדה הכללית שדי ניכרת. יש לי תחושה שזה די נפוץ, גם כשהרופא יודע מה זה OCD. הם פשוט רגילים לראות בפציינטים לחוצים נודניקים פוטנציאליים, והיחס בהתאם. אגב, אי אפשר לערוך או למחוק הודעות בתפוז לצערי, ובטח לצערם של הרבה משתתפים בפורום הזה, כי כמו שבטח ראית הרבה מאיתנו מתקנים את עצמם בשרשרת אחרי כל הודעה (אני במיוחד).

 

[SweetyGirl18]

המשך....

בתיכון, אני תמיד הייתי הילד האחרון שיוצא מהכיתה, כי תמיד הייתי צריך להכניס הכל לתיק בצורה מושלמת ולבדוק מספר פעמים שלא ששחכתי כלום, שהתיק סגור ושהריץ' רץ' של התיק סגור ונמצא בקצה של התיק. תמיד בכיתה הייתי חייב שהכל יהיה מסודר, כל הספרים שהוצאתי הרגשתי שאני חייב שהם יהיו אחד על השני בצרה סימטרית לשולחן, ואם הם זזו אני פשוט יכלתי להשתגע אם לא הייתי מסדר אותם. היו מספר עטים צבעוניים שהייתי חייב להוציא אפילו כשידעתי שלא יהיה לי שימוש, אבל אם לא הייתי מוציא אז הרגשתי שמשהו חסר, משהו לא מושלם. בגלל זה תמיד בילדות גם אמא שלי אמרה לי שאני כבד, וילד איטי, ואפילו בתיכון קיבלתי הארכת זמן כי פשוט היה לוקח לי הרבה זמן להתארגן עד שהייתי יושב ומתרכז בשיעור. עוד בעיה נוספת היא שאני פשוט חייב לרשום הכל, דברים שאני צריך לעשות או לזכור, אפילו דברים שאי אפשר לשכוח אבל אם לא הייתי רושם אותם הם לא היו יוצאים לי מהראש. לפני שאני רושם פתקים אני מתחיל לספור את הדברים ולפרט אותם בראש, ואם אני שוכח משהו אני פשוט משתגע עד שאני לא נזכר בו, ואני פשוט יכול כל היום לחשוב על מה שחכתי. עכשיו נתחיל בדברים שמציקים לי מאוד כיום. אני פשוט מרגיש חובה לעשות ולסדר דברים בבית. אבל אז אפשר להגיד שאני סתם מרגיש אחראי מאז שאבא שלי נפטר אבל לא, כי אני עושה דברים שהם לא בגדר נורמלי. נתחיל בשולחן אוכל ומטבח, אני לא מסוגל לראות פירור על השולחן, אחרי שאני אוכל או שותה אני חייב לנקות את השולחן בצורה יסודית, 3 פעמים אני עובר עליו אפילו שאני יודע שהוא נקי, כי אני חייב לוודא שהוא נקי ב100 אחוז, ואם אני אראה פרור קטן אני ינקה את כל השולחן שוב.

 

[SweetyGirl18]

המשך נוסף....

