''אני גם אבא, אני גם בן אדם''... שר שלמה ארצי

אושי231

New member


 

אשבל1

New member
אני חושבת שכל זוג ומה שמתאים לו

כל זוג צריך לבנות את העולם שלו, בשיתוף, בהסכמה שיהיה טוב לשניהם, לנו למשל כזוג וכאינדווידואל מאוד נוח שאני אמא במשרה כמעט מלאה ובעלי הוא המפרנס הראשי (למרות ששנינו עצמאיים באותו העסק שלנו), יחד עם זאת אני מאוד מעריכה אישה כמוך עם שאיפות אחרות ומחזיקה לך אצבעות שאת ובן זוגך תראו את הדברים עין בעין, ונראה לי כי הבסיס לכך הוא לא לתת חשיבות למה החברה סביב אומרת, אלא מה טוב למשפחה.

אבל יש דבר שאי אפשר להתעלם ממנו, הקריירה יכולה לחכות ופוריות האישה לא, וכדאי בכל זאת בגילאים מסויימים לקחת זאת בחשבון, ואני מדברת על דברים שראיתי סביבי, השעון לפעמים מתקתק ואז מאוחר מדי , קשה יותר, וסיכונים רבים יותר, כך שעם כל הכבוד לקידמה, לשיוויון וכו', צריך גם לדעת לקבל באהבה את השוני בין הגבר לאישה כי יש ובגדול!
 

JokerGirl3000

New member
מסכימה בגדול עם כמה נקודות שציינת:

1. אני לחלוטין בעד נשים שבוחרות לגדל משפחה כעיסוק עיקרי. אין לי ספק שאת אישה בעל כישורים רבים, עצמאית וכל מה שמגיע מכך-כי להיות אימא זאת העבודה הכי קשה שיש. מי שיש לה את הכישורים והיכולות לעשות את זה במשרה מלאה, יש להן נכס שאף שוק עבודה לעולם לא יעריך, ורק אנחנו האימהות נדע מה זה באמת שווה. אז גם אלייך בחזרה אני שולחת חיזוק.

2. אני גם לא חושבת שלחכות עם ילדים לגילאים ממש מאוחרים זה צעד חכם. הפמיניסטיות אולי לא יסכימו איתי, אבל מבחינה ביולוגית יש חשיבות לגיל הפוריות של האישה ויש סיבה אבולוציונית לקיומו. קשה יותר לעבור הריון ולגדל ילדים אחרי גיל מסוים, מה גם שזה לא הוגן לילד. בן טיפשעשרה שאמא שלו מתקרבת לגיל 60...יכול להיות בעייתי מהרבה סיבות.

לגבי ההבדלים שבין גברים לנשים: בהחלט יש הבדלים ביולוגיים שלא ניתן להתכווכח איתם ולא ניכנס אליהם-האישה היא בעלת הרחם...נכון לעכשיו לפחות (מי יודע מה המדע יביא לנו מחר...
). ההבדלים החברתיים שמקנים לשני המינים, ההגדרות המגדריות, הן הבעיה העיקרית שלי.
הנושא של "תכנון משפחה" (מה שהאמריקאים קוראים לו Planed parenthood) הוא נושא שלא זוכה למספיק חשיפה ומודעות. נראה לי שאפשר, רצוי וצריך לתכנן את כמות הילדים ואת זמן הולדתם ל כל האספקטים מסביב. קודם כל...רצון האישה, כי היא בעלת הרחם. אחר כך הצדדים הכלכליים (האם ילד רביעי או שלישי לא יביא להרעה בתנאי החיים של בני המשפחה?). המנטרה של :" ילדים זה שמחה-כל ילד מביא את הברכה שלו" צריכה להעלם מהלקסיקון שלנו. זה נשמע מתנשא-אבל אנחנו חברה מערבית בסך הכל...דרך החשיבה צריכה להתאים את המציאות הזאת אצל כולנו. עם כמה שזה נשמע "מעורר מחלוקת" : יש סיבה למה למשפחות מבוססות יותר יש פחות ילדים!

