אמא שלי מימשה חלום, היא הצטרפה לגליה
ב 30.3.2008 הלכה אמי לעולמה. כמעט בת 81, ניצולת שואה, אשה שעברה סבל במחנות ההשמדה אך שרדה את התופת. ההתאבדות של הנכדה הבכורה לפני למעלה מ 13 שנים גרמו כמובן לשברון לב איום ומאז אמרה עשרות פעמים שהיא רוצה ללכת לגליה. אמא נפטרה לאחר מחלה ממארת בסבל ויסורים איומים. את המוות אולי אי אפשר היה למנוע " סרטן שד גרורתי אלים" אבל את עוצמת הסבל והיסורים ניתן היה לו האבחון היה נכון. אמא אושפזה עם דיאגנוזה "אורטופדית" ובדיאבד הסתבר שהאבחון והטיפול התרופתי היה שגוי. מיום האבחון (בוולפסון) ולאחר שהועברה ל "טפול" האיכילוב עברו שבועיים והיא נפטרה שכמויות עצומות של מורפיום מוזרקות לה. עכשיו היא הצטרפה לנכדה שכל כך אהבה ואני תוהה אם הם נפגשו שם למעלה. קשה להרדם. 13 שנים פסח ללא גליה ושנה ראשונה בלי אמא. אורנית גולדברג
ב 30.3.2008 הלכה אמי לעולמה. כמעט בת 81, ניצולת שואה, אשה שעברה סבל במחנות ההשמדה אך שרדה את התופת. ההתאבדות של הנכדה הבכורה לפני למעלה מ 13 שנים גרמו כמובן לשברון לב איום ומאז אמרה עשרות פעמים שהיא רוצה ללכת לגליה. אמא נפטרה לאחר מחלה ממארת בסבל ויסורים איומים. את המוות אולי אי אפשר היה למנוע " סרטן שד גרורתי אלים" אבל את עוצמת הסבל והיסורים ניתן היה לו האבחון היה נכון. אמא אושפזה עם דיאגנוזה "אורטופדית" ובדיאבד הסתבר שהאבחון והטיפול התרופתי היה שגוי. מיום האבחון (בוולפסון) ולאחר שהועברה ל "טפול" האיכילוב עברו שבועיים והיא נפטרה שכמויות עצומות של מורפיום מוזרקות לה. עכשיו היא הצטרפה לנכדה שכל כך אהבה ואני תוהה אם הם נפגשו שם למעלה. קשה להרדם. 13 שנים פסח ללא גליה ושנה ראשונה בלי אמא. אורנית גולדברג