ירח מאירה בשמים
New member
אממממממממממממממממ........
וואאווו... אני דיי מתרגשת לחזור לכתוב כאן... אז ככה: לכל מי שדאג לי... ת-ו-ד-ה ר-ב-ה!!!! זה ממש מחמם את ה
לחזור לפורום ולראות בעמודים הקודמים הודעות שמחפשות אותי.... נעלמתי לשבוע וקצת בגלל המחשב המזורגג! הישן שאמור להיות שלי עדיין אצל הטכנאי מחשבים... והחדש עשה בעיות אז רק עכשיו הוא חזר.... (פשוט הטכנאי כל הזמן יוצא ליום מילואים פה ויומיים מילואים שם ככה שהקצב עבודה שלו נוראי... מסכן-לא באשמתו...) קרו כ"כ הרבה דברים.... עשיתי משקפיים חדשות, כולם החמיאו לי עליהן, אבל ברור לי שאני עדיין מכוערת... ביום ירושלים, הייתי אמורה לצאת בבוקר עם הבית ספר לירושלים ואז לפגוש חברים ולהשאר באיזור גם בשבת... אבל בסוף לא נסעתי עם הבית ספר.. לקחתי אחרי צהריים אוטובוס (הנסיעה הייתה סיוט-צפוף ומחניק... בלעעעעעעעעעע) ואז פגשתי את חברה שלי, וכל הזמן רבנו, יותר נכון אני התעצבנתי עליה מכל שטות... ואז, הגיע ידיד שלי... אותו אחד שניסיתי לנתק איתו קשר והוא המשיך לשלוח לי הודעות וכו´... זוכרים? אז פתאום הוא מופיע מולי.... אני אתאר לכם את השיחה:
ידיד: "היי" (שנינו ביחד, ואני מופתעת מאוד!)
:"מה אתה עושה פה?" ידיד:"ידעתי שתהי פה.. חיפשתי אותך..." "אני יודעת שזה לא הזמן ולא המקום לדבר... אבל..."
:"אף פעם זה לא הזמן ולא המקום לדבר, כבר דיברנו על זה..." ידיד:"אני לא מבין למה את כ"כ מתעקשת לנתק איתי קשר?... למה???"
:"שאלת את השאלה הזאת יותר ממאה פעמים, וכל הפעמים האלו קיבלת את אותה תשובה... זהו- זה נגמר, למה להתעקש? תתגבר על זה... מתגברים על הכל!" ואז דיברתי טיפה עם חברה שלי בצד... הייתי בטוחה שהיא הביאה אותו... ידיד:"ביי" *פרצוף עצוב...*
:"ביי" אח"כ לקחתי את חברה שלי למקום שקט.. ישבנו בבית קפה.. בכיתי קצת... הרגשתי כ"כ מאניקית! כ"כ פגעתי בו... כל שאר היום/ערב היה דפוק... אז פגשתי את אחותי... היא הייתה עם חברה והן היו עם רכב.. היא הציעה לי לחזור איתה הבייתה... חברה שלי רצתה שאני אשאר לשבת(זה היה התיכנון המקורי... באתי עם תיק והכל...) אמרתי לאחותי שלפני שהיא יוצאת מהעיר שתקשר אלי ואני אחליט כבר... עוד כמה ויכוחים עם חברה שלי... ואז החלטתי לחזור הבייתה... פגשתי אנשים, ניסיתי להראות שמחה... חברה שלי נפגעה.. ביום שלישי האחרון התחלתי ברכיבה על סוסים... כנראה שזה יהיה קבוע.. אני רק צריכה לבחור יום מסויים... כשחזרתי הבייתה ישנתי קצת ואז הייתה אזכרה של אחות של ידיד שלי (נהרגה באסון ורסאי..) הייתי לבד, אף אחד מהחבר´ה שלנו לא הגיע.... עמדתי עם ידיד שלי... כמעט בוכה... לא היה לי נעים לבכות... הוא היה כ"כ חזק... ואז כשנכנסו לבית עלמין הלכתי הצידה... עמדתי לבד... ראיתי את הקברים של כל האנשים שאני מכירה... פשוט כולם.... (חוץ מהאנשים שלא נקברו בבית עלמין באיזור שלי...) לא יכולתי לבכות הרבה... היתה לי מן אבן שחסמה את הדמעות... אח"כ עברתי בין הקברים ונישקתי את כל מי שהכרתי.... ואז הגעתי לקבר של אחותו... זאת שבשבילה באתי... כולם עמדו מסביב, אבל זה היה אחרי הכל... חבר שלה בכה שם... לא ידתי מה לעשות... חיכיתי עד שהרוב התפזרו... נתתי לה נשיקה ויצאתי.... ראיתי שבאמצע עוד ידיד שלי הגיע... ואז נסענו לאזכרה בישוב... אותו ידיד שאחותו נהרגה לא בכה... הוא בא לדבר איתי כשהוא ראה שאני לבד... לא העזתי לפתוח את הפה... ידעתי שישר אתחיל לבכות... והרי זו אחותו, הוא יותר קשור אליה... לי אין זכות להשבר לו מול הפרצוף... אוף! בחג (שבועות) נשארתי לבד בבית.... ההורים שלי נסעו עם כל המשפחה לדודים שלי... הלכתי לארוחה אחת בפנמיה... אחרי ששתי חברות מקסימות שלי באו ושכנעו אותי... היה קטע לא נעים... אחת מהן ראתה את הצלקות כשהחלפתי מכנסיים... ואז החלטתי לספר להן... ישבנו ובכינו ביחד... היה כ"כ קשה!! אני קצת מתחרטת שסיפרתי להן... אני ממש מפחדת שהן בטעות יגידו משהו למישהו מהחבר´ה.... מ-ב-ו-ל-ב-ל-ת!!! שאר החג עבר בסדר... ננעלתי בבית ולא עשתי כלום חוץ מלקרוא ספר, לישון, ולנשנש שטויות... (בגלל שאני שומרת חג ושבת לא יכולתי לחמם אוכל, שחכתי להשאיר פלטה לחימום...) חפיף! גם ככה לא היה לי תאבון... רק גלידה וסוכריות... היום לא הלכתי ללימודים... לא יודעת אפילו למה.. פשוט קמתי ב-10 ואז לא היה לי כח ללכת... וגם אחותי הקטנה נשארה... ככה שלא הרגשתי שונה... חחחח... אני כ"כ רוצה לדעת מה קורה עם כל אחת מכם... מצטערת שלא הייתי פה... בבקשה תעדכנו אותי! מתחננת... וד"א... אני רואה שיש הרבה חדשים... ברוכים הבאים! ביי בינתיים...
ירח!
וואאווו... אני דיי מתרגשת לחזור לכתוב כאן... אז ככה: לכל מי שדאג לי... ת-ו-ד-ה ר-ב-ה!!!! זה ממש מחמם את ה