גם את הבית, אני מרגיש כל הזמן שאני צריך לעשות משהו ואם אני לא עושה כלום אני מתחיל להשתגע ולהגיד שאני לא בסדר ושאני לא עוזר מספיק. אני כל הזמן מחפש מה לעשות, לטפל בגינה, לסדר את הבית, ועוד כל מיני דברים קטנים שצריך לעשות. הבעיה היא שאפילו שניקיתי את השולחן לדוגמא והוא נקיא ב100 אחוז אז פתאום המחשבה על השולחן חוזרת אליי ואז אני מתחיל לחשוב שאולי לא ניקיתי אותו מספיק טוב, ואם הייתי מנקה בכיוון אחר מהכיוון שאני תמיד מנקה אז הייתי משתגע ולפעמים הולך ומנקה אותו שוב בצורה שאני רגיל לנקות ואז זה היה מסתדר לי בראש. עכשיו יש לי קטע מאוד מעצבן שהחל לאחרונה. אני חייב כל משפט שאני קורא לקרוא מספר רב של פעמים, לדוגמא באינטרנט זה משגע אותי, אני קורא כתבה וזה לוקח לי פי 3 זמן מהרגיל, כי אני צריך לחזור על כל משפט כמה פעמים ולוודא שקראתי אותו טוב ואפילו אני לוחש אותו לעצמי ורואה שאמרה אותו בטון הנכון ובקצב הנכון ובצורה ברורה. הדבר שגרם לי להבין שמשהו באמת לא בסדר איתי, והדבר שגרם לי לבדוק מה לא בסדר זה היה הסיפור הבא, שהתרחש לפני 3 ימים: חזרתי הבייתה מהעבודה, ואיך שאני נכנס אני רואה שחבר של אמא שלי הדליק את המנגל כדי לעשות על האש, ואז ראיתי שהוא לכלך את הרצפה שם ושם הוא פתח את המחסן שאני מאוד אובססיבי לגבי הסדר שלו ואני לא סובל שמוזיזים לי שם משהו, איך שראיתי שהוא עשה "בלאגן" התחלתי לכעוס עליו ולהתעצבן עליו ועל אמא שלי מסיבות שאני בעצמי לא הבנתי בכלל, פשוט התחלתי להוציא את הכעס שלי עליו ועל אמא, כי אני שונא שמשנים את הסדר של הדברים ושלא מחזירים אותם בדיוק למקום שאני רוצה שהם יהיו. אחרי אותו ערב הבנתי שמשהו לא בסדר, כי אני כעסתי עליהם בלי סיבה, הוא רק רצה לעשות מנגל ולהדליק את האש כדי שהיהיה לי מה לאכול וכדי שיהיה נחמד ואני ישר כעסתי והתעצבנתי בצורה מגעילה עליהם על סיבות שונות שלא קשורות בעצם לזה שהוא הזיז את המנגל והפיל גחלים על הרצפה.

 

[SweetyGirl18]

הסוף...

אחרי בדיקה באינטרנט קראתי וראיתי שאני עונה על כל הקריטריונים של OCD. אומנם אני לא מאלה שמתחילים לחשוב על רצח אמא או משהו כזה. אבל המחשבות הטורדניות גוזלות לי זמן רב, אני תמיד מאחר כשאני קובע לצאת עם חברים כי אני חייב לסדר הכל, ולבדוק שהשולחן נקי ולעשות כל מיני טקסים כמו אחרי שהכל מסודר אני חיב להסתכל במבט מהיר מאוד על החדר ולתפוס את התמונה בעיין שהכל מסודר וככה אני יוצא שמח מהבית בלי שום מחשבות, ואם משהו קטן לא היה מסודר הייתי חושב עליו במשך על היציאה ופשוט משתגע ולא נהנה מהיציאה, רק לאחר שעה שעתיים זה היה עוזב אותי. הוצאתי רישיון לא מזמן וגם עם האוטו המחשבות הטורדניות לא עוזבות אותי, לוקח לי כמה דקות אני שאני מתחיל לסוע באמת, כי אני צריך להתחיל לבדוק שהכל מסודר, לבדוק שהאמברקס למטה, שהאורות דלוקים, שהנהג חדש לא מקופל, ואפילו שהכל מסודר אני תמיד מרגיש שאולי משהו לא בסדר, אני אפילו חייב שהחולצה שלי תיהיה מתוחה לפני שאני נוהג, ואני תמיד אוהב להיות לבוש טוב לפני שאני נוהג. אנשים מגדירים אותי כבן אדם לחוץ בד"כ, ואפילו אם מזמינים אותי לצאת למסיבה זה הופך אצלי לדילמה ענקית ואני מתחיל להשתגע במחשבה האם כדאי לצאת או לא, כי אם אני אצא אז אני אחזור מאוחר ולמחרת אני לא אוכל לעשות את הדברים שתכננתי לעשות וכו' וכו'... בקיצר אני לא הובחנתי, רק לפני 3 ימים קראתי לראשונה על הOCD והבנתי שאני כנראה סובל מזה, לא הלכתי לפסיכולוג ואני שוקל לפנות לאחד, כי אם אני אמשיך ככה אני בסוף ישתגע בשלב מסויים. כשסיפרתי לאמא שלי על זה היא התחילה להכחיש ולהגיד שאני סתם מאשים הפרעה מסויימת בהתנהגות, וזה לא קשור לשום הפרעה זה פשוט שאני חולה סדר ושזה אני מתנהג לא בסדר כשכעסתי על החבר וכו' וכו'... בקיצר רוצה לשמוע את חוות דעתם, מצטער על הסיפור הארוך שרשמתי לכם כאן.

