אז אנחנו רואות ומבינות את החיים קצת אחרת
כי אמא ואבא שלי הם לא רק אמא ואבא, הם גם חברים, וגם בני אדם וככה אני מסתכלת עליהם.
ברור שלהפוך להורים זאת בחירה, אבל זאת בחירה שלפעמים משלמים עליה סוג של מחיר, מחיר שאני קוראת לו: ביטול עצמי.(ברור שלא כולם מרגישים כך)
וזאת בחירה שאת לא יכולה לשנות אותה פתאום כי לא מתחשק לך, כי אולי זה מוקדם לך מדי, לא מתאים. ילדים
זה לכל החיים וזאת אחריות משנה חיים לטוב ולרע.
אני רואה עשרות אמהות שהפכו את הילדים למרכז החיים שלהן, כאלה שמבטלות את עצמן, מוותרות על דברים
שהן אוהבות בשביל הילדים, מוותרות על חלומות שלהן כי צריך לחשוב על הילדים קודם ואפילו זונחות את הזוגיות.
אז את יכולה לקרוא לזה אהבה של אמא, נתינה ללא תנאים ולחשוב שזה דבר נפלא ונשגב, ולהיות אמא זה אכן דבר נפלא.
אבל את גם יכולה במקום להתמקד אך ורק בחלק הפאזל שנקרא "אמא",לזכור שיש בך עוד המון המון חלקים אחרים.וזה מה שאני מנסה לעשות.
לזכור ולהזכיר לי ולילדי שיש בי עוד המון חלקים שהם לא "אמא".
את כנראה הצלחת ומצליחה לעשות את זה, אני מעט מתקשה, כל שיקול בחיים שלי קשור לילדים ובטובתם, כמעט הזנחתי את עצמי וטובתי לחלוטין
מאז שהפכתי לאמא. כל הקטע של לבשל, לכבס לנקות, להרגיע, להחליף, לקום בלילה. אני לא נהנת מזה, אבל אני אמא ואני "חייבת" לעשות את זה.
פעם אני ויון היינו עושים מלא דברים ביחד והיום יש לנו מזה פחות, פעם הכל היה הרבה יותק ספונטני, עשיתי מה שמתחשק לי. היום זה בילתי אפשרי.
וזה לא שאני לא נהנית להיות אמא, אני נהנת מאוד מחלק מהדברים שכלולים בטייטל, אבל לא מכולם.
