אממ, אני לא יודעת כמה אני טובה בזה../images/Emo96.gif
אבל אני רוצה להמליץ על שלושה ספרים שקראתי לאחרונה, וגם לשאול שתי שאלות. היום, מחר, אותו הדבר / פאיזה גאן הוא מספר על נערה מוסלמית שחיה בפריז, ועל כל הקשיים שלה: העוני, הזלזול, הבעיות של החברה. הספר ספר נחמד מאוד ומשעשע, משהו נחמד להעביר איתו את הזמן, ולמרות זאת לא שטחי מדי. בני אנאנסי / ניל גיימן קצת קשה לי לספר את העלילה, אז אני אצטט חכמים ממני: "זהו סיפורו של צ'ארלס נאנסי, או, כפי שכולם קוראים לו, צ'ארלי השמן. הוא כבר מזמן לא שמן, אבל כולם עדיין קוראים לו כך, גם בלי לדעת שזה כינויו. הוא יודע שהסיבה לכך היא אביו שקרא לו כך, כי כשאביו מעניק למשהו שם, השם הזה דבק. הסיבה לכך, שאינה ידועה לצ'ארלי השמן, היא שאביו הוא אל – אנאנסי, העכביש שכל הסיפורים והשירים בעולם שייכים לו, לאחר שהוא לקח אותם מטיגריס. צ'ארלי לא יודע הרבה דברים על אביו, מאז שאמו נטשה את אנאנסי ועברה עם בנה לאנגליה, אך הוא יודע שאביו תמיד בייש אותו, ושהוא ממש לא מעוניין שאביו יגיע לחתונתו עם בחירת לבו, רוזי. צ'ארלי השמן לא יודע זאת, אבל הוא עומד לגלות שבזמן בו הוא התווכח עם רוזי על הגעתו של אביו לחתונתם, והפסיד, בצד השני של האוקיינוס אביו בייש אותו פעם אחת אחרונה. צ'ארלי השמן עומד לגלות דברים נוספים: שיש לו אח, ושאחיו זכה לרשת את התכונות האלוהיות של אביהם, ושאם את אביו הוא לא רצה בחתונתו, קל וחומר שבחייו הוא לא ירצה את אחיו, עכביש." מתוך המאמר הזה. לקראת הסוף זה הופך ליותר ויותר מעניין ומותח, אבל הכל ביחד עם הומור וכיף. הזדהיתי מאוד עם הגיבור, ואהבתי כמעט את כל שאר הדמויות. מומלץ מאוד! הצל של אנדר / אורסון סקוט קארד הספר הוא ספר מקביל ל"המשחק של אנדר" ומספר על חברו ושותפו של אנדר, בין. בין הוא ילד קטן מאוד שחי ברחובות נוטרדאם - מקום מאוד אכזרי שבו ילדים קטנים הורגים אחד את השני וצריך להלחם כדי לא לגוע ברעב. ברחוב בין מצטרף בזכות חוכמתו לחבורה, ומחולל מהפך גדול ברחוב אבל גם רוכש לאוייבים. כשאחות בשם קרלוטה רואה אותו, היא מיד מגלה את הפוטנציאל שלו ושולחת אותו לבית הספר ללחימה - שם הוא פוגש את אנדר, ומבין הרבה מאוד דברים על איך בית הספר עובד ועל המלחמה עם הבאגים. זה בקטנה. חשבתי שאני לא אוהבת את הרעיון של לעשות ספר שלם על אותו סיפור רק מזוית שונה, אבל זה התברר כמאוד מאוד מעניין וגרם לי לראות את כל הסיפור מאוד שונה. יותר אהבתי את "הצל של אנדר" מאשר את "המשחק של אנדר", הוא ממש מתח אותי ו... זהו. עכשיו לשאלות.. כמו שאמרתי, אהבתי מאוד את ה"משחק" ו"הצל".. כדאי לקרוא את ההמשכים? אני לא אוהבת המשכים, הם בדרך כלל פחות טובים. אני חוששת שזה יהרוס לי. "שבט דוב המערות" - מקסים. לקרוא את ההמשכים? שמעתי שהם ממש גרועים, אבל אני לא מרגישה שמיציתי את העולם הזה... תודה מראש
