אנא עזרתכם אנשים יקרים

  • פותח הנושא yam9
  • פורסם בתאריך

yam9

New member
אנא עזרתכם אנשים יקרים

ישנם שני ביטויים להם יש שתי שמות שם עתיק יותר ( כפי שהבנתי ) ושם מודרני יותר אנא עיזרו לי במתן הסבר מדוע ישנם את שני הביטויים האלו ומדוע השימוש באחד מהם נפוץ יותר המילה הראשונה היא ספר הפירוש הוא זיאן או חלאק ? המילה השניה היא מגבת חאוולי או פשטמאן ? אנא עזרתכם ופרשנותכם המלומדת בהזדמנות זו מאחל לכולכם חג פסח שמח ואחלה שדכה
 

א ש ר ת

New member
yam9 שלום

לגבי השאלה הראשונה: המלה מְזַיִן ולא זיאן באה מהשורש זַיְן = יפה , קשוט , ובכן הספר מיפה את המסופר. המלה חלאק באה מהשורש חלק בערבית זה לגלח באמצעות תער או סכין גילוח, והספר היה גם מגלח וגם מספר במספריים לכן קוראים לו חלאק. לגבי ח'אולי בפי יהדות עירק בלבד , אולי באה מהשורש ח'לוַ וזה להיות לבד עם עצמו, בדרך כלל מתנגבים אחרי רחצה כשאנו לבד,זו השערה שלי אם למישהו יש הסבר אחר אשמח לדעת, באשר למלה פשטמל ולא פשטמן לדעתי זו מלה טורקית או פרסית שהוחדרה לעירק ומשתמשים בה רק יהודי עירק. המוסלמים קוראים למגבת , בּשְכּיר מקווה שעזרתי במשהו. בברכה אשרת
 

yam9

New member
תודה לכולכם

 

DORIYOSEF

New member
ספר - حلاق

המצרים אומרים מזיין [ مزيّن ] כמו העירקים . אצל ערביי פלסטין זאת מילה גסה כמו בעברית המדוברת . כמובן שמדובר ביפוי , زين = مليح . באשר למגבת , ישנם 2 סוגי מגבות : אחת לניגוב הפנים שהיא ה " ח'אוולי " (خاولى ) , שנקראת כך , לעניות דעתי , בשל החוטים הריקים בתוכם ואינם מתוחים כמו אריג שטוח או סריג של שתי וערב וזאת על מנת ליצור רכות ונעימות בניגוב הפנים שעורם עדין . الخاوى هو الفارغ [חלול - ריק ] ..مثل هؤلاء الفقراء اللذين ينامون على بطونهم الخاويه اى الجائعين . המגבת השנייה הנקראת " פשטמאל " עשויה מבד גס שנועד לניגוב הידיים . בדרך כלל היא עשויה מפשתן צבעוני והיא גם נקראת [مسح ايدين ]
 

lmns

New member
אחלה שתאחא גם לך. זה כמובן לקוח

מההגדה של פסח. השתא הכא - לא בטוחה אם כותבים כך ("השנה" בארמית - תקנו אותי אם אני טועה) השנה אנחנו במצרים ובשנה הבאה בארץ ישראל (בארעא דישראל). חג שמח ומבורך לך ולכל חברי הפורום.
 
ללמנס, כייף לראותך ../images/Emo141.gif

אני זוכר את אימא שלי אומרת לי בליל הסדר כי עליי לשתוק "אבוכ קישתך", ואצלי נקלט שהפועל ישתך זה פועל שהיהודים המציאו כדי לתאר את הפעולה של של להחזיק את כוס אלזביב ולהתפלל. מה דעתך על העניין הזה, שקיים פועל כזה בדיבור של יהדות עיראק. שיהיה לכם חג פסח מלא, שבעקבותיו אתם יוצאים מתחדשים, ומלאים בחירות פנימית. באהבה ממני,
 
ליל הסדר, אצלינו..

היו מוציאים את כל הילדים החוצה, מלבישים עליהם משהו כמו בד גדול או זקט של גבר, כל דבר טוב, כעין תחפושת, והם היו דופקים בדלת, שואלים אותם: מנין אינתם? עונים: ממצרים. שואלים: ווין ריחין: עונים לירושלים.
 
