אמנם לא הגבתי זמן רב על הארועים הפוליטיים אבל
לאור (יותר נכון - החושך) העובר על המדינה בימים אילו ולנוכח ההתלהבות בפורומים הפוליטיים השונים, החלטתי לסטות ממנהגי בחודשים האחרונים: אני אינני אב שכול , אבל שמעתי את דבריו של האב השכול שהגיב על מסקנות וינוגרד בתוכניתו של יאיר לפיד והזדהיתי עם דבריו באופן מלא. בעשור האחרון נבחרים לראשות הממשלה אישים שפשוט לא יודעים להיות ראשי ממשלה! . זה לא קשור לאידאולוגיה - לפי דברי אותו אב שכול. אין לביבי,לברק ,לאולמרט ולשרון היכולת לעבוד עבודת צוות, יכולת להחליט החלטות אמיצות-בלי ללכת אחרי גחמות העם. הם אנשים מוכשרים אבל אף אחד מהם לא יודע להיות ראש-ממשלה , אז באיזו זכות הם נוטלים על עצמם אחריות על חיי מדינה שלמה?. כך אמר אותו אב שכול. והעם מבין זאת היטב. בכל מערכות הבחירות האחרונות אחוז ההצבעה ירד, ובמערכת הבחירות האחרונה הוא הגיע לכ-60 אחוזים מבעלי זכות הבחירה. באותה מערכת בחירות "הקוסם התורן" היה שרון. היום ע"פ הסקרים "הקוסם התורן" הוא ביבי. אבל לקלפיות (כך אני מעריך) ילכו הפעם כ-50 אחוזים מבעלי זכות הבחירה, וזה יאמר הכל. אני לא מבין למה העם הזה כ"כ שכחן וכ"כ עיוור: ביבי-גרם כבר בתחילת כהונתו לכאוס בממשלתו, החל מהתפטרותו (למעשה פיטוריו) של שר האוצר דאז דן מרידור, פרשת בראון-חברון שלו לא נתגלתה במועד היתה גורמת להרס מערכת המשפט בארץ ופרשת עמדי. בהמשך הראה ביבי אוזלת יד נוראית בשלושה ארועים בטחוניים "קטנים" יחסית שארעו במהלך כהונתו: פרשת משעל ש"תודות" לביבי גרמה לשחרורו של מנהיג החמאס הישיש "והנחמד" שהחיה את החמאס בעזה, פרשת מנהרת הכותל ופרשת קבר רחל. אני לא רוצה אפילו לחשוב מה היה קורה אילו היתה פורצת מלחמת לבנון השניה כשביבי היה ראש-ממשלה. אותם אסונות בדיוק!. אח"כ מתגלה לנו אופיו החלש של ביבי,כאשר כמנהיג "החזק" שמדבר גבוהה גבוהה נגד הטירור-חיבק בחום את ערפאת והחזיר לו את חברון (מה שממשלת השמאל לא העיזה לעשות קודם לכן). אח"כ הסכם וואי-שהוא בעצם הסכם אוסלו ג'-וזה נעשה ע"י האדם שהתנגד בראש האופוזיציה לאותו הסכם מעל כל כיכר!. רק הימין שמפיל את הממשלה, מונע את ישום הסכם וואי. אח"כ הגילויים של שר הבטחון דאז - יצחק מרדכי על כוונותיו של ביבי להחזיר לסורים את כל רמת הגולן, ופיטוריו ע"י ביבי. אח"כ מתפטר גם לוי (אותו לוי שהיום תומך בביבי לאחר שכבר היה בידיים של ברק). בהיותו שר אוצר הצביע ביבי בעד היציאה מעזה 4 פעמים,זכורה לנו ההתנהגות המבוהלת שלו בכנסת כאשר שרון עושה ממנו צחוק וביבי לא יודע מה לעשות. מתי הוא מתפטר? שבוע לפני מימוש ההתנתקות-כאשר כבר אין משמעות להתפטרותו-והוא נושא באחריות מלאה כשר בממשלת שרון להתנתקות (לטוב ולרע). איני רוצה להכנס כלל לתפקודו כשר אוצר כי כאן הויכוח