אני אחרי ...תחושה מעורבת

[lulu chat]

אני אחרי ...תחושה מעורבת

פורום יקר , עברתי את זה וזה היה ארוך מתיש מאד לא נעים וכואב ... הרגשתי איך העוברית שלי עוזבת אותי מהר משתוכנן , באותו רגע ירדו לי דמעות אך מיד חשתי הקלה - אפשר אפילו לומר הקלה איומה . ממש התרוממות רוח . הסתובבתי אתמול כולי ב-HIGH , לא ברמה של אושר אך בהחלט הרגשה טובה. והנה הגיע הבוקר ואני בוכה , מדוכאת , ללא אנרגיות וללא מצב רוח עצוב לי מאד . מנסה לשמור על אופטימיות ולחשוב כמו אתמול על ההריון הבא והעתיד הורוד שמחכה לי אך אני לא מצליחה . אני רוצה לצאת מזה , אני רק מקשה על בעלי המקסים שדואג לי ומנסה לחזק ובאמת אין לי מילים , עם כל הכאב שלו הוא פשוט מדהים , אני רוצה לצאת מזה - איך עושים את זה ? איך נעשים אופטימיים ? איך מתכננים את ההריון הבא ? איך חוזרים לשגרת חיים ?

 

[נאשא]

לולו יקרה

אני קוראת את מה שכתבת, והלב כואב. קראתי גם מה שבנות אחרות כתבו לך בשירשורך הקודם, ואין ספק שהן מדהימות. כתבו לך דברים מהלב, דברים חכמים, ואין הרבה מה להוסיף חוץ מלהזכיר שאנחנו באמת כאן בשבילך. אם את שואלת אותי, אפשר להתחיל ללכת קדימה רק אחרי שעושים עיבוד של מה שקרה. אני זוכרת את תחושת האופטימיות של אחרי (זוכרת איך שאמרתי לאחיות הבוכות בביה"ח שהן עוד יראו אותי מהר מכפי שהן מתארות...פחחחחח...). אסור לאבד את האופטימיות הזו, היא זו שתחזיר אותך לשגרה, לנסיונות, לבנית העתיד הטוב יותר, אך בהחלט צריך לתת זמן למחשבות העצובות, המתגעגעות, הכואבות. ולגבי הבעל: לזכור שגם הוא עבר את זה, זה היה של שניכם. להתעצב ביחד, וביחד להיות שם האחד בשביל השני. כולי תקווה שהמשך השנה יהיה טוב מתחילתה.

 

[א וש ר י]

לולו

לקרוא מה שאת כותבת זה כמו לחזור אחורה. קשה קצת לחזור להיות אופטימית אחרי דבר כזה. וחוץ מזה שהאופטימיות החדשה היא כבר לא זהה, לדעתי, לאופטימיות של פעם. אבל תהיי אופטימיות. והיא תהיה בונה.אחרת אבל בונה. ככה זה אצלי לפחות. זה קשה. איבדת אותה וזה כואב. אצלי זה אחד הדברים הכי כואבים שקרו לי. איבדתי גם מישהי מאוד יקרה לי אבל הכאב שונה. מותר לך לבכות על הכל. לבכות איתו ביחד או לבד. מה שיוצא. אצלנו הקשר התחזק עוד ועוד אחר כך. זה קצת נורא לומר, אבל הזמן הוא קצת רופא. פעם ידעתי בדיוק כמה ימים עברו מהלידה. אחר כך זכרתי כמה שבועות. היום אני יודעת שקצת יותר מחודשיים. עדיין בוכה. קצת פחות באופן פתאומי ומול אנשים. היום אני קצת יותר רציונלית. אז רציתי מיד להיות שוב בהיריון. היום מנסה לבדוק מה שאפשר לפני. פעמיים אובדן לא נותנים לי כוח לעוד אחד. רוצה לדעת שביררתי הכל. תזרמי עם עצמך. תקחי לך זמן לעכל מה שקרה. יש לנו כנראה מנגנונים פנימיים במוח שמתעסקים עם האובדן. וישש כל מיני שלבים שהרגשתי שעברתי, וכנראה תרגישי גם את. תתני ללב ולנפש את מה שמתבקש. עייפה? תנוחי. משועממת תקראי או תצאי קצת. תקדישי לעצמך ולבעלך. אני יודעת שזה נשמע מרגיז, אבל זה מה שלנו עזר קצת. בכיתי לבד. בכיתי איתו. בכיתי עם מי שהרגשתי צורך. צחקתי עם אחרים. עשיתי מה שיצא. בלי לדפוק חשבון לאף אחד. לא עניתי תמיד לטלפונים, ולא תמיד הייתי נחמדה. וחשוב אצלי - סופסופ ריחמתי על עצמי. אף פעם לא עשיתי את זה בעבר. הפעם עשיתי את זה. איך שהוא זה היה לי טוב. מקווה שהתקופה הזו תהיה כבר מאחורייך, ותגיעי לתקופה שבה את חיה עם זה, ויודעת איך להתמודד עם העצבות והרגשות הנילוות. כי עכשיו זה עוד כל כך חדש... תמיד כאן בשבילך. מקווה שזה עוזר לדעת.