אמהות = יסורי מצפון?!

[חוזרת בגדול1]

אמהות = יסורי מצפון?!

שיחה עם חברה הביאה אותי אתמול לתהות הרבה בקשר למשפט שכתבתי.
האם אמהות בהכרח מגיעה עם יסורי מצפון?
(אני חולה, שוכבת בבית, כך שיש לי ה מ ו ן זמן להרהורים ולהלקאה עצמית...).

אשמח להתיחסותכן כאן או בבלוג שלי, גם שם כתבתי על זה.
(לא יודעת אם מותר לפרסם כאן את הרשומה).

 

[דניאלההה]

תראי

יסורי מצפון יש בכל תחום .
עם הילדים יסורי המצפון גדולים יותר כי בעצם
יש בנאדם שאת אחראית לו יותר ממך עצמך.
את יודעת שאת זו שמעצבת את דמותו של הילד
והמצפון עובד שעות נוספות.
אם נשים את הלב בצד ונחשוב
מה באמת יקרה אם אמא תהיה חולה קצת ותתחזק במיטה?

 

[חוזרת בגדול1]

לא יקרה כלום אם אמא תהיה קצת חולה, חוץ מזה שהכביסה תיערם בסל הכביסה, הכביסה שעל החבל תישרף מהשמש, הכלים ייערמו בכיור, הכלבה לא תאכל ולא תצא לטיול, הבית יישאר בבלגאן...
לא בגלל שהילדים לא רוצים לעשות, או לא יודעים לעשות את הדברים הללו - בגלל שלאמא אין כח לנדנד....

 

[תפו ופוזה]

מותר לפרסם כאן

ובעושים שוק וניהול בית
דניאלה פתחה שרשור לפני יומיים אני יכולה לפתוח חדש.

תרגישי טוב יקרה.אגיע לבלוג.

 

[חוזרת בגדול1]

כן, שיתפתי שם את הבלוג, ואפילו קיבלתי אתמול את "בחירת העורך"

(הייתי בהלם כשראיתי...)

 

[תפו ופוזה]

ביקרתי. הגבתי. תודה

 

[mykal]

יסורי מצפון? הלקאה עצמית?

אומר לך משהו--הבית המתואר עדין לא הרג אנשים.
מי שבוחר ביסורי מצפון ובהלקאה עצמית--תמיד ימצא על מה.
כשהם קטנים על.... (לא משנה בכלל)
כשהם מתבגרים על.... וכו' וכו'

וכשהם יצאו ובנו חייהם ועומדים עצמאית ומתמודדים יפה בחייהם,
ואז יסורי המצפון יהיו שאנחנו לא מעורבים?

נראה לי שמי שלוקח אחריות וממלא את תפקידו על הצד הטוב ביור שהיה יכול.
ויודע שלא הה כ ל תלוי רק בו--המינון ליסורי מצפון והלקאה עצמית קטן מאוד.
ולא מהוה חלק מ'התקיעות' של ההרגשה.

הרבה נחת לכולנו.

 

[סמאדי]

אוי ואבוי לך, אם את מתעללת כך בעצמך!

אם כבר אימהות צריכה ללמד אותנו, זה שגם אנחנו לא מושלמים, שלמרות הכוונה לעשות שהכל יהיה טוב, (חה-חה-חה),
לפעמים לא נצליח.
אני למדתי שהחיים יוצרים מצבים שלא ידעתי שהם עומדים לקרות כשילדתי אותם. מחלות, גירושים, מצוקה כספית לעיתים...
זה לא נורא. זו כוונת הבריאה. ת לנו חיים תוך כדי בלי ספר הוראות.
אשמה?
ומי ירגיש אשמה כלפייך על כל המצבים הקשים שלך?
ולמי זה יעזור?
אהבה. את זה יש לנו לתת תמיד.
יש כסף/אין כסף/יש בעל/אין בעל/יש בריאות/אין בריאות...
תמיד אהבה.

אשמה לא תהיה בחייך לא פנימה כלפייך ולא החוצה כלפי הסביבה, אם תמגרי אותה. היא לא תורמת דבר.

 

[hila218]

בעצם מבינה לליבך..

תראי אני חושבת שיש הבדל גדול בין ימינו היום לבין ימינו כשהיינו ילדות. אמא שלי היתה מגיעה לקחת אותנו מבתי הספר והגנים ואילו אני עובדת עד 15:30 ומתחילה את היום עם ילדי בשעה 16:00. בהתחלה מאוד התבאסתי מיזה עד שהבנתי שלמעשה זה לא כל כך נורא, הילדים נהנים במסגרות ובעצם אני לוקחת אותם יחסית (לילדים אחרים) מוקדם, כל הסביבה שלהם היא כזו כי רוב האימהות עובדות היום כמוני לפחות.. ואני מאוד משתדלת להיות שלהם ב-4 שעות שיש לי איתם עם זה לשחק, להקריא סיפורים, לטייל וכו..ואני באמת משתדלת כמה שפחות צעקות, עצבים, מריבות.. אני חושבת שטוב להם ככה.. זו המציאות שלהם.

 

[חוזרת בגדול1]

כן, זה עובד נהדר כשהם קטנים

הם הולכים איתנו, אנחנו לוקחים אותם.
זה קצת משתנה כשהם גדלים והופכים לאנשים קטנים, ולפעמים אפילו...כן...מניפולטיביים, שיודעים בדיוק על אילו כפתורים ללחוץ.

אגב, עכשיו בדיוק סיימתי שעה וחצי של התכתבויות (SMS) עם הנסיכה.
היא לא מרגישה טוב, ביקשה שאבוא לקחת אותה מבית הספר.
זה קורה יותר ויותר בתקופה האחרונה.
אני לא שוללת מחלה כלשהי שהיא מפתחת (למרות שבנתיים, תודה לאל, הבדיקות תקינות) אבל אני גם לא מוכנה שכל שני וחמישי היא תשב בבית.
הצלחתי לגרום לה להישאר ועכשיו היא סימסה לי שהיא מרגישה יותר טוב.

אבל אודה ולא אבוש, שכל השעה וחצי הזאת, ניקרה לי בראש המחשבה, אולי היא באמת לא מרגישה טוב, ואיזו מין אמא אני שלא משחררת אותה מבית הספר...
זה הפך להיות הפחד מ"זאב, זאב" ואולי הפעם זה באמת, וכו' וכו'....