הוא אידאולוגי ואינו קשור לאי-התאמתו המוכחת להיות ראש ממשלה בשום קונסטלציה. נעבור לברק-נסוג מלבנון כי נגרר אחר דעת הקהל (כן-רוב העם רצה אז בנסיגה מלבנון-שכחתם?). לא עשה מאום בכדי לחזק את ההגנה על הצפון מהגבול הבינלאומי ולא עשה דבר כתגובה לפרובוקציות של החיזבאללה. לא התיחס להתחזקותו ודאג רק לצימרים בצפון,כאילו שהנסיגה החד-צדדית כשלעצמה יכולה להביא פתרון. התנהלותו גבלה בחוסר יכולת לעבוד עם שאר חברי ממשלתו (בדיוק כמו ביבי), וגבהות ליבו היתה בראשו. בנה קואליציה בלתי אפשרית עם ש"ס שהיו לה אז 17 מנדטים ומררה לו את חייו ועם המפד"ל שכבר אז נחשבה כקיצונית ביותר בכנסת, במקום להקים ממשלה רחבה עם הליכוד ושינוי ולהשאיר את החרדים בחוץ-כפי שהמוני מצביעיו רצו. ניהל מו"מ כושל ביתר עם הפלסטינים בוואי, ותגובתו לפרוץ האיתיפאדה השניה היתה מעוותת-גם המשיך במו"מ כשכל ילד קטן הבין שאין לו סיכוי,ובאותו זמן הפגיז את ערי הגדה. ממש לוגי. ברק וביבי הם תאומים סיאמיים. שניהם דאגו לביתם כשנפלו מהשלטון במקום לנסות ולשקם את תנועותיהם ובמקום להמשיך בחיים הפוליטיים כמו שעשו ראשי-ממשלה אחרים שכשלו בקלפי ורצו לחזור לכס ראשות הממשלה (רבין ופרס למשל). שניהם לא השתנו-ורק מטומטמים או תמימים יכולים לחשוב שהם השתנו. הרי היום שניהם מתנהגים באותה צורה-שותקים,שותקים ושותקים. בטח-אם ידברו, כולם יזכרו מי הם באמת. אולמרט-הרי את אופיו המתנשא ואת דרכי התנהגותו כבר הכרנו משנים. אני בכלל לא מתפלא על הכשלון האדיר שלו. הוא עוד אפס מוחלט שמי שהצביע עבורו היה פראייר. עמיר פרץ? עשוי מאותו חומר של פוליטיקאי קטן שהנהיג את ההסתדרות באופן מזוויע ורצה להיות ראש-ממשלה. הוא רימה את בוחריו-לא בכך שנכשל כשר בטחון, אלא בכך שהסכים להיות שר בטחון ,אחרי שמפלגתו והוא דיברו כל העת על אג'נדה חברתית-כלכלית ברורה במערכת הבחירות. טוב..הוא ואולמרט הם גוויות פוליטיות כי כשלונותיהם טריים. ברק וביבי (בעיקר ביבי) "התעוררו לחיים" אצל חלק מהציבור כי כשלונותיהם דהו עם הזמן. האני מאמין שלי, שאמרתי אותו עוד לפני הבחירות הקודמות:" המערכת הפוליטית כולה הגיעה להזנייה. אין אף אדם מתוך המערכת הזאת-שמוסרית יכול להיות ראש ממשלה-גם אם יזכה ברוב בבחירות. הרי אולמרט זכה ברוב בבחירות-לא?". אני מציע לכל אדם שאינו טיפש ואינו תמים להצטרף לתנועת מחאה גדולה יותר שמטרתה - הצלת מדינת ישראל. בראש פעילותה: קריאה להחרמת הבחירות. מאחר שכל אחד יודע שאין בעד מי להצביע היום ובמקרה הטוב מצביעים בעד חרה קטן יותר, וכך מפקירים את המדינה לחרה (וסלחו לי על המילים הבוטות, אבל המדינה חשובה לי יותר מברק, מביבי, משרון, מאולמרט ומכל הכנופיה שמזרגגת אותה). מה האלטרנטיבה? זה ענין למאמר ארוך ונוסף, ונראה לי שכבר כתבתי יותר מדי גם כך. אזי די לטמטום!