לים, כל מה שכתבה לך אושרת מתאים

לי מאוד, חוץ מהמילה ח'אוולי, שאני בטוח מאוד שהיא בשימושם של המוסלמים גם ולא רק היהודים. אצלנו בבית למגבת קטנה קראנו ח'אוולי, ולמגבת הגדולה קראנו "מנשפה", כלומר זאת שמייבשת. לפני כעשר שנים, התחלתי לשאול את עצמי שאלות לגבי הזהות שלי כעראקי, ואחד הדברים הראשונים שהתמודדתי איתם זה היה הביטוי ח'אוולי, הסיבה לכך היא מגבת שהבאתי איתי מעיראק שמצוייר עליה מסגד ומתחתיה המילה "כרבלאא'" (עיר קדושה בבגדאד), והיא תמיד מופיעה כנגד עיניי, וזה כבר המון המון שנים שאני מנגב איתה את פניי, היא כבר קרועה הרבה כיום. בהתחלה חשבתי שהמילה ח'אוולי היא מילה ייחודית רק לעיראקים, אבל אח"כ עלה בדעתי לקשר את המילה עם הפועל ח'אוול שזה נהיה אינטימי עם, הכוונה שהאדם נהיה אינטימי עם עצמו. מאוד אהבתי את הרעיון הזה מסביב למילה ח'אוולי, וגרם לי להרגשה מאוד טובה. חשוב לציין כאן, שבגדאד היתה מרכז העולם הערבי ואפילו מרכז העולם, ומבחינה תרבותית בתחום השפה הערבית הם היו המובילים באותם הימים של תקופת הזוהר. כך שאין פלא שהמציאו כזאת מילה יפיפיה כדי לתאר מגבת. המילה ח'אוולי היא בשימוש של העיראקים בלבד. לגבי המילה זיאן, נהוג אצלינו בבית בבגדאד היה, לומר על מכונת הגילוח, מכינה מאל אלזיאן, מכונת תיגלחת. כשהייתי צריך ללכת לספר הייתי אומר מזיין, נשים לא השתמשו בפועל הזה וגם לא חלאק, זה היה רק לגברים, נשים השתמשו בביטוי קצ אלשער. עד 1950 בערך, אלמזיין, היה מספר גברים ומגלח באמצע השוק, הוא היה גם עוקר שיניים וחובש פצעים. סכין גילוח היינו אומרים מוס מל זייאן. זה כמובן יצר סוגיה מאוד מעניינת לגבי יהדות עיראק שעלתה ארצה. היה עלינו מעכשיו והלאה להזהר בצורת הדיבור שלנו ולעצור את עצמינו מלהשתמש בפועל הזה כי בעברית יש לו משמעות גסה. ולכן, רוב רובינו, הגברים וגם הנשים העיראקים, שידרגנו את עצמינו והתחלנו לומר את הביטוי, אחלק ד'קני, כלומר אגלח את זקני, אבי ז"ל עבר לכך, גיסי דור שני נהיה כך, גיסי השני שעלה איתנו נהיה כך, וכיום מעט מאוד נמצא גברים שמשתמשים בפועל זיין. כולנו כשאנחנו מדברים ערבית, אך שהוא נדלק לנו מנורה אדומה כשאנחנו מתקרבים לשורש זיין. לדעתי, עיראקים שהיגרו לארצות אחרות אנחנו נמצא אותם אומרים את הפועל הזה בחופשיות ובגאווה בלי מעצורים כלשהם. זה אחד הסיבות שאני מאוד רוצה לפגוש עיראקים שישר היגרו לארה"ב או אנגליה כדי לעמוד על ההבדלים. כל מה שאמרתי עכשיו, זה תרבות עיראק, זה אנחנו, זה ההיסטוריה שלנו, זה מה שעבר עלינו, זה מה שהיה איתנו, כאילו תחשוב על זה שאצלינו, זה לא שאנחנו הולכים להתגלח, לא, אצלינו זה אנחנו הולכים להתיפיף, כי הפועל זיין זה לעשות יפה. תחשוב על זה שהיינו צריכים לוותר על זה. ככל שאני קורא, וככל שאני מתעמק, בתרבות העיראקית,, ככל שאני מבין את עומק החיתוך שהיינו צריכים לבצע בבשר שלנו כדי להיות חלק מהתרבות הישראלית, עשינו את זה באהבה, מתוך אמונה שזו היא חובתינו, ובכל זאת אני דורש שיכבדו אותי בעד זה, שיתנו לי את הקרדיט, שלא יגידו לי שזה היה מובן מאליו, שיבינו שאני שברתי את עצמי לחתיכות חתיכות בשביל זה. באהבה ממני,
 

א ש ר ת

New member
סייח בוקר טוב../images/Emo42.gif

לי היו חברים ושכנים מוסלמים ונוצרים בעירק, מעולם לא שמעתי את המילה ח'אוולי בפיהם הם השתמשו כפי שהסברתי קודם במלה "בּשכּיר". חזקת את מה שהסברתי לגבי "הלבד עם עצמך" והח'וולי שלך, הדרוזים מתבודדים כדי להתפלל במקום שנקרא "ח'לווה" במקביל לבית הכנסת אצל היהודים והמסגד אצל המוסלמים וכו'. בהקשר למה שציינת עם הפועל "זיין" ואתכם הסליחה של כל מי שלא מדבר ערבית, הגעתי לארץ נערה בגיל 14 בשנות הששים והתארחתי בבית דודתי בפתח תקווה, החלטנו לצאת לטייל באחד הערבים ואני לתומי פניתי לבן דודתי החייל אז, "אנתַ לאזם תְזַיִין" . אני בשיא הטבעיות אומרת זאת ובני הדודים עמדו מולי פעורי פה, הנערה הביישנית שהגיעה זה עתה לישראל מתבטאה במלים גסות כאלו? לא הבנתי על מה המהומה ואז בעלה של דודתי צחק צחוק כפי שלא ראיתי אותו צוחק כך מעולם . הסביר כמובן מה כוונתי היתה ויעץ לי לא להשתמש בפועל הזה יותר בארץ כשהכוונה לגילוח. רציתי לשתף אותך והפורום בשינויים הרבים שהיה עלינו לעשות בגלל המעבר בין שתי שפות שבכלל הן שפות דומות ושתיהן שפות שמיות. בברכה אשרת
 
למעלה