אני הגיל והתרגיל.

הָעֶרֶב עוֹד קָרִיר כְּבָר חֹדֶשׁ מַאי

נִדְמֶה שֶׁעֲדַיִן חֹרֶף

הַשֶּׁמֶשׁ מְאַחֶרֶת קוֹדְרִים שַׁמָּי

וְהַקַּיִץ מַפְנֶה לָנוּ עֹרֶף



מַרְגִּישִׁים רוּחוֹת חֶלְקָן דֵּי קָרוֹת

לְהִתְלַבֵּשׁ חַם אַתָּה מֻכְרָח

הַחַזַּאי לֹא מְבַשֵּׂר שׁוּם טוֹבוֹת

וְהַמְּאַוְרֵר הוּא עֲדַיִן נָח



עוֹד מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּשְּׂמִיכָה הַחַמָּה

וְלַקֹּר אֵינֶנִּי רָגִיל

קַר לִי מְאֹד לֹא מֵבִין מִשּׁוּם מָה

יִתָּכֵן שֶׁזֶּה בִּגְלַל הַגִּיל



הַשָּׁנִים שֶׁעוֹבְרוֹת אֵינָן לְרוּחִי

הֵן חוֹלְפוֹת מַהֵר חֲבָל

לְאַט לְאַט מְאַבֵּד מִכּוֹחִי

כֵּן זֶה הַגִּיל הַמְּנֻוָּל
 
למעלה