 

[SweetyGirl18]

נ.ב

אני גם תמיד אוהב לדעת הכל כל הזמן, אני לא מסוגל לפספס משהו או לא לדעת איזה חדשה מסויימת לכן אני כל היום בפורומים של חדשות. בנוסף יש לי גם את הטקס הזה של האינטרנט, אני חייב להכנס לאתרים מסויימים אפילו שאין לי זמן וכוח להכנס, ולהתעדכן בכל מה שהתחדש מאז הפעם האחרונה שהייתי שם, אני חייב להכנס אליהם בסדר מסויים ולמספר אתרים מסויימים שאני נכנס בכל פעם, ולכן לוקח לי מעל 40 דקות עד שאני מתחיל לגלוש להנהתי לאתרים שאני גולש בשביל הכיף. מה עליי לעשות בקשר לכל התופעות האלה?

 

[castles made of sand]

שלום לך...

דבר ראשון, לך לטיפול. דבר שני, אני לא חושב שכולם יכולים להצליח, אבל שלי אישית היו בעיות עם הOCD עד כדי כך שכל דבר הוא גוזל לי מהיום, אז אין לי עוד מה להגיד לך חוץ מ... תשתחרר, תרפה, שהכל יקפוץ לך, אתה לא תתחרפן מזה. לפעמים זה קל לפעמים זה קשה אבל ככל שאתה ממשיך את מזין את זה. לפי דעתי כמובן. וברור שזה לא חכמה להגיד תשתחרר וזה יקרה, אני יודע שזה לא קל, אבל לפעמים אין ברירה. במקום לחכות שתהיה במשבר ואז הOCD יחלש תנסה עכשיו פשוט להתעלם ממנו. לפחות עד הטיפול. בהצלחה.

 

[SweetyGirl18]

תודה על התגובה

באמת מהרגע שהתחלתי לקרוא על זה והבנתי שזה באמת בעיה, התחלטתי להשתלט על עצמי, אני כבר 3 ימים מנסה להשתחרר, לפחות מחלק מהדברים שבאמת מיותרים וגוזלים לי זמן יקר. אני רואה שזה דיי עוזר, אבל המחשבות מתחילות לרוץ בראש, לדוגמא אני עכשיו מנקה את השולחן רק פעמיים ועושה את זה יותר מהר, אבל אז המחשבה שלא עשיתי את זה כמו תמיד ובסדר המדוייק לא מרפה ממני, אבל בסוף היא עוזבת את הראש כשאני מתעסק בדברים אחרים ואומר לעצמי שהכל בסדר ויש דברים חשובים אחרים. אבל יש דברים כמו ארון בגדים שאני לא מסוגל, אפילו חברים שלי בהלם מהסדר- כמו חיילים במסדר, ותמיד אמא שלי התגאתה בי מהילדות שאני מסודר והראתה בגאווה לחברותיה את החדר שלי וכולם התפאלו איזה סדר. אפילו כשאני חונה את האוטו, אם הוא לא נמצא ישר בחנייה, והגלגלים ישרים אני מסוגל להחנות אותו מההתחלה. כבר קרה לי שחזרתי מבילוי, החנתי, ואז ראיתי שהחניה לא יצאה מדוייקת אבל הייתי עייף, אז הלכתי הביתה נכנסתי למיטה והמחשבות לא עזבו אותי אז יצאתי מהבית לבשתי בגדים והלכתי להחנות שוב, אבל בסוף ראיתי שהחניה אולי עקומה אבל לא במצב שיכול להזיק לאוטו אז חזרתי לישון. השאלה היא אם כדאי לי לפנות לייעוץ? ואם כן למי? איך אני מתחיל? אני מתגייס עוד חודש, אין לי מספיק זמן אני חושב והבעיה העיקרית היא שאמא לא משתפת פעולה ומכחישה את זה. דרך אגב אני חושב שזה הגיעה אליי מצד אמא שלי, סבתא שלי חולת ניקיון בצורה חולנית לגמריי. דרך אגב התקפי החרדה הם אלו שדפקו אותי כל טסט מחדש, ורק אחרי לקיחת כדור בשם "ואבן" הצלחתי לעבור את הטסט.