לאור (יותר נכון - החושך) העובר על המדינה בימים אילו ולנוכח ההתלהבות בפורומים הפוליטיים השונים, החלטתי לסטות ממנהגי בחודשים האחרונים: אני אינני אב שכול , אבל שמעתי את דבריו של האב השכול שהגיב על מסקנות וינוגרד בתוכניתו של יאיר לפיד והזדהיתי עם דבריו באופן מלא. בעשור האחרון נבחרים לראשות הממשלה אישים שפשוט לא יודעים להיות ראשי ממשלה! . זה לא קשור לאידאולוגיה - לפי דברי אותו אב שכול. אין לביבי,לברק ,לאולמרט ולשרון היכולת לעבוד עבודת צוות, יכולת להחליט החלטות אמיצות-בלי ללכת אחרי גחמות העם. הם אנשים מוכשרים אבל אף אחד מהם לא יודע להיות ראש-ממשלה , אז באיזו זכות הם נוטלים על עצמם אחריות על חיי מדינה שלמה?. כך אמר אותו אב שכול. והעם מבין זאת היטב. בכל מערכות הבחירות האחרונות אחוז ההצבעה ירד, ובמערכת הבחירות האחרונה הוא הגיע לכ-60 אחוזים מבעלי זכות הבחירה. באותה מערכת בחירות "הקוסם התורן" היה שרון. היום ע"פ הסקרים "הקוסם התורן" הוא ביבי. אבל לקלפיות (כך אני מעריך) ילכו הפעם כ-50 אחוזים מבעלי זכות הבחירה, וזה יאמר הכל. אני לא מבין למה העם הזה כ"כ שכחן וכ"כ עיוור: ביבי-גרם כבר בתחילת כהונתו לכאוס בממשלתו, החל מהתפטרותו (למעשה פיטוריו) של שר האוצר דאז דן מרידור, פרשת בראון-חברון שלו לא נתגלתה במועד היתה גורמת להרס מערכת המשפט בארץ ופרשת עמדי. בהמשך הראה ביבי אוזלת יד נוראית בשלושה ארועים בטחוניים "קטנים" יחסית שארעו במהלך כהונתו: פרשת משעל ש"תודות" לביבי גרמה לשחרורו של מנהיג החמאס הישיש "והנחמד" שהחיה את החמאס בעזה, פרשת מנהרת הכותל ופרשת קבר רחל. אני לא רוצה אפילו לחשוב מה היה קורה אילו היתה פורצת מלחמת לבנון השניה כשביבי היה ראש-ממשלה. אותם אסונות בדיוק!. אח"כ מתגלה לנו אופיו החלש של ביבי,כאשר כמנהיג "החזק" שמדבר גבוהה גבוהה נגד הטירור-חיבק בחום את ערפאת והחזיר לו את חברון (מה שממשלת השמאל לא העיזה לעשות קודם לכן). אח"כ הסכם וואי-שהוא בעצם הסכם אוסלו ג'-וזה נעשה ע"י האדם שהתנגד בראש האופוזיציה לאותו הסכם מעל כל כיכר!. רק הימין שמפיל את הממשלה, מונע את ישום הסכם וואי. אח"כ הגילויים של שר הבטחון דאז - יצחק מרדכי על כוונותיו של ביבי להחזיר לסורים את כל רמת הגולן, ופיטוריו ע"י ביבי. אח"כ מתפטר גם לוי (אותו לוי שהיום תומך בביבי לאחר שכבר היה בידיים של ברק). בהיותו שר אוצר הצביע ביבי בעד היציאה מעזה 4 פעמים,זכורה לנו ההתנהגות המבוהלת שלו בכנסת כאשר שרון עושה ממנו צחוק וביבי לא יודע מה לעשות. מתי הוא מתפטר? שבוע לפני מימוש ההתנתקות-כאשר כבר אין משמעות להתפטרותו-והוא נושא באחריות מלאה כשר בממשלת שרון להתנתקות (לטוב ולרע). איני רוצה להכנס כלל לתפקודו כשר אוצר כי כאן הויכוח הוא אידאולוגי ואינו