אבל אני רוצה להמליץ על שלושה ספרים שקראתי לאחרונה, וגם לשאול שתי שאלות. היום, מחר, אותו הדבר / פאיזה גאן הוא מספר על נערה מוסלמית שחיה בפריז, ועל כל הקשיים שלה: העוני, הזלזול, הבעיות של החברה. הספר ספר נחמד מאוד ומשעשע, משהו נחמד להעביר איתו את הזמן, ולמרות זאת לא שטחי מדי. בני אנאנסי / ניל גיימן קצת קשה לי לספר את העלילה, אז אני אצטט חכמים ממני: "זהו סיפורו של צ'ארלס נאנסי, או, כפי שכולם קוראים לו, צ'ארלי השמן. הוא כבר מזמן לא שמן, אבל כולם עדיין קוראים לו כך, גם בלי לדעת שזה כינויו. הוא יודע שהסיבה לכך היא אביו שקרא לו כך, כי כשאביו מעניק למשהו שם, השם הזה דבק. הסיבה לכך, שאינה ידועה לצ'ארלי השמן, היא שאביו הוא אל – אנאנסי, העכביש שכל הסיפורים והשירים בעולם שייכים לו, לאחר שהוא לקח אותם מטיגריס. צ'ארלי לא יודע הרבה דברים על אביו, מאז שאמו נטשה את אנאנסי ועברה עם בנה לאנגליה, אך הוא יודע שאביו תמיד בייש אותו, ושהוא ממש לא מעוניין שאביו יגיע לחתונתו עם בחירת לבו, רוזי. צ'ארלי השמן לא יודע זאת, אבל הוא עומד לגלות שבזמן בו הוא התווכח עם רוזי על הגעתו של אביו לחתונתם, והפסיד, בצד השני של האוקיינוס אביו בייש אותו פעם אחת אחרונה. צ'ארלי השמן עומד לגלות דברים נוספים: שיש לו אח, ושאחיו זכה לרשת את התכונות האלוהיות של אביהם, ושאם את אביו הוא לא רצה בחתונתו, קל וחומר שבחייו הוא לא ירצה את אחיו, עכביש." מתוך המאמר הזה. לקראת הסוף זה הופך ליותר ויותר מעניין ומותח, אבל הכל ביחד עם הומור וכיף. הזדהיתי מאוד עם הגיבור, ואהבתי כמעט את כל שאר הדמויות. מומלץ מאוד! הצל של אנדר / אורסון סקוט קארד הספר הוא ספר מקביל ל"המשחק של אנדר" ומספר על חברו ושותפו של אנדר, בין. בין הוא ילד קטן מאוד שחי ברחובות נוטרדאם - מקום מאוד אכזרי שבו ילדים קטנים הורגים אחד את השני וצריך להלחם כדי לא לגוע ברעב. ברחוב בין מצטרף בזכות חוכמתו לחבורה, ומחולל מהפך גדול ברחוב אבל גם רוכש לאוייבים. כשאחות בשם קרלוטה רואה אותו, היא מיד מגלה את הפוטנציאל שלו ושולחת אותו לבית הספר ללחימה - שם הוא פוגש את אנדר, ומבין הרבה מאוד דברים על איך בית הספר עובד ועל המלחמה עם הבאגים. זה בקטנה. חשבתי שאני לא אוהבת את הרעיון של לעשות ספר שלם על אותו סיפור רק מזוית שונה, אבל זה התברר כמאוד מאוד מעניין וגרם לי לראות את כל הסיפור מאוד שונה. יותר אהבתי את "הצל של אנדר" מאשר את "המשחק של אנדר", הוא ממש מתח אותי ו... זהו. עכשיו לשאלות.. כמו שאמרתי, אהבתי מאוד את ה"משחק" ו"הצל".. כדאי לקרוא את ההמשכים? אני לא אוהבת המשכים, הם בדרך כלל פחות טובים. אני חוששת שזה יהרוס לי. "שבט דוב המערות" - מקסים. לקרוא את ההמשכים? שמעתי שהם ממש גרועים, אבל אני לא מרגישה שמיציתי את העולם הזה... תודה מראש