אמא רעה...

[אורית א.ס.]

קסנטיפה היקרה

אני קוראת את מה שאת כותבת.. וכן, המאכלים טעימים, עושים חשק לעוד וכו...... אבל.... הביטי סביבך, על אנשים לא שמנים - (בטוח יש כאלו סביבך - כמו סביב כולנו) הם כן אוכלים את כל מה שאת כותבת עליו.......... הם אפילו אוהבים את זה באותה רמה......... אבל........ 1. האוכל בשבילם הוא חלק מהחיים ולא העיקר 2. הם אוכלים מהכל - קצת. את הולכת לעבור נתוח שנותן לך כלי עזר , אבל את חייבת להתחיל להפנים שצריך לשנות את כל הגישה לנושא האוכל. אורית - שכל פעם שהיא כותבת על זה לאחרים - עושה טיפול נפשי לעצמה.

 

[totsade20011]

נראה לי..

שאחד הדברים שאני הכי רוצה שיקרו אחרי הניתוח, הוא השובע המוקדם. שמתי לב שאני אוכלת הרבה עם העיניים וכמובן מהר. אני מקווה שאם הטבעת, ברגע שאצטרך ללעוס הרבה יותר טוב ואצטרך לשבת לאכול לאט, לאט אז תחושת השובע תהיה מוקדם יותר (אתם יודעים... שאי אפשר להכניס כלום לפה יותר) וכמובן כמות האוכל קטנה יותר, ואז אני בד"כ גם מפסיקה! אוף, יאללה כבר...

 

[אהובת הספן]

בהתחלה היה קשה לי להגיב

לא אהבתי את הכותרת שנתת "אמא רעה". אבל אחרי תגובתה של באיה.....הרבה יותר קל לי תותי את אינך אמא רעה, את אמא מוגבלת, בדיוק כפי שנכים, או פצועים, או כל מוגבל אחר, אם זה לכל החיים, ואם במצב זמני, ההבדל העיקרי אצלנו, זה שאנחנו יכולים לשנות את המצב, והמגבלה הפיזית שלנו הפיכה. אז אנא.....כל ההלקאה העצמית הזו, לא תועיל, מה שיועיל כאן, זה המעשה, ואת כבר נמצאת במצב של עשיה, ויש לך תור לניתוח, הזמן יעבור מהר, תראי, וכבר אחרי 20 ק"ג תרגישי הרבה יותר קלילה. בהצלחה נטע