קשור לאי-התאמתו המוכחת להיות ראש ממשלה בשום קונסטלציה. נעבור לברק-נסוג מלבנון כי נגרר אחר דעת הקהל (כן-רוב העם רצה אז בנסיגה מלבנון-שכחתם?). לא עשה מאום בכדי לחזק את ההגנה על הצפון מהגבול הבינלאומי ולא עשה דבר כתגובה לפרובוקציות של החיזבאללה. לא התיחס להתחזקותו ודאג רק לצימרים בצפון,כאילו שהנסיגה החד-צדדית כשלעצמה יכולה להביא פתרון. התנהלותו גבלה בחוסר יכולת לעבוד עם שאר חברי ממשלתו (בדיוק כמו ביבי), וגבהות ליבו היתה בראשו. בנה קואליציה בלתי אפשרית עם ש"ס שהיו לה אז 17 מנדטים ומררה לו את חייו ועם המפד"ל שכבר אז נחשבה כקיצונית ביותר בכנסת, במקום להקים ממשלה רחבה עם הליכוד ושינוי ולהשאיר את החרדים בחוץ-כפי שהמוני מצביעיו רצו. ניהל מו"מ כושל ביתר עם הפלסטינים בוואי, ותגובתו לפרוץ האיתיפאדה השניה היתה מעוותת-גם המשיך במו"מ כשכל ילד קטן הבין שאין לו סיכוי,ובאותו זמן הפגיז את ערי הגדה. ממש לוגי. ברק וביבי הם תאומים סיאמיים. שניהם דאגו לביתם כשנפלו מהשלטון במקום לנסות ולשקם את תנועותיהם ובמקום להמשיך בחיים הפוליטיים כמו שעשו ראשי-ממשלה אחרים שכשלו בקלפי ורצו לחזור לכס ראשות הממשלה (רבין ופרס למשל). שניהם לא השתנו-ורק מטומטמים או תמימים יכולים לחשוב שהם השתנו. הרי היום שניהם מתנהגים באותה צורה-שותקים,שותקים ושותקים. בטח-אם ידברו, כולם יזכרו מי הם באמת. אולמרט-הרי את אופיו המתנשא ואת דרכי התנהגותו כבר הכרנו משנים. אני בכלל לא מתפלא על הכשלון האדיר שלו. הוא עוד אפס מוחלט שמי שהצביע עבורו היה פראייר. עמיר פרץ? עשוי מאותו חומר של פוליטיקאי קטן שהנהיג את ההסתדרות באופן מזוויע ורצה להיות ראש-ממשלה. הוא רימה את בוחריו-לא בכך שנכשל כשר בטחון, אלא בכך שהסכים להיות שר בטחון ,אחרי שמפלגתו והוא דיברו כל העת על אג'נדה חברתית-כלכלית ברורה במערכת הבחירות. טוב..הוא ואולמרט הם גוויות פוליטיות כי כשלונותיהם טריים. ברק וביבי (בעיקר ביבי) "התעוררו לחיים" אצל חלק מהציבור כי כשלונותיהם דהו עם הזמן. האני מאמין שלי, שאמרתי אותו עוד לפני הבחירות הקודמות:" המערכת הפוליטית כולה הגיעה להזנייה. אין אף אדם מתוך המערכת הזאת-שמוסרית יכול להיות ראש ממשלה-גם אם יזכה ברוב בבחירות. הרי אולמרט זכה ברוב בבחירות-לא?". אני מציע לכל אדם שאינו טיפש ואינו תמים להצטרף לתנועת מחאה גדולה יותר שמטרתה - הצלת מדינת ישראל. בראש פעילותה: קריאה להחרמת הבחירות. מאחר שכל אחד יודע שאין בעד מי להצביע היום ובמקרה הטוב מצביעים בעד חרה קטן יותר, וכך מפקירים את המדינה לחרה (וסלחו לי על המילים הבוטות, אבל המדינה חשובה לי יותר מברק, מביבי, משרון, מאולמרט ומכל הכנופיה שמזרגגת אותה). מה האלטרנטיבה? זה ענין למאמר ארוך ונוסף, ונראה לי שכבר כתבתי יותר מדי גם כך. אזי די לטמטום!