אממ.. זה לא סיפור ולא שיר.. מצטערת

daboor

New member
אממ.. זה לא סיפור ולא שיר.. מצטערת

זו הפעם הראשונה שאני הולכת לפסיכולוג, אמא שלי החליטה שיש לי המון בעיות, כל מי שמכיר אותי החליט שיש לי המון בעיות. טוב נו... אם זה נותן להם נחת לדאוג לאנשים שבכלל לא צריכים שידאגו להם... אנשים שמסתדרים טוב מאוד בכוחות עצמם, אז שיהנו! התפקיד שלי זה לרצות את כולם, והנה אני נמצאת עכשיו בחדר גדול עם הרבה כיסאות ומעט אנשים, מרצה את כולם. וככה טוב לי. באמת שככה טוב לי. בזמן שאני מחכה שהפסיכולוג שלי יתפנה אני לוקחת חוברת של האגודה למלחמה בסמים. החוברת מתיימרת להיות "מריחואנה כל האמת". נראה מה כבר יש להם לחדש לי... חה, הם אפילו נותנים הוראות איך לגלגל או לקסוס וגם כתוב פה כמה זה עולה! מ´זה זה?! עלון לשימוש ביתי או עלון נגד סמים?! פולטת צחוק צורם וקר... האנשים מסביבי מסתכלים עלי כאילו כרגע נפלתי מהשמיים. מה אתם מסתכלים, מטומטמים?! בעיה שלכם שאתם לא יודעים מה עובר לי בראש! אבל לי יש נטייה לשמור הכל בבטן.. וגם את זה, שתקתי וקברתי את עצמי בעוד חוברת. זה קורה הרבה פעמים שאנשים קרובים לי לא מבינים מה עובר עלי רק כי הבפנוכו שלי לא משודר בגלגל"צ.. בעיקר כשאני בוכה... בעיקר עם חבר שלי... בעיקר שאני מצפה שיבין והוא לא... סוף סוף התפנו אלי וניכנסתי אל הפסיכולוג (באמת שהשתדלתי להראות כמו ילדה עם בעיות...). דיברנו על החברים, דיברנו על ההורים, הלימודים, ועל הסמים. על הכל דיברנו! רק לא על מה שבאמת מציק לי... לא שיש דברים כאלו! שלא תקבלו ת´רושם המוטעה.. כי כבר מזמן התחברתי עם מה שהציק לי.. וככה טוב לי. באמת שככה טוב לי. וברגע שיצאתי משם-ניכנסתי לפה! לשחור הזה... לשחור האין סופי הזה... הרך והמזמין... לפעמים לא צריך להתנגד לדברים! הענן השחור הזה בא, אם או בלי שאני ירצה, וזה לא יעצור אותו אם אני ילחם... רק שאם נלחמים זה כואב יותר. למדתי לקבל אותו, לטבוע בתוכו, להפיק את הכי שאפשר ממנו! לתת לו לחבק אותי... מכל החיבוקים בסוף נמאס! לא משנה כמה הזויים הם או כמה חמים ואוהבים ורכים הם! וגם זה חיבוק, וגם ממנו נמאס.. וכשנמאס ועוזבים, פתאום מגלים את האמת; זה לא הוא שלא נתן לי ללכת ולהשאיר אותו מהאחורי, להשתחרר מהחיבוק המשחרר הזה.. זו אני שלא נתתי לדיכאון לעזוב, הרי בלעדיו אני כלום... וכשמקבלים אותו ככה, כמו שאני מקבלת אותו, זה כבר לא דבר כואב, זה דבר ממכר... וטוב לי ככה. באמת שטוב לי ככה.. באמת... הכל אמיתי... כי לעצמי אני לא יכולה לשקר... תתעוררי -------------- הרגשתי את זה בא! כן.. אין עוד הרגשה בעולם כמו זאת! מי שהרגיש את זה לא יוכל להיות אותו בנאדם שוב, בדיוק כמו שאני עכשיו זה ממש לא מה שהייתי… הרגשתי אותו… את הקו הדק הזה, בהתחלה הוא היה ממש לידי, מלפני.. לאט לאט התקרבתי. ברגע שהרגשתי את גל החום הארור הזה ידעתי שאני שם! על הגבול, אי אפשר לתאר ת´הרגשה; מן גלי חום, או אולי קור… לא יודעת. גלים כאלו שברגע שהם פוגעים בי אין לי מושג מה אני רוצה יותר; להמשיך להיות שם תמיד, או למות. המשכתי לרחף שם.. על הגבול.. עם הזמן המוח המטורף שלי השיט אותי הלאה.. ההרגשה גברה.. המוח הולך להתפוצץ!! תוציאו ממני כבר את המטאפורות האלו!!! ראיתי את הגבול הדק הזה… ראיתי אותו בדיוק איך שחציתי אותו.. גבול מטומטם.. הרס לי את החיים ובאותו זמן נתן לי לנשום מן האויר שבעולם האמיתי.. זהו... נראה לי שעברתי אותו... עברתי שוב את גבול השפיות… זהו... הקטעים קצת (הרבה לא מובנים) אבל מקווה שיהיה טוב.. בכל המובנים
 
למעלה