לים, כל מה שכתבה לך אושרת מתאים
לי מאוד, חוץ מהמילה ח'אוולי, שאני בטוח מאוד שהיא בשימושם של המוסלמים גם ולא רק היהודים. אצלנו בבית למגבת קטנה קראנו ח'אוולי, ולמגבת הגדולה קראנו "מנשפה", כלומר זאת שמייבשת. לפני כעשר שנים, התחלתי לשאול את עצמי שאלות לגבי הזהות שלי כעראקי, ואחד הדברים הראשונים שהתמודדתי איתם זה היה הביטוי ח'אוולי, הסיבה לכך היא מגבת שהבאתי איתי מעיראק שמצוייר עליה מסגד ומתחתיה המילה "כרבלאא'" (עיר קדושה בבגדאד), והיא תמיד מופיעה כנגד עיניי, וזה כבר המון המון שנים שאני מנגב איתה את פניי, היא כבר קרועה הרבה כיום. בהתחלה חשבתי שהמילה ח'אוולי היא מילה ייחודית רק לעיראקים, אבל אח"כ עלה בדעתי לקשר את המילה עם הפועל ח'אוול שזה נהיה אינטימי עם, הכוונה שהאדם נהיה אינטימי עם עצמו. מאוד אהבתי את הרעיון הזה מסביב למילה ח'אוולי, וגרם לי להרגשה מאוד טובה. חשוב לציין כאן, שבגדאד היתה מרכז העולם הערבי ואפילו מרכז העולם, ומבחינה תרבותית בתחום השפה הערבית הם היו המובילים באותם הימים של תקופת הזוהר. כך שאין פלא שהמציאו כזאת מילה יפיפיה כדי לתאר מגבת. המילה ח'אוולי היא בשימוש של העיראקים בלבד. לגבי המילה זיאן, נהוג אצלינו בבית בבגדאד היה, לומר על מכונת הגילוח, מכינה מאל אלזיאן, מכונת תיגלחת. כשהייתי צריך ללכת לספר הייתי אומר מזיין, נשים לא השתמשו בפועל הזה וגם לא חלאק, זה היה רק לגברים, נשים השתמשו בביטוי קצ אלשער. עד 1950 בערך, אלמזיין, היה מספר גברים ומגלח באמצע השוק, הוא היה גם עוקר שיניים וחובש פצעים. סכין גילוח היינו אומרים מוס מל זייאן. זה כמובן יצר סוגיה מאוד מעניינת לגבי יהדות עיראק שעלתה ארצה. היה עלינו מעכשיו והלאה להזהר בצורת הדיבור שלנו ולעצור את עצמינו מלהשתמש בפועל הזה כי בעברית יש לו משמעות גסה. ולכן, רוב רובינו, הגברים וגם הנשים העיראקים, שידרגנו את עצמינו והתחלנו לומר את הביטוי, אחלק ד'קני, כלומר אגלח את זקני, אבי ז"ל עבר לכך, גיסי דור שני נהיה כך, גיסי השני שעלה איתנו נהיה כך, וכיום מעט מאוד נמצא גברים שמשתמשים בפועל זיין. כולנו כשאנחנו מדברים ערבית, אך שהוא נדלק לנו מנורה אדומה כשאנחנו מתקרבים לשורש זיין. לדעתי, עיראקים שהיגרו לארצות אחרות אנחנו נמצא אותם אומרים את הפועל הזה בחופשיות ובגאווה בלי מעצורים כלשהם. זה אחד הסיבות שאני מאוד רוצה לפגוש עיראקים שישר היגרו לארה"ב או אנגליה כדי לעמוד על ההבדלים. כל מה שאמרתי עכשיו, זה תרבות עיראק, זה אנחנו, זה ההיסטוריה שלנו, זה מה שעבר עלינו, זה מה שהיה איתנו, כאילו תחשוב על זה שאצלינו, זה לא שאנחנו הולכים להתגלח, לא, אצלינו זה אנחנו הולכים להתיפיף, כי הפועל זיין זה לעשות יפה. תחשוב על זה שהיינו צריכים לוותר על זה. ככל שאני קורא, וככל שאני מתעמק, בתרבות העיראקית,, ככל שאני מבין את עומק החיתוך שהיינו צריכים לבצע בבשר שלנו כדי להיות חלק מהתרבות הישראלית, עשינו את זה באהבה, מתוך אמונה שזו היא חובתינו, ובכל זאת אני דורש שיכבדו אותי בעד זה, שיתנו לי את הקרדיט, שלא יגידו לי שזה היה מובן מאליו, שיבינו שאני שברתי את עצמי לחתיכות חתיכות בשביל זה. באהבה ממני,