אבל הנקודה הכי חשובה, והיא באמת הכי חשובה: חלוקה שווה לחלוטין של התפקידים בין בני הזוג. אני מצטערת מאד, אבל אני לא מקבלת את זה שגבר, גם אם הוא עובד משרה מלאה בעבודת כפיים, עובד יותר קשה מאישה שבחרה להישאר בבית עם הילדים! פעם אפילו עשיתי טבלה והוכחתי את זה לבעלי. גברים מרשים לעצמם לצאת אחרי העבודה, גברים מרשים לעצמם לא לקום בלילה לילדים, להחליף חיתול, יש כאלה שאפילו לא יכינו לעצמם קפה או סנדוויץ' מהרגע שחזרו הביתה-זאת חלוקה לא הוגנת ורק אנחנו הנשים יכולות להפסיק אותה, ברגע שנעמוד על שלנו!
זה לא עושה אותנו נשים רעות, פמיניסטיות קיצוניות ששונאות גברים, זה גם לא אומר שאנחנו "לא מבינות את התפקיד"...כל זה זה תירוצים ידועים שאנחנו כבר לא קונות ל"למה לא לחלק באמת את העבודה בניינו"...
החלוקה גם צריכה להיות, כמובן, לפי כישורים אישיים. אישה שיש לה פוטנציאל מיוחד שיכול להרים את המשפחה כלכלית-צריכה לנצל אותו! גם אם זה אומר שהגבר יעבור לחצי משרה.
ההגיון לא עובד במקום שבו מישהו אומר לי :" אנחנו מעדיפים שבעלי ירוויח 6000 שקל בחודש במשרה מלאה, למרות שאני יכולה להרוויח 15,000 במשרה מלאה...כי הוא ה'גבר'".
אז על זה אני אומרת-אתה תמשיך להיות הגבר, את תמשיכי לסבול את זה רק אל תתלוננו אחר כך שאתם לא גומרים את החודש!
 

אשבל1

New member
מסכימה שהחברה צריכה לתת הזדמנות שווה

אבל כל מה שכתבת בפיסקה הרביעית ואילך לדעתי אינו שייך ותלוי בחברה, תלוי רק בתא המשפחתי שאת ובן זוגך תבנו ותחליטו איך הוא יתנהל, אם לא תגיעו להסכמה והבנה , באמת יש בעיה.
 

סמאדי

New member
אשבל, אני ביליתי שנים בנסיון להיות אמא כמו זו

שבורכתי בה. אבל הייתי עצובה. חליתי באופן קשה. עד שהבנתי
שהילדים שלי צריכים אמא בריאה ומאושרת. האהבה שלי אליהם טוטאלית. הם הכי חשובים שיש. במקביל, הייתי צריכה עוד דברים בדי להיות מאושרת. ואכן, תודה לאל, היום אני שמחה ושלמה.
 

אשבל1

New member
כיף לשמוע שמצאת את המקום בו את שמחה ושלמה

נראה לי שקשה כיפליים למצוא אותו עם בן הזוג במידה ויש שוני בהשקפת העולם, בציפיות, במנטליות וכו'.

חשוב לעשות תאום ציפיות כזה בתחילת היחסים.
 

mykal

New member
מכל דבריך, אני חושבת,

שרק דבר אחד הוא ענין שיש לתקנו--
והוא 'שבירת תרת הזכוכית' שנשים נתקלות בו. גם ברמת שכר וגם בתפקידים.

כל השאר אני חובת שזה ענין אישי של כל אחת.
יש לי יותר מילד אחד לא גידלתי אותם בעושר כלכלי,
אבל בשמחה גדולה. זו היתה בחירה שלי.
יש לי כמה תארים ראשונים. תואר שני, ולקראת מחצי התואר השלישי,
הפסקתי בגלל האוניברסיטה לא בגלל הילדים.
עבדתי כל השנים הרבה מהם יותר ממשרה.
נהניתי מכל מה שעשיתי.
כי כך בחרתי, ולחברה אין כל אמירה בבחירות שלי.
 

JokerGirl3000

New member
אני מאד שמחה לשמוע את מה שאת אומרת

אני רוצה שבסופו של דבר-כל הנשים יראו את הדברים ככה. הבעיה שרובן עדיין לא. ו"תקרת הזכוכית" תישבר כשהשינוי ייקרה מהבסיס. הכל מתחיל משם לדעתי.
 

לבלוליק

New member
זה מדהים

אבל אני חושבת שהילדים לא תופסים אותנו כאינדיבידואל,
אלא כאמא (ואבא) שתפקידם העיקרי זה סיפוק צרכיהם.
אני זוכרת שמאוד הופתעתי בגיל 13 כשאיזו אשה אמרה לי:
"ההורים שלך זוג צעיר..." הם? זוג? צעיר!!!!?????
היום אני חברה שלהם ואפילו מייעצת ו"אמא" שלהם,
אבל פעם... מי ידע שגם להם יש רגשות?
גם ילדיי. אנחנו יושבים לאכול והם : "אמא תביאי לי עוד..., אמא תביאי לי..."
כבר גדולים ועדיין לא מבינים שגם אמא רעבה...
 